שאלה:

שלום ותודה,
שאלות לי, בטובכם:
ערב שהלווה כלל לא ידע עליו ולא מינה אותו ולא ידע ולא סיכם עמו על היותו ערב, האם אפשר למנות אדם לערב מבלי ידיעת/ בקשת/ הסכמת המלווה ?

תשובה:

עיקר החיוב של הערב הוא מחמת שהמלווה סומך עליו, בלשון המשנה "על אמונתו הלווהו". ניסח זאת הב"י תחילת סי' קכט "בההיא הנאה דמהימן ליה שמוציא ממון על פיו גמר ומשעבד נפשיה" ממילא אין צורך כלל שהלוה ידע שיש ערב, אלא אדרבא עיקר הקשר הוא בין המלוה לערב, שכל שהמלוה הוציא כסף על סמך דברי הערב , הערב מתחייב בזה לשלם. ומזה גם לומדים לכל מקום שאדם עושה הוצאה כספית על סמך דברי חבירו , שחבירו חייב לשלם לו . וראה גם קכט סעיף כ שיש אפשרות שאין בכלל קשר בין המלוה ללוה עד כדי כך שהמלוה אינו יכול לגבות כלל מהלווה אלא רק מהערב כגון שההלואה הייתה יוזמה של הערב ולא של הלווה- היינו שהערב פנה למלוה בבקשה שילוה ללווה והלווה לא ביקש ולא התחייב כלום אלא רק הערב חייב.
{בברכה: הרב יעקב סבתו}