שאלה:

שלושה שהתחילו לאכול לחם בזמנים שונים, אבל כולם אכלו במקביל (סיטואציה הקורה הרבה בישיבה) ,מהם התנאים הצריכים להתמלא כדי שהם יוכלו להצטרף לזימון, ומתי הם נקבעו יחד והם יהיו חייבים לזמן? אשמח אם הרב יביא מקורות ויפרט

תשובה:

בסימן קצג,ב מתבאר שאם התחילו יחד או גמרו יחד מתחייבים בזימון . לגבי התחלה ביחד זה מוסכם ואילו לגבי גמר זו מחלוקת בין רבנו יונה (ברכות לב:) לרא"ש (ברכות פ"ז סי' א). נפסק כרא"ש שגם גמר מועיל ומשמע שלשיטת הרא"ש הדבר נלמד מסברא כי דחה את ראיות רבנו יונה אבל אין מקור ברור להתחלה או סוף אלא עצם הביטוי "שלושה שישבו כאחת" משמע שיש זמן שהם יושבים יחד.

המ"ב קצג,יט סיכם דין זה וכתב :
בגמר האכילה - חל עלייהו חובת זימון עי"ז שאכלו לבסוף ביחד ומשמע מזה הא אם לא גמרו גם סוף אכילה ביחד כגון שבא אחד לאכול אצל שנים אחר שכבר התחילו לאכול וגם גמרו סעודתן שלא בזמן אחד אותן שגמרו מקודם רשאין לברך בפני עצמן דעכ"פ התחלה או גמר בעינן ביחד ומ"מ אם המתינו לאחר אכילתם ולא ברכו עד שגמר גם השלישי לאכול חייבין לזמן ואין רשאין ליחלק ואף על גב שלא גמרו ביחד כל היכי דאי מייתי להו מידי מצי למיכל מינייהו כמו גמרו ביחד דיינינן להו וכעין ההיא דריש סימן קצ"ז ע"ש:

ומה נקרא שהתחילו ביחד? - מהתוספות ברכות מה. משמע שפירשו בירושלמי שאם השני הגיע תוך כדי שהראשון עדיין לא אכל כזית נקרא שהתחיל ביחד עם הראשון . הט"ז הזכיר את התוספות הנ"ל בקצג ס"ק ו וסימן ר ס"ק א ומשמע מדבריו לכאורה שהיינו דוקא כזית (אמנם הפמ"ג שם כתב שאפשר שלאו דוקא כזית - אבל לפ"ז לא נדע מה הגבול).

עוד צריך שתהיה קביעות מקום - בסי' קסז סעיף יא מבואר שצריך לשבת סביב שלחן אחד או מפה אחת. אמנם שם בסעיף יב מוכח שמועיל גם קביעות מקום בדיבור כגון שאמרו נאכל כאן. ושם נחלקו האחרונים (מ"א וגר"א) אם זה מועיל במקום שלחן אחד או לא שלגר"א מועיל הקביעות אפילו בשתי שולחנות - הביא מחלוקת זו בביאור הלכה שם וציין במשנה ברורה לעיין בביאור הלכה מ"ש בשם הגר"א ומשמע שצדד שמועיל. ויש אופן נוסף שגורם חיבור והוא הביטוי "שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן". ובביאור הלכה קצה האריך אם ביטוי זה זהה לקביעות מקום בדיבור או שהוא פחות חזק ממנו ולא הכריע במחלוקת זו ונראה שיש הסוברים שביטוי זה עדיף מקביעות מקום. בכה"ח קצה,ב הביא פוסקים הסוברים שמועיל על דעת להצטרף גם בשלחנות נפרדים.
במציאות של ישיבה כתב בשו"ת אור לציון (ב פ"יג) שגם בישיבה צריכים לומר "בואו ונאכל" כדי ליצור קביעות ואם לא עשו כן יכולים לזמן רק בשלושה ולא בעשרה. ואם הם בשולחנות נפרדים פוסק שם כמ"א שלא מועיל קביעות מקום. ורק באירוע של שמחה שכל הנכנסים הם על דעת בעל הבית שם מועיל צירוף שלחנות (כשיטה שנכנסו על דעת צירוף מועיל ועדיף). בשו"ת אז נדברו ז,נו הביא את שיטת הגר"א שמועיל קביעות גם בשלחנות נפרדים (ושם לא הזכיר שהוא במחלוקת) ומשמע שם שישיבה יש בה קביעות מקום כמו בעל הבית עם בני ביתו.

היוצא מן הדברים שכדי לזמן בעשרה צריך להקפיד ליצור קביעות - א. להתחיל או לסיים ביחד ב. ליצור קביעות של ישיבה ביחד ע"י שמתכוונים להצטרף יחד ועדיף אפילו בדיבור. אם רוצים לזמן בשלושה יכולים תמיד גם אם לא חייבים -כאמור בשו"ע קצג סעיף ב ויש בזה עדיפות.
אם רוצה לצאת ולא התחיל (היינו שהתחיל אחרי שכבר אכלו כזית) ולא גמר עם האחרים, רשאי לצאת.
אם התחיל או גמר ביחד אינו רשאי לצאת, ואם הם בשולחנות נפרדים ויש לו דוחק לצאת יש להקל משני טעמים - א. שיטת המ"א שלא מועיל קביעות מקום בשלחנות נפרדים (וכן הוא פשט לשון השו"ע כאמור באור לציון הנ"ל) ב. יתכן שבישיבה ביום חול אין מן הסתם קביעות מקום עד שיאמרו כן בפירוש שהרי מקובל שבאים בזמנים שונים.
{בברכה: הרב יעקב סבתו}