כאשר מנהיג לוקח ציבור גדול לעלייה רוחנית רצופה, חיוני הוא ללוות את הציבור כל העת. מצד אחד, הליווי הצמוד ישמור על הרמה הרוחנית והאמונית, ומצד שני - המנהיג יהיה זמין וקשוב לקשיים ולספקות המתעוררים בכל שעה ושעה. כך יהיה ערוך לטיפול מיידי בבעיות, קודם שתגדלנה ותהפוכנה לקריטיות ומכריעות.
There is no escaping the conclusion that when a leader wishes to steadily uplift a large community to ever-higher spiritual heights, he must accompany them throughout the process. This will help them maintain their spiritual level, and at the same time, he will be attentive and aware of the difficulties and doubts that constantly arise. He will thus be ready to deal with them in a timely fashion, before they become critical and unmanageable.
המעבר בין הנהגת משה רבנו להנהגת יהושע בן נון, הוא חד וחריף. משה רבנו זכה למדרגת "איש האלוקים", בעוד יהושע הוא "מְשָׁרֵת משֶׁה". חז"ל המשילו את משה לשֶמֶש ואת יהושע לירח:
"... פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה (בבא בתרא עה.)".
על פי המשל הזה, לא היה קל לעם ישראל לעבור מאור השמש לאור הירח. משום כך החילופין האלו לֻוּוּ בחיזוקים רבים ופומביים לעיני כל העם.
A Man Over the Congregation
The change-over from the leadership of Moshe to that of Yehoshua was very acute, and the differences between them were immediately apparent. Moshe was the "man of G-d" (Dvarim 33,1), while Yehoshua was "Moshe's servant" (Yehoshua 1,1). Our Sages (Tr. Bava Batra, p. 75a) compared Moshe to the self-illuminating sun, while Yehoshua was likened to the moon, which only reflects the sun's light.
