שאלה:

סיר צונט שבושל בו בשר שאינו חלק האם מותר לספרדים לאכול את הגריסים/ תפו"א בלי הבשר?

תשובה:

אכילה מתבשיל שבושל בו בשר לא חלק-
תשובה בקצרה – אין לאכול מתבשיל שבושל עם בשר לא חלק, כי היחס לבשר לא חלק הוא כאל ספק איסור דאורייתא שגם בו אוסרים טעם כעיקר עד שישים. אמנם לגבי הכלי מקילים אפילו כאשר הם בני יומם כי לגבי הכלי יש סברות נוספות להקל באיסור ספק.

בהרחבה-
נידון זה לכאורה דומה למה שהביא הב"י סי' סד בשם ספר אגודה (חולין סי' פט) לגבי מחלוקת בפרט מסוים בחלב שעל הכרס - "בערפור"ט נוהגים לאסור ובשאר קהלות נוהגים להתיר אמנם אלו אין נמנעין מכלים של אלו ומבישוליהם אך הכרס אין אוכלין בבואם לקהלות אלו" עכ"ל משמע שיש חילוק בין גוף האיסור לבין פליטתו.

ומעין זה כתב רבינו ירוחם – (תולדות אדם וחוה נתיב טו אות ו דף קכד טור ג) ביחס לריאה הדבוקה לאיבר אחר שיש שסברו שאין דינה כסרכא, שהראב"ד אע"פ שהחמיר בזה מ"מ היה אוכל מהדברים שהתבשלו עימו "העיד לנו חכם א' מעיר נרבונא כי רא"בד היה מתארח עם אוכלי הדבק וקושרי' לו חתיכת בשר לפיו בחוט א' לסימן והיתה מתבשלת בקדרה עם הדבק והיה אוכל אותו בשר עם התבשיל".

בשו"ת מהרלב"ח סימן קכא הסביר את היסוד לזה – ההיתר מבוסס על כך שמעיקר הדין המאכל מותר אלא שמחמירים שלא לאוכלו - "בכל מאכל שהוא מותר ודעת רבים מהפוסקים או לדעתו אם הוא אדם גדול כהראב"ד ז"ל אלא שיש לו ספק קצת יוכל להחמיר על עצמו ולקבל עליו איסור הדבר ההוא לענין גופו בעצמו ולהקל בתערובתו ופליטתו". אמנם התנה שכל זה כאשר מתחילה לא קבלו המחמירים על עצמם לאסור את התבשיל אבל בסתם מנהג להחמיר יש לאסור אפילו את הכלים כל עוד שהם בני יומם אבל אם אינם בני יומם בזה אפשר לומר שמן הסתם לא קבלו עליהם להחמיר בזה. ואם מי שמחמיר סובר שהדבר אסור מעיקר הדין הרי דינו לגביו ככל איסור שאסור גם באינו בן יומו. וראה בש"ך קיט,כ שסיכם את דברי הרלב"ח.

וגם לגבי המחלוקת בדין החלב כתב הרלב"ח "לא קבלו האיסור עליהם מכל וכל לאסור פליטתו והמרק והמתבשל עמו". והרש"ל והט"ז סי' סד כתבו שמדובר כשיש ס'. וגם הרמ"א סד,ט כשהביא את דברי האגודה כתב להתיר רק את הכלים ולא הזכיר היתר בבישוליהם.

על פי זה כתב בשו"ת בעיי חיי סי' ח לענין המחלוקת אם אפשר לסמוך על בדיקה של נפיחת הריאה, שלאוסרים נפיחה אסור לאכול מהבישול של בשר הנפיחה. כי האוסרים סוברים כן מעיקר הדין ולא בגדר חומרא. בתחילה רצה לאסור גם הכלים , אבל כתב שאין הציבור יכול לעמוד בזה וימשך למחלוקת ולכן כתב שיש להתיר את הכלים ע"פ תשובת הרדב"ז רצו שצירף כמה טעמים בנידון שלו והטעם השייך ביותר לכאן הוא שלפעמים יש בתבשיל ס' כנגד האיסור הבלוע בדופני הכלי ואף שכתבו ראשונים (ראה בב"י צח סעי' ד) שיש לשער כנגד כל נפח דפנות הכלי כל זה דוקא בודאי איסור אבל בספק איסור יש לסמוך על שיטת הראב"ד (עיי"ש בב"י) הסובר שאומדין באומד יפה אם יש ס' כנגד מה שנפלט מן הקדרה, וגם שבדבר שאינו איסור ברור אומרים אל ישנה אדם מפני המחלוקת היינו שיכול להקל כדי שלא תווצר מחלוקת עם הנוהגים אחרת.

ואמנם הגר"מ מזוז זצ"ל לגבי בשר נפיחה הביא (הערות על שו"ת אחימלך סי' ו) שאביו היה מתיר למחמירים בנפיחה לאכול משאר התבשיל והסביר שלגבי כל בשר יש ס"ס שמא הבשר שלפניו לא הייתה בו שום בעיה ואת"ל שהיה צריך בדיקה בנפיחה שמא הלכה שמותר. ויסוד ס"ס זה הוא בשו"ת דבר שמואל שכ. ולכן אע"פ שלא סומכים על הס"ס לאכול הבשר עצמו מ"מ סומכים עליו לגבי התבשיל. ולפי סברא זו היה אפשר להקל גם בתבשיל של בשר לא חלק. (אמנם צריך לברר במציאות היום אם אכן יתכן בשר שלא כתוב עליו חלק, שבפועל היה חלק, כי יתכן והיום כל מה שחלק לוקחים אותו לחלק וממילא כל מה שלא כתוב עליו חלק הוא ודאי לא חלק וממילא ס"ס לא שייך היום).

ולמעשה נראה שצריך להחמיר בזה, כי יסוד הס"ס הנ"ל הוא רעוע במציאות כנזכר לעיל. ולכן נשארת סברת הבעיי חיי שכאן הוא איסור מדינא ואסור לאכול מהבישול.

יש עוד התחייסות לדין הבישול של בשר "לא חלק" למחמירים בבני אשכנז שלא לאכול בשר לא חלק (כפי הוראת השל"ה ועוד). בספר תורת זבח לגר"ש גנצפריד סימן מ כתב לאסור לאכול מן התבשיל וחלק בזה על בעלי ספר מאירת עינים הגאונים מרדכי זאב יוסף שאול (בעלי ספר מפרשי הים) שהתירו לאכול מן התבשיל , אבל זה אינו דומה למה שנהגו הספרדים בזה כי הספרדים אוסרים מעיקר הדין ואילו אצל האשכנזים זהו בגדר חומרא.
{בברכה: הרב יעקב סבתו}