שאלה:

2 בחורים הלומדים בפנימייה בישיבה. בחור א' (ראובן) שאל מחבירו הקרוב לו (שמעון) שיש לו בביתו מזגן נייד,- מזגן נייד לימות הקיץ החמים (תמוז) בתנאי שיחזיר לו בסוף ה'זמן' (תשעה באב).
סוף הזמן הגיע, וראובן השואל ביקש להשאיר לו את המזגן לימי בין הזמנים, אם יצטרך, וכן מכיוון ששמעון המשאיל אינו גר באותה העיר, אז ראובן הציע שבסוף ימי בין הזמנים הוא יחזיר לשמעון המשאיל את המזגן לכשיהיה לו רכב ויסע לעירו של המשאיל שמעון.
שמעון הסכים בלב שלם. וכך היה. אלא לכשהתחיל בין הזמנים, הודיעו מטעם הישיבה על שטיפת חדרים ונעילתם. כך שראובן לקח את המזגן נייד מחדרו שלו, כדי שלא יתקלקל או יגנב ע"י פועלי השטיפה של הפנימייה, ושם בחדר אחר בפנימייה ששם מתגורר 'עולה חדש' מברזיל שבחדרו לא שוטפים ומנקים כי הוא מתגורר שם בכל ימי בין הזמנים. וכך היה.
ראובן השאיר בחדר העולה החדש את המזגן, כדי שישמר שם. ראוי לציין שראובן לא עדכן את הבעלים על כך.
באמצע חודש אב, באמצע בין הזמנים, שרר עומס חום קיצוני בישראל, והעולה החדש לקח את המזגן על דעתו בלבד (ללא בקשת רשות), והדליק בתוך חדרו את המזגן שראובן ביקש שישמר שם.
אלא שמכיוון שהעולה החדש הדליק ללא הפסקה ואימץ את המזגן יותר מיכולותיו, המזגן התקלקל, וזקוק לתיקון של 400 ₪.
ועתה עלתה השאלה, מי חייב לשלם את התיקון של המזגן:
- ראובן טוען, שאע"פ שהשאיל את המזגן, ואולי עשה שלא כהוגן שלא עדכן את הבעלים על כך ששם בחדר העולה החדש את המזגן שישמר, מ"מ אף אחד לא נתן רשות לעולה החדש להשתמש במזגן, והרי שהוא גדלן לכל דבר, וע"כ מכיוון שהוא הרס את המזגן, הרי שחייב הוא לשלם.

- מאידך, העולה החדש טוען, דס"ס מכיוון שהוא שם "בחדרי" את המזגן, "חשבתי שאין לו (לראובן) כל בעיה שאשתמש במזגן, ולכן השתמשתי בו".

- וע"ז ראובן טוען, דאפילו אם הבין ש"אני מתיר לו להשתמש במזגן", ואע"פ שבאמת פשעתי כי אסור לשואל להשאיל חפץ מטלטלין, מ"מ הרי שמבואר בשו"ע חו"מ (רצד, ו) דאע"פ ש"אני" פטור, מ"מ אני חייב להחזיר לשמעון (הבעלים של המזגן) את החפץ (המזגן, אבל תובע אני מהגזלן (העולה החדש) את החפץ שקלקל! דאפ' אם הוא לא גזלן, הרי שהוא שואל ממני, והוא חייב על מה שקלקל!
ועתה מעלה אני שאלה זו היוצא מהאמור לפני כת"ר:
א. מה הדין אם ברור לשניהם שהעולה החדש לקח ללא רשות. ומצד אחד ראובן פשע שלא עדכן את הבעלים שהוא שם את המזגן בחדר של העולה החדש. ומאידך העולה החדש פשע בכך שגזל את המזגן וקלקל אותו.

ב. ומה הדין אם ראובן (שהוא שואל משמעון) פשע והשאיל זאת לעולה החדש, אך העולה החדש (ששואל מראובן את המזגן) קלקל אותו מחמת שהדליק במאמץ רב את המזגן.

