שאלה:

א. כמה חובה מוטלת לקבץ מניין, למשל במילואים יש 10 אבל לפעמים כל אחד במשימתו וקשה לקבץ את כולם (לא כי זה לא אפשרי..), אז כמה חובה על היחיד למשוך את כולם לתפילה?

ב. בהמשך לא. אדם שאינו שומר תורה ומצוות שאומר אם חסר לכם אחד תקראו לי ולכאורה זה כדי לעזור ולא כי הוא בדיוק רוצה להתפלל מה הדין? והאם זה שונה אם זה אחד ששומר למחצה או מתחזק...

ג. האם יש איסור לתכנן טיול או יציאה מהבית באופן שוודאי או קרוב לוודאי יתפספס מניין? ואם זו בעיה האם יש דברים שכן מספיק חשובים לדחות את החובה הזו?
דוגמא: אשתי רוצה לצאת לחתונה בערב וקשה או בילתי אפשרי למצוא ביביסיטר האם צריכה להימנע בשל כך מליסוע? או כמה צריך להשתדל (ולהוציא כסף על ביביסיטר) למצוא סידור כדי להגיע למניין?
עוד דוגמא: נוסעים לצימר לחופשה זוגית, כמה צריך לדאוג שיהיה מקום עם מנין? והאם שיקול כספי של צימר זול יותר הוא שיקול...

ד. אם כבר נמצא במקום ללא מניין (אם מותר ע"פ שאלה ג. או אם נאנס או אפילו הזיד) מה נחשב השתדלות שצריך לעשות (אם צריך) כדי להגיע למניין, למשל אם פספסתי מניין אחרון במצפה יריחו האם עלי ליסוע לירושלים לשטיבלך...

תשובה:

מסקנה: א. אם זה דורש טירחה של יותר מ – 36 דקות – