שאלה:

האם זה בסדר שיהיה בטבעת נישואין חריטה/ריקוע(הכוונה למרקם שהוא לא חלק) גם כשזה לא תוסף חיצוני או שצריך שתהיה חלקה לגמרי?

תשובה:

באופן פשוט אין בעיה בטבעת עם חריטות אלא רק בטבעת עם אבן ויש אף שהתבטאו שאין לזה כל מובן וטעם (ספר משפט הכתובה, ובשם הגרי"ש אלישיב יש שכתבו (ספר ציוני הלכה) שאמר שהוא דברים בטלים) . ויש אף שהיו נוהגים לחרוט את שמות החתן והכלה או אותיות מסוימות. אמנם יש שהחמירו שלא לקדש בטבעת עם חריטות כנראה מחשש שדומה לאבן. והגר"מ אליהו זצ"ל היה מורה שלכתחילה לקנות בלי חריטות, ואם בכל זאת קונה עם חריטות שתדע הכלה כמה עולה טבעת ללא חריטות וכמה עולה עם חריטות.

בהרחבה-

בגמרא קידושין ז: לגבי אדם שקידש בבגדי משי נחלקו רבה ורב יוסף אם צריכים לשום את ערכם. ושם בגמרא הביאו שתי אפשרויות במה נחלקו אם אפילו כשאמר בפירוש שתתקדש בהם במה שהם בלא ערך מסויים. ומסקנת הגמרא ט. שאין צריך לשום את ערך בגדי המשי. ומשמעות הדבר היא שאפילו אם אמר לה שווי מסויים ובאמת אח"כ הם שוים לפחות כמו שאמר היא מקודשת למרות שלא הייתה שומא לפני הקידושין כיון שסו"ס היו שוים כמו שאמר וק"ו אם לא הזכיר שום שווי שודאי מקודשת.

והנה ר"ת (בתוספות ט.) דייק שהגמרא הזכירה בכוונה שאין צריך לשום בגדי משי ולא אמרה סתם שלא צריך לשום שום דבר כי לגבי אבנים טובות ומרגליות אכן כן צריך שומא כי יש בהם פערים גדולים בין הסוגים השונים ולכן אינה סומכת בדעתה ששוה את הסכום שאמר עד שתהיה שומא לפני הקידושין. והוסיף ר"ת שלכן נוהגים לקדש בטבעת שאין אבן. אמנם הרא"ש הקשה על זה שהלא המקדש לא מזכיר סכום מסויים אלא מקדש סתם וא"כ אין כאן מקום לאשה לא לסמוך שהרי לא הבטיח לה סכום מסויים.

אמנם הרשב"א גם הביא שיטת ר"ת והסביר שבמקדש באבנים טובות לא יועיל שלא יזכיר סכום או אפילו יאמר בפירוש "במה שהם" בלא להזכיר סכום כי החשש הוא שמא היא טועה וחושבת ששוים הרבה למרות שהוא לא אמר כלום "צריכא שומא דשמא טועה היא בשומתה וסבורה היא ששוה יותר, ואפילו אמר לה בכל דהו אינה מקודשת דלא סמכה דעתה". וגם הר"ן הביא סברא זו. ויש להעיר שזו סברא חדשה שלכאורה לא נאמרה בגמרא. כי בעיקר הדיון בגמרא העלו שתי סברות בדעת רב  יוסף החולק על רבה – א. שחולקין כאשר אמר לאשה שהבגדים שוים חמישים ואכן אח"כ התברר שהיו שוים כמו שאמר ומ"מ סובר רב יוסף שהיות  והאשה לא ידעה זאת בודאות לפני הקידושין והיא לא בקיאה בשומה ממילא "לא סמכה דעתה". היינו שחששה שאולי הבגדים שוים פחות ממה שאמר ולא הסכימה באמת להתקדש לו.  ב. האיש לא אמר כמה שוים ואולי אפילו אמר בפירוש "כמו שהן" ולא הזכיר סכום ומ"מ סובר רב יוסף שכאשר מקדשים בחפצים היינו בשווה כסף צריך לנקוב את הסכום הנכון שהם שוים בלשון הגמרא "דקייץ" שצריך לקצוץ דמיהם הנכון.

היוצא מזה שלא אמרו בגמרא חשש כזה שהאשה תחשוב ששוים יותר אלא אדרבא שתחשוש ששוים פחות. וגם אין לומר שזה יסוד האפשרות השניה בדעת רב יוסף כי מוכח בגמרא שזה יסוד כללי בהשתמשות בחפצים כתשלום שצריך קציצה ואינו קשור בדעת האשה.

אכן נראה שלפי הבנה זו בדעת ר"ת יוצא שר"ת חידש כאן סברא בדעת רבה לומר שעד כאן לא נחלק רבה לומר שאין לחשוש לשומא אלא כאשר האשה קבלה את הקידושין שזה מוכיח שהתרצתה אפילו אם חושבת ששווה פחות. אבל כאשר חושבת ששווה יותר הרי אין ראיה מזה שקיבלה את הקידושין אדרבא אולי הסכימה לקבל רק משום שחושבת ששוה יותר ולכן יש לחשוש שטועה וצריך שומא מראש.

להלכה הביא השו"ע את שיטת ר"ת בתור יש אומרים והציג את דעתו כפי הבנת הרא"ש והוסיף את הר"ן (שמקורו ברשב"א כמובא לעיל) כיש מי שאומר בדעת ר"ת. וכתב את מה שכתבו התוספות שנהגו לקדש בטבעת שאין בה אבן.

והנה לענין לקדש בטבעת שאין בה אבן אלא שיש בה חריטות , בפשטות אין את החשש האמור באבן טובה שיש פערים גדולים בין הסוגים השונים כמו שלא חוששים כן לגבי סוגי הזהב או סוגי הכסף בין טבעות שונות. ולכן אין בעיה לקדש בטבעת כזו כי האשה לא תחשוב ששוה כל כך הרבה. היינו לגבי אבן החשש הוא שהיא חושבת שהיא אבן מיוחדת כי נראית לה יפה במיוחד , אבל לגבי חריטות היא רואה שאין כאן תוספת חומר וממילא מדוע שתחשוב ששוה כל כך הרבה.

וכך סברו הרבה פוסקים הביאם בספר מצהלות חתנים עמ' קטז. – להלן העתק מהספר הנ"ל-

יש שדברו בטבעת שחקוקים עליה אותיות-
"ארחות חיים הלי שבת סי' רסא בשם רבנו דוד בעל המכתם שמותר לנשים לצאת בטבעת קידושין שיש עליה אותיות דאין זה בכלל טבעת שיש עליה חותם כי רק אותיות חקוקות שחותמה בולט נחשב לחותם בשו"ת דברי יוסף אירגאס סי' מא הוכיח שמותר להכניס לבית הכסא כתב אשורית מהא דנכנסים עם טבעת קידושין שחרוט עליה שם האיש והאשה בכתב אשורית לבית הכסא ובבן איש חי שופטים חי כתב שאצלם נהגו לחקוק בטבעת אות הי אך אולי חרטו כן רק לאחר הקידושין בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' קיב כתב שהמקדש בטבעת שחרוט עליה שם הויה הוי קידושי ספק כי י"א שאסור לחנות מטבעת זו"

ויש שדברו על סתם חריטות –
"הגרי"ש אלישיב ישא יוסף אהע"ז עמי קז אשרי האיש עמי קיט ובציוני הלכה (עמ' ע) מובא שהראו לגרי"ש אלישיב טבעת שהיו בה הרבה חריטות עד שנצצו ונדמו לאבנים נוצצות ואמר שאם אין בה אבן זה בסדר והמקפידים שלא יהיו חריטות זה דברים בטלים הגרש"ז אויערבאך (אפריון שלמה עמ' מז) הגרב"צ אבא שאול בית חתנים פ"ה יג הגר"י קמינצקי אמת ליעקב אהע"ז סי' לא והטעם לזה הוא: א. כל מה שהרמ"א החמיר זה רק בטבעת שיש בה אבנים טובות ומרגליות שבהם טועים הרבה כי יש אבנים ששוים מעט ויש ששוים ממון רב משא"ב בחריטות שאין הבדל גדול בין טבעת עם חריטה ובלי חריטה וזה דמי למקדש בשיראי ובבגדים שבזה איתא להדיא בגמי קידושין ט שמקודשת כי שווים ידוע ואין רגילות לטעות בשווים ואף באבנים טובות מצינו בשו"ת מהרש"ך ח"ב סי' עו הובא בכנה"ג הגה"ט גי שאם זה אבנים טובות קטנות וזולות שאין לטעות בהם ששוות הרבה מקודשת ב כיון שנהגו לשאול את העדים על שווי הטבעת לקמן סעיף טו וכן פני הכלה מכוסות לקמן סעיף יט ולכן י"א שמותר לקדש אף בטבעת עם אבןלקמן הערה נד א"ב אף שמחמירים בזה מ"מ בודאי שבחריטות אין להחמיר כלל"