מי חייב לשלם מבין שניהם.

ואשמח שישבני דבר לדעת דעתו הרמה
בברכה,
משה דדון

תשובה:

תשובה בקיצור -

השואל חפץ מחבירו מחוייב לשלם על כל נזק שיקרה לחפץ אפילו שהנזק קרה באונס גמור ואפילו הנזק נעשה ע"י אחרים, ואפילו הנזק נגרם כתוצאה משימוש כל עוד לא היתה רשות לעשות את השימוש ק"ו אם היה שימוש חריג. אם השואל נתן רשות לאחר להשתמש והתקלקל החפץ מתוך שימוש רגיל בחפץ הרי שאם יש ראיה לשואל השני שאכן התקלקל תוך כדי שימוש , פטורים שניהם היינו השואל הראשון והשואל השני. אבל כל עוד אין ראיה לזה חייב השואל הראשון לשלם לבעלים.

לאחר שהשואל ישלם לבעלים , יכול השואל לתבוע את המזיק או מי שהשתמש בחפץ ללא רשות, (או אם נתן לו רשות יתבע ממנו להשבע או להביא ראיה שהתקלקל תוך כדי שימוש) ואינו יכול לטעון שהבעלים יתעסקו מול המזיק אלא השואל יש לו אחריות מול הבעלים לשלם את החפץ.

לכן בנידון כאן חייב ראובן השואל לשלם לשמעון בעל המזגן.

בהרחבה -



בגמרא ב"ק יג: אמרו שהמשאיל יכול לומר לשואל "אילו איתזק מעלמא בעית לשלומי כוליה תורא" . היינו אילו היה שורי ניזוק משור אחר היית צריך לשלם את כל השור שלי. מפורש אם כן בגמרא ששואל חייב לשלם על נזק שקרה לשור גם כאשר יש מישהו אחר הזיקו. ונפסק דין זה בטור ושו"ע סי' שמז. ודין זה הוא בכלל הדין המפורש במשנה בדף מד: "מסרו לשומר חנם ולשואל, לנושא שכר ולשוכר - נכנסו תחת הבעלים" ומוכח בגמרא שם מה: שדין זה כולל גם התחייבות על נזקים שנגרמו לשור ולא רק לענין אם השור הזיק, כמו שאמרו שם "אי דקביל עליה שמירת נזקיו, אפילו הוזק נמי ליחייב!"

ויוצא ברור שהבעלים תובעים את השומר , וממילא השומר יכול לתבוע את המזיק - וכן כתב המאירי (ב"ק יד.) להדיא "הוזק שור זה של בעלים ביד השומר מצד שור של אחרים אם מצד פשיעת השומר חייב השומר לבעלים בכל הנזק והוא גובה מן המזיק" וחזר על כך בדף מה. "בשומר חנם ובשומר שכר ובשוכר ושואל כלם קבלו עליהם מן הסתם שמירת גופם אם הוזקו לשלם היזקם לבעלים ויעשו הם דין עם המזיק" וגם כתב בפירוש שבשואל חייב לשלם הכל גם אם הנזק נוצר שלא בפשיעה.

וכן יש לדייק מלשון הרמב"ם (נזקי ממון ד,י) שכתב במקרה שהשומר לא קיבל עליו את שמירת השור לענין אם הוזק השור - "ואם הוזקה פטור והבעלים עושין דין עם המזיק" משמע ברור שאילו השומר כן קיבל עליו את שמירת השור הוא צריך לעשות דין עם המזיק.

בנידון כאן ראובן שאל מזגן משמעון והשאלה המשיכה גם לימי בין הזמנים כמובא בשאלה שביקש משמעון להשאיר אצלו לימי בין הזמנים "אם יצטרך" משמע שיכול להמשיך להשתמש במזגן וממילא התחייב לשלם על כל נזק שקורה למזגן מלבד אם יתקלקל תוך כדי שימוש המותר.

בנידון כאן השתמש במזגן אדם אחר שלא הייתה לו רשות להשתמש כאמור בשאלה, וממילא אותו אדם היה שואל שלא מדעת שדינו כגזלן שחייב בכל. בשואל שלא מדעת אין הפטור של "מתה מחמת מלאכה" - כן כתב בפירוש הריטב"א ב"מ מא. (הובא גם במחנה אפרים גזילה סוף סי' ז) "לענין חיוב אונסין אפילו למ"ד "שואל הוי", חייב הוא בכל אונסין, ואפילו במתה מחמת מלאכה דלא שייך לומר בהא לאו לאוקומה בכילתא שייליה, וזה ברור" ולכן אותו אדם חייב לשלם גם אם המזגן התקלקל תוך כדי שימוש וק"ו כאשר השתמש באופן לא רגיל.

מבחינת השואל החפץ נגזל וניזוק והוא צריך לשלם על כך לבעלים, ואח"כ הוא יכול לתבוע את ה"גזלן" שהשתמש ללא רשות התחייב לשלם בכל נזק, לשלם לו את מה ששילם לבעלים. ואין הוא יכול לומר לבעלים שיתבעו את הגזלן אלא הוא צריך לשלם לבעלים ואח"כ יעשה דין עם הגזלן.



הדין אילו היה השלישי מבקש רשות מראובן השואל –



כתב הרי"ף (ב"מ כ.) "אמר ריש לקיש כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר הני מילי לכתחלה אבל דיעבד אף על גב דאינו רשאי אי איכא סהדי דלא פשע בה לא מחייבינן ליה דהא גבי השוכר פרה מחברו והשאילה לאחר ומתה כדרכה כיון דליכא פשיעותא דהא מתה כדרכה לא מיחייב שוכר לשלומי מדיליה ואף על גב דהשאילה לאחר ושמעינן מינה דלא סבירא לן כרבי מאיר דאמר [בבא - מציעא ע"ח ע"א] כל המעביר על דעת בעה"ב נקרא גזלן"



מפורש בדברי הרי"ף שאע"פ שיש איסור לשואל להשאיל לאחרים מ"מ אם השאיל אינו נקרא בשם פשיעה מצידו והוכיח כן מדין שוכר שהשאיל את הפרה. אלא שצריך עכ"פ ראיה כיצד החפץ המושאל התקלקל וכל עוד לא מביא ראיה אין הבעלים צריך להאמין לשואל השני וממילא חייב לשלם. וצ"ל שגם השואל השני אינו נקרא בשם שואל שלא מדעת וגזלן שאל"כ לא היה צריך להדגיש בנידון שוכר שהשאיל שמתה כדרכה שמשמע שאילו היה מביא ראיה שמתה מחמת מלאכה היה פטור וממילא ע"כ אינו בשם גזלן שאילו היה גזלן היה צריך לומר שחייב בכל תנאי. אלא על כרחך שכיון שסו"ס קיבל רשות ממי שיש לו רשות להשתמש בחפץ שוב אינו נקרא שואל שלא מדעת . וכדברי הרי"ף כתב הריטב"א בב"מ לה: והדגיש שם שכל זה בשואל או שוכר שיש להם רשות להשתמש בפקדון אבל בשומר חינם או בשומר שכר שאין להם רשות להשתמש בפקדון אם נתנו רשות לאחרים להשתמש נחשבים כשולח יש בפקדון.

הובאו הרי"ף והריטב"א הנ"ל בבית יוסף שמב וכן נפסק שם בשו"ע סי' שמב.

בנידון כאן אם השלישי היה מבקש רשות מראובן השואל אמנם לא היה בגדר שואל שלא מדעת אבל עכ"פ היה צריך להביא ראיה שמתה מחמת מלאכה וק"ו אם התקלקל המכשיר כתוצאה משימוש לא סביר. ולכן למעשה בכל מקרה מתחייב ראובן לשלם לשמעון אפילו אילו היה נותן רשות לשלישי כיון שהמזגן התקלקל שלא מחמת מלאכה וגם אין ראיה כיצד התקלקל מזגן.
{בברכה: הרב יעקב סבתו}