לפי השו"ע (ריט,י) על הצלה שאינה מאותם ארבע שמנו חכמים לא יברך בשם ומלכות. השו"ע הביא בזה מחלוקת וסיכם "וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות" מקור שיטה זו שלא לברך אלא על אותם ארבע, היא באורחות חיים (הלכות שני וחמישי אות כה) הביאו בבית יוסף (ריט,י) ושם כתב בשם האורחות חיים שבכל מקום שיש מספר הכוונה דוקא אלו ולא יותר אלא שלא ביאר מה מיוחד בד' אלו.  וכהכרעת השו"ע כתבו הברכי יוסף והבן איש חי ועוד.

נראה שבבן איש חי עקב יש הסבר לענין -

בן איש חי (שנה ראשונה פרשת עקב) בהקדמה- 
"וכן הענין בהנהגת האדם בעוה"ז בכל מין עסק שעוסק הן במלאכה, הן במקח וממכר, הן בצרכי גופו ועניניו, מאחר שרואה שהכל מתנהג בטבע הנה הטבע הזה המוטבע בעולם יביא את האדם לידי שכחה, שלא יזכור ויצייר בלבבו תמיד שכל עסקיו ועניניו נעשים בהשגחתו יתברך עלת העלות וסבת הסבות, אלא יחשוב שהדברים נעשים בטבע, וממילא יחשוב שכוחו ועוצם ידו עשה לו החיל הזה כי כן הוא משפט הטבע ומנהגו של עולם, ולכך הוצרך הכתוב להזהיר האדם בזכירה, מחמת כי הטבע המוטבע בעולם ודאי יביאנו לידי שכחה בדברים אלו:
ועל כן תיקנו חז"ל שהם אנשי כנה"ג ברכת הודאה בארבעה דברים שבהם עלול האדם יותר לתלות עניינם בטבע ומנהגו של עולם, וישכח הנהגתו יתברך המנהגת אותו בהם והוא דארז"ל ארבעה צריכין להודות שהם חולה, יסורין, ים, מדבר, וסימנם וכל החיים יודוך סלה, מפני כי החולה על הרוב לא יקום ממטתו מאליו אלא ע"י רופא וסמנים, וכל רופא שמבין ביותר וכל סמנים שהם חשובים ביותר, יהיה מהם תועלת יותר לחולה ויתרפא מחליו במהרה ובזה האדם רואה בעיניו כי הטבע רפא אותו. וכן החבוש על הרוב לא יצא ממאסרו בלתי השתדלות שישתדלו בעדו הן בממון הן בפיוסים והפצרת רעים ואוהבים, והוא רואה שעזרתו באה מסבה אנושית. וכן מדבר על הרוב לא ילך יחידי אלא עם אנשים רבים ושומרים חזקים ורואה שבהם היתה שמירתו ועל ידם בא לשלום למחוז חפצו. וכן היורד בים בורר לעצמו ספינה חשובה וקפטאן מבין, ומדקדק הרבה בזה והיינו כי חושב שעי"כ יהי' נצול מנזקי הים ויגיע לשלום למחוז חפצו, על כן בארבעה דברים אלו שהאדם עלול יותר להיות שוכח השגחתו יתברך מפני שתולה טובתו בטבע ומנהגו של עולם, לכך תיקנו בהם ברכת הודאה שיהיה מודה בפיו ומשבח להשי"ת שבהשגחתו הוא נשמר וניצול בכל אלה, ובזה תשתרש אמונת ההשגחה בלב האדם בכל דבר ודבר מקל וחומר".

 

קיצור הדברים - בדברים שהם הצלה ברורה לא היה צורך לתקן ברכה כי האדם ודאי מרגיש שהייתה עליו השגחה ולכן יודה מעצמו על ההצלה כמו למשל אדם שניצל ממלחמה מרגיש מאליו שהיה מושגח ע"י בורא עולם. אבל בדברים שהם שגרתיים הנעשים בתכיפות , יש חשש שהאדם יחוש שזה שלא קרה לו שום תקלה הוא כך היא דרך העולם ולא ייחס זאת להשגחת הבורא עליו ולכן כדי לעורר את הזכרון והאמונה תיקנו חכמים לברך וכך אדם שם לב שכל מאורעות החיים הם בהשגחה מבורא עולם.  ובאמת כאשר ניצול מדבר לא שגרתי גם אם לא תקנו לברך מ"מ ודאי חייב מעצמו להודות ולשבח (כגון לעשות סעודת הודיה) שהרי לפי הסבר זה חכמים סמכו על כך שהאדם יעשה כן מעצמו בלא צורך לתקן זאת כחובה, וממילא יש לטפח ולחזק את רגש ההודיה לבורא ולעשות פעולה חשובה של שבח על ההצלה. וגם צריך על כל פנים לברך שלא בשם ומלכות כפי שכתוב בשו"ע ובבן איש חי (הנ"ל אות י).

{בברכה: הרב יעקב סבתו}