וגם בספר משפט הכתובה ח"ח עמ' תנא (פרק פ הערה 26) כתב שאין לחומרא זו כל מובן וטעם ושאין להמציא חשש מדעתינו כי בראשונים הזכירו רק טבעת עם אבן והביא מהברית כהונה שבגרבא היו נוהגים לחרוט את שמות החתן והכלה.

ואמנם יש המחמירים –
"שו"ת זכר שמחה סי' קעח שכן שמע מאביו הגרי"ד במברגר דחיישינן דדעתה על החקיקה ואין בו שוה פרוטה שלחן העזר ח"ב דף מי שאין לקדש בטבעת שחקוקים עליה שמות החתן והכלה נתיבות השלום כהניו נתיב יד וי הגרי"ד מבריסק ישמח לב ח"ג עמי שפח הגר"ש וואזנר שו"ת אבני ישפה ח"ב סי' צא וטעמו משום הרחקה שלא יבואו לקדש בטבעת שיש בה אבן אמנם אם החתן הביא טבעת עם חריצים הוא לא מעכב בעדם תשובות והנהגות ח"ד סי' רפז סק"ט ובפשטות טעמם משום דדמי למקדש בטבעת עם אבן ומשום לא פלוג אך לכאורה ודאי יש לחלק כדלעיל וצ"ע בסברתם".

ויש להוסיף מה שכתב הגר"מ אליהו במאמר מרדכי שיעורי יג אלול סי' יא עמ' תקח שבטבעת עם חריטות אין זה מפליג במחיר באותה מידה שיכולה אשה לטעות בטבעת שיש בה אבן וכפי הסברא שהובאה לעיל. והוסיף סברא להקל ע"פ הגר"ח פלאגי שכל שהאשה יודעת את הערך של החפץ אין את החשש שטועה במחיר. ובנידון הגר"ח פלאגי היה מדובר על קידושין בחגורה עם אבנים ועוד דברים, ואמר הגר"ח פלאגי שכיון שבמקום השאלה בעיר דמשק יש שוק מיוחד לנשים שקונות שם חגורות ותכשיטים והם יודעות את המחיר – הקידושין תופסים ואין צריך שומא לחגורה. ע"פ זה כתב הגר"מ שהיות והיום השתנו הדברים ורגילים שהכלה הולכת עם החתן לקנות את הטבעת (וכתב שהוא "לצערנו") ממילא הכלה יודעת את המחיר של הטבעת ואין לך שומא גדולה מזו. והוסיף (עמ' תקט) שאם כבר קונה טבעת עם חריטות שישאל את המוכר כמה עולה טבעת בלי חריטות וכמה עולה עם חריטות כדי שתדע הכלה בכמה מתייקרת הטבעת בעבור החריטות שעליה. ומ"מ כתב שם שמי שבא להתייעץ אומר לו שיקנה טבעת מזהב בלבד וגם הטוב ביותר הוא שתהיה חלקה לגמרי בלי חריטות ובלי דוגמאות וכדו' . ועוד כתב שכאשר מקדש בטבעת עם חריטות, היה רגיל לשאול את החתן כמה עלתה לך הטבעת עם חריטה וכמה עולה טבעת בלי חריטה באופן שהכלה תשמע כמה שוה החריטה ואח"כ אומר לחתן שמקדש בפרטוה שבטבעת.

{בברכה: הרב יעקב סבתו}