שאלה:

האם מותר על פי דין תורה לשחק בהימורים של פוקר? ומה הדין של הימורים מוכרים כמו לוטו טוטו וחישגד?

תשובה:

המח' והפסיקה לגבי פסול "משחק בקוביא"
המשנה בסנהדרין(דף כד ע"ב) מביאה שמשחק בקוביא -מהמר על פי התוצאה שתצא בקוביות- פסול לדון ולהעיד. בגמ' שם נחלקו האמוראים מדוע המשחק בקוביא פסול.
"משחק בקוביא מאי קא עביד? - אמר רמי בר חמא: משום דהוה אסמכתא, ואסמכתא לא קניא. רב ששת אמר: כל כי האי גוונא - לאו אסמכתא היא. אלא: לפי שאין עסוקין ביישובו של עולם מאי בינייהו? - איכא בינייהו דגמר אומנותא אחריתי"
אם כן, ישנה מח' האם הבעיה במשחק בקוביא זה מצד שהוא גזלן ויש פה פגם ממוני או שזה מצד התנהגות שאינה ראויה, אך אין כלל חשש ממוני.
הרמב"ם(הלכות גזלה ו י) נראה שפסק כדעת רמי בר חמא:
"המשחקין בקוביא כיצד, אלו שמשחקין בעצים או בצרורות או בעצמות וכיוצא בהן ועושים תנאי ביניהם שכל הנוצח את חבירו באותו השחוק יקח ממנו כך וכך הרי זה גזל מדבריהם אף על פי שברצון הבעלים לקח הואיל ולקח ממון חבירו בחנם דרך שחוק והתל הרי זה גזל. וכן המשחקין בבהמה או בחיה או בעופות ועושים תנאי שכל שתנצח בהמתו או תרוץ יותר יקח מחבירו כך וכך וכל כיוצא בדברים אלו הכל אסור וגזל מדבריהם"
אמנם הרב המגיד שם העיר שלכאורה הרמ"ם סותר את עצמו, שבהלכות עדות(פרק י, ד) פסק כרב ששת שאם יש לו עבודה אחרת כשר להעיד!
הכס"מ(שם) והב"ח(חו"מ לד) תירצו את דברי הרמב"ם בשני כיוונים שונים אמנם, אך לעניינו הם מגיעים לאותה מסקנה. הכס"מ כותב שאכן הרמב"ם פסק כרמי בר חמא ושכן מוכח מעוד גמ' בש"ס אלא שיש מקרים שבהם אין זה גזל גמור- המשחק עם הגוי- ובמקרים אלו גם רמי בר חמא מסכים שצריך שלא יהיה לו עבודה אחרת בכדי להסיק שהוא גזלן. הב"ח הסביר שלמסקנה הרמב"ם פסק כרב ששת אלא שאף רב ששת סובר שיש במשחק בקוביא גזל- רק שהוא קל יותר מגזל רגיל ולכן אין זה מספיק בכדי לחשוד בו ולפסול אותו מלהעיד.

מח' הפוסקים האם שייך בזה אסמכתא
מכל מקום- בין אם הרמב"ם פוסק כרב ששת או כרמי בר חמא- לעניינו הרמב"ם מסיק שהמשחק בקוביא יש בו בעיה של אסמכתא וכן פסק השו"ע(חו"מ שע א,ב וראה שם לד, טז). לעומת זאת הרמ"א(חו"מ סימן ר"ז) העתיק את דעת התוס' בסנהדרין שפוסקים כפשט דברי רב ששת- שאין במשחק בקוביא איסור אסמכתא.
"... לפיכך כשמוכר מקנה ללוקח על תנאי: אם תעשה לי כך תקנה, הוי אסמכתא, כיון שקיום התנאי אינו תלוי ביד המוכר רק ביד הלוקח. אבל אם אין בידו לגמרי, ולא ביד אחרים, כגון המשחק בקוביא וכיוצא בו, שאינו יודע אם ינצח או לא ואפילו הכי התנה, ודאי גמר ומקני מספק"
נראה אם כן לפסוק בפשטות שלספרדים הפוסקים כדעת הרמב"ם ושו"ע הימורים אסורים מדין אסמכתא ויש בהם גזל מדבריהם5. ואילו לאשכנזים הפוסקים כדעת התוס' והרמ"א יהיה מותר.

מחילה וקניין סיטומתא באסמכתא
אמנם נראה להלכה לגבי- לוטו טוטו וחישגד- להקל אף לספרדים משני טעמים.
א'- הרמ"ם פוסק(הלכות מכירה יא, ד) שכל שהדין שאסמכתא מבטלת את הקניין זה דווקא אם עושים קניין בכדי לקיים דבר- לשלם וכד'. אך במחילה על חוב קיים- אסמכתא אינה מבטלת את המחילה:
"הנותן ערבון לחבירו ואמר לו אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך והלה אומר ואם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך, אם חזר בו הלוקח קנה זה הערבון שהרי הוא תחת ידו, ואם חזר בו המוכר אין מחייבין אותו לכפול הערבון שזו אסמכתא היא ואסמכתא לא קנה"
וכדבריו פסק בשו"ע(חו"מ רז יא). אם כן במקרים אלו, שאדם משלם ואחר כך מהמר, נראה היה לדמות זאת לדין מחילה שאין האסמכתא מבטלת אותה.
אמנם מצד שני יש עוד מקרה דומה בגמ'(ב"ב קסח) שנתן את שטר החוב לשליש- צד שלישי שישמור עבור המלווה את השטר- שבזה שייך אסמכתא! והרמב"ם פסק גם את הדין הזה. ועוד שהרמ"א הזכיר בפרוש שבכהאי גוונא לא הוי מחליה.
"הנותן ערבון לחבירו... הגה: ויש חולקין... וכ"ש אם התפיסו ביד שליש"
הש"ך שם העיר שזאת היא אף דעת הרמב"ם והשו"ע שבשליש שייך בעיה של אסמכתא. אם כן השאלה היא האם להשוות את המציאות של פיס וכדו' למחילה כיון שכבר שילם או לשליש מפני שהפיס הוא רק נציגים של השלטון ואין להם יכולת לעשות בכסף כרצונם ולכן זה נחשב כשליש. וביביע אומר חלק ז' חו"מ ו' נחלק בזה עם הרב משה לוי .

ב'- נקודה נוספת היא לגבי אסמכתא בקניין סיטומתא. קניין סיטומתא מופיע בגמ' בבא מציעא(עד ע"א) שכל צורה של מעשה קניין שהסכימו עליו בני המדינה הוא נחשב למעשה קניין מועיל וניתן לקנות בו. החת"ס(חלק חו"מ סימן ס"ו אות ב') כתב שקניין סיטומתא יועיל אף בדבר שלא בא לעולם- שקיימא לן שאין אפשרות להקנותו בקניין- מכל מקום סיטומתא יועיל. וכתב שה"ה שאף באסמכתא סיטותא תועיל להקנות.
ואף שלגבי דבר שלא בא לעולם נחלקו עליו הפוסקים- יש"ש, קצות ונתיבות, מכל מקום יכול להיות שלגבי אסמכתא יסכימו, שכן דבר שלא בא לעולם יש בו בעיה מצד הקיום שלו- שדבר שאינו קיים אין אפשרות להקנותו בקניין אך באסמכתא שהחסרון הוא בגמירות דעת- יסכימו שאם קיבלו על עצמם הסוחרים שקניין זה מועיל אף בכהאי גוונא בוודאי שיש בזה גמירות דעת ומועיל.
ועוד נראה להוסיף בנידון דידן- שאף שהן על הדימוי למחילה יש חוקלים והן על התועלת של קניין סיטומתא באסמכתא חולקים- במקרה זה שיש לשלב את שני הנידונים נראה שכולי עלמא יסכימו. היינו שאף אם סיטומתא לא מועיל בכדי לבטל אסמכתא מכל מקום הוא מועיל בכדי להחשיב את הכסף כקנוי למפעל ההגרלה ואם הוא קנוי אז בוודאי שזה מועיל מדין מחילה.
וכן פשוט הדבר שכל אדם שממלא פייס שיבוא לדרוש את כספו בטענה שהקניין בטל מדין אסמכתא, יבטלו את דעתו ויבוזו לו- שבוודאי הכל יודעים שברגע ששילם זה קניין גמור ושלם של הכסף ואם כן הכסף כבר מוחזק אצלם מדין סיטומתא ובוודאי שיש מקום גדול יותר להשוות את המקרה למחילה מאשר להשלשת שטר.

מסקנת ביינים לגבי פייס חישגד וטוטו
המורם מכל הנ"ל, שבהימורים רשמיים שמלשמים לגוף מרכזי לפני ההגרלה עצמה- לדעת הרמ"א בוודאי שאין בזה אסמכתא ואף לדעת השו"ע שסובר שיש אסמכתא במשחק בקוביא, מקרים אלו יהיו מותרים. יש לציין שהדיון הוא מצד דיני ממונות אך הגרלות שמממנות חילולי שבת יש בהם צד איסור מדין חילול שבת ועוד יש לציין שהימורים ככל מכל סוג שהוא הם אינם מומלצים ויש בזה משום מנהג רע.

המשך דיון- הימורים של פוקר
לגבי הימורים של משחקי פוקר- בהם לא משלמים מראש אלא הזוכה במשחק לוקח את הכסף- נראה ברור שלדעת השו"ע יהיה אסור, אמנם לדעת הרמ"א בפשטות יהיה מותר עם יש לו מלאכה אחרת. אך סייג נוסף יש בדברי הרמ"א שיש הכסף מונח על השולחן ולא שישחקו באמנה:
"המשחק בקוביא וכיוצא בו, שאינו יודע אם ינצח או לא ואפילו הכי התנה, ודאי גמר ומקני מספק. בד"א, כששוחקין במעות מוכנים. אבל אם שוחקים באמנה, אין מוציאין ממנו מה שהפסיד (טור בשם ר"י). ויש אומרים אפילו נתן לו משכון על המעות לא מהני, דמעות אין כאן משכון אין כאן, כמו שנתבאר לעיל סימן ק"ץ סעיף ט'; אבל כשמעות מוכנין על הדף, מותר לשחוק ואין בו אסמכתא... וי"א דאינו מותר רק כשהדף שהמעות מונחים עליו קנוי לשניהם "
הסמ"ע(ס"ק ל"ג) הסביר שאף אין בעיה של אסמכתא, עדיין יש בעיה שכלל לא היה מעשה קניין שניתן להתייחס אליו!! ולכן שמניחים את המעות על הדף זה נחשב בתור מעשה קניין. והרמ"א הביא דעה נוספת, שצריך אף שהדף עצמו יהיה של המשחקים ויקנה להם את הכסף בקניין חצר. אמנם האחרונים(קצות ורעק"א) הקשו על דעה זו שחצר השותפים אינה קונה זה לזה.
לכן נראה לעיקר לנקוט כדעה הראשונה ברמ"א שמצריך שהמעות יהיו מונחים על השולחן.

מסקנה לגבי משחקי פוקר
אם כן יש להורות למעשה שבמשחק פוקר רגיל- יהיה אסור לפוסקים על פי השו"ע ואף לפוסקים כרמ"א רק בתנאי שיש להם עבודה אחרת והמעות מונחים על השולחן. יש לציין שאף לפוסקים כשו"ע ישנם הכי תמצא שבהם ניתן "לפתור" את בעייתה האסמכתא וגם להם יהיה מותר, ואין בכאן המקום להאריך.
ושוב אחזור על שכתבתי לפני- שבוודאי אין זה מנהג חכם להמר בדרך קבע אף למי שיש לו עבודה אחרת והדברים נאמרים לחברים הרוצים לשחק בניהם בדרך שחרור וכד'
{בברכה: ר' אייל גרשון}