שאלה:

האם יש איסור בשמיעת נאומים או פודקאסטים שנשים מתארחות בהם?

תשובה:

מעיקר הדין המיקל יש לו על מה שיסמוך (פשט לשון הרשב"א שאסור רק במקום קירוב דעת וכן שאר הפוסקים המקילים בדיבור שלא חילקו) אמנם המחמיר בדבר תבא עליו הברכה כי יש המחמירים בזה (בא"ח). ואם מרגיש בעצמו שנהנה מקול הדיבור של הנאום כי הוא קול מיוחד או שחביב עליו לשומעו - אסור מעיקר הדין.

תשובה בהרחבה-
אמרו חכמים קול באשה בערוה, ומשמעות הדבר שאסור לשמוע קול ערוה כפי שכתב הרמב"ם (ונפסק בשו"ע אה"ע כא,א) "ואפילו לשמוע קול הערוה או לראות שערה אסור". אמנם כתב רבינו יונה (יז.) "בשעה שמדברת כדרכה מותר" (לקרוא ק"ש) – ומוכח שם שהיינו אפילו באשה זרה[1]

אמנם יש להקשות מהגמרא קידושין שאמר רב נחמן לרב יהודה שבא לפניו "נשדר ליה מר שלמא לילתא (אשתו של רב נחמן), א"ל, הכי אמר שמואל: קול באשה ערוה" ומשמע שאפילו קול דיבורה אסור. ואכן הרשב"א (ברכות כד) כתב תחילה "ובאשה אחרת אסור להסתכל בשום מקום ואפי' באצבע קטנה ובשערה ואסור לשמוע אפי' קול דבורה כדאמרינן בקדושין [ע' א'] לישדר מר שלמא לילתא אמר ליה הכי אמר שמואל קול באשה ערוה" אלא אח"כ דחה וכתב "ואלא מיהו נראה דדוקא קול של שאלת שלום או בהשבת שלום כי התם דאיכא קרוב הדעת"

לפ"ז כך יש לתרץ גם את דברי רבינו יונה הנ"ל שיש דין מיוחד בשאלת שלום ובהשבת שלום משום קירוב הדעת. גם בספר אהל מועד המובא בב"י סי' עה כתב "קול באשה אם היא שאלת שלום אסור. ....קול של זמר אפי' באשתו ערוה".

היתר קול דיבורה הובא בלבוש סי' עה ובדברי חמודות ברכות פ"ג ס"ק קיז ובבית שמואל כא,ד ומ"א עה,ו ובשו"ע הרב עה,ו ובעטרת צבי סי' עה ובחיי אדם כלל ד סעיף ו ובערוך השלחן עה,ח .

אמנם יש להעיר שיש אחרונים שהחמירו בקול דיבורה – הרא"ם (מה"ר אליהו מזרחי) פרשת וירא כתב שקול דיבורה אסור ולמד כן מדין שאילת שלום וכן בספר באר שבע נקט כך, אבל היש"ש בקידושין דחה דברי הרא"ם וכן המהרש"א ב"מ פז. דחה שהרי מצאנו שעלי דיבר עם חנה ואלישע עם השונמית ומה שאסרו הוא רק בנהנה מקולה, ויש עוד אחרונים שהתירו בקול דיבורה כמובא באוצר הפוסקים סי' כא אות כ ס"ק ב

והנה בהגהות מימוניות (ק"ש פ"ג אות ס) הובא לכאורה חילוק נוסף והוא "וכל אלה דוקא שאין רגילות להגלות אבל בתולה הרגילה בגלוי שער לא חיישינן דליכא הרהור וכן בקול הרגיל בו"

הנה חילק לענין הרהור שיש דברים שהרגילות גורמת שלא יהיה הרהור כמו שיער הבתולות והוסיף שגם קול הרגיל בו מותר .

דברי הגמ"מ הובאו ברמ"א (סי' עה סעיף ג) "יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע. הגה: ואפי' באשתו, אבל קול הרגיל בו אינו ערוה"

ופשט דברי הגמ"מ הוא שבא להוסיף היתר ולא איסור וכן משמע פשט דברי הרמ"א , ובדברי חמודות משמע שפירש שהוא קולא נוספת לקול דיבורה שכתב "ודוקא קול זמר אבל קול דבורה שאינו זמר שמדברת כדרכה מותר כמו שכתבו תהר"י , וכתבו הגה' מיימון דה"ה לכל קול הרגיל בו לא חיישינן". ובעטרת צבי כתב כן בפירוש "אבל בשעה שמדברת כדרכה מותר...אבל קול הרגיל. אפילו קול זמר, הואיל דרגיל בה אינו בא לידי תאוה: הוסיף שקול הרגיל בו, בא להתיר אפילו קול זמר. בערוך השלחן גם נראה שפירש כן שקול הרגיל בו בא להתיר דבר נוסף אבל צמצם זאת לאשתו בלבד לענין ק"ש שכתב "אבל קול דיבורה מותר וכן קול הרגיל בו מותר באשתו גם לק"ש".

אמנם נראה שיש אחרונים שפירשו שקול הרגיל בו הוא הסבר לדין קול דיבורה כך משמע בלבוש שכתב (עה,ג) "אבל קול דיבור שרגיל בו לית לן בה דלא מייתי לידי הרהור" הנה חיבר בין דין הגמ"מ לדין רבינו יונה שהטעם שקול דיבורה מותר הוא משום שהוא רגיל בו וכן משמעות שלחן ערוך הרב (עה,ו) שכתב "אבל קול דבורה כיון שרגיל בו אינו ערוה אפילו של אשת איש"

ולכאורה לפי הסבר זה יכול לצאת גם חומרא והיא שעד כאן לא התירו אלא קול דיבור שרגיל בו אבל קול דיבור שאינו רגיל בו אסור אלא שיתכן שאין כלל קול דיבור שאינו רגיל בו וכל קול של דיבור הוא למעשה קול הרגיל בו והבטוי קול הרגיל בו הוא רק ההסבר לדין קול דיבור.

ובכל מקרה בקול של שאילת שלום והשבת שלום אסור כאמור לעיל ברשב"א וצ"ע מה המשמעות המעשית היום.

עוד יש להוסיף את מה שכתב החיי אדם "ואפילו הכי אסור לכוין ליהנות מדיבורה, שהרי אפילו בבגדיה אסור להסתכל ליהנות". והיינו שכל ההיתר בקול דיבורה הוא דוקא כאשר אינו מכוון להנות ממנו.

והנה יש אחרונים שאסרו בקול דיבורה לשמוע דברים ארוכים – כך כתב הבן איש חי (בא אות יג) "ויש מחמירים אפילו במדברת, אם היא מדברת דברים ארוכים של סיפורי מעשיות וכיוצא, אבל דברים קצרים ובפרט שהם לצורך עסק אין לחוש": ולא כתב מי הם היש מחמירים. וגם לא מאיזה טעם החמירו.

גם בשו"ת שבט הלוי (חלק ג סימן יד) כתב "מכ"מ בנאומים, בפרט שלא בעניני מצוה, כיון דבמשך נאומה דרכה להנעים קולה ולהחניף השומעים כידוע, לכאורה ...דלא גרע מהשבת שלום בעלמא דאסור". וטעמו א"כ כי דומה להשבת שלום וצ"ע מה הכוונה בדיוק.

בספר תורת ההסתכלות סי' ו (ב) הביא משם ספר חסידים (שיג) "לא יתכן לבחור ללמוד לבנות ואפי' האב עומד שם ושומר פן יתייחד לא יתכן פן יתגבר יצרו עליו, או יצרה עליה וקול באשה ערוה". ולכאורה לא ברור מה הקול באשה כאן , ופירש בספר הנ"ל שהכוונה לקול שאינו רגיל בו , והיינו שפירש כמו שהובא לעיל שקול שאינו רגיל הוא ההסבר לדין קול הדיבור ומזה יוצאת חומרא שאם אינו רגיל בו אסור. ושם הסיק שמחמת הלכה זו "נכון להזהר מלהשתתף באסיפה ביחד עם נשים ולשמוע הנאומים של נשים דאין לך קול באשה ערוה גדולה מזה". אלא שעדיין צ"ע מדוע קול של לימוד זהו קול שאינו רגיל בו ומדוע גם נאומים הם קול שאינו רגיל בו ,ובפרט שהוזכר לעיל שצ"ע אם בכלל יש מושג כזה קול דיבור שאינו רגיל בו.

ואכן בשו"ת להורות נתן א,ס כתב שאין לאסור נאום אשה אא"כ מכוון להנות מקולה ודחה את דיוק של ספר תורת ההסתכלות הנ"ל, אלא שהדגיש שהיינו באופן שאינו מסתכל עליה וגם שאינו מתכוון להנות מקול וזהו דבר המסור ללב.

היוצא להלכה הוא שיש שתי סברות לאסור נאום של אשה – א. להשוותו לדין שאילת והשבת שלום ב. לחלק בתוך קול הדיבור בין רגיל ואינו רגיל ולומר שנאום הוא קול שאינו רגיל בו.

אלא שכאמור לעיל סברות אלו אינם מובנות דיים במה דומים לשאילת שלום ומדוע הוא קול שאינו רגיל בו ואם בכלל יש לאסור קול דיבור שאינו רגיל בו. ומ"מ כבר הובא שמפורש בבא"ח שהביא מחמירים בזה לכן נראה שמעיקר הדין המיקל יש לו על מה שיסמוך (פשט לשון הרשב"א שאסר רק בקירוב דעת, וכן שאר הפוסקים האחרונים המקילים בדיבור שלא כתבו חילוקים בזה) אמנם המחמיר בדבר תבא עליו הברכה כי יש המחמירים בזה (בא"ח). ואם מרגיש בעצמו שנהנה מקול הדיבור של הנאום כי הוא קול מיוחד או שחביב עליו לשומעו בזה אכן אסור מעיקר הדין.
{בברכה: הרב יעקב סבתו}

[1] שכתב "וכתב רבינו האי גאון ז"ל דהוא הדין לכל אשה שמגלה טפח במקום מכוסה שבה שאסור לקרוא כנגדה דטפח באשה ערוה וכן אין לו לקרות בשעה שמנגנת דקול באשה ערוה אבל כנגד פניה או כנגד מקום שאין דרך לכסות או בשעה שמדברת כדרכה מותר" הרי שדיבר בכל אשה ולאו דוקא באשתו, וממילא אינו דין רק לענין ק"ש אלא גם לעצם האיסור שאין בזה איסור קול באשה ערווה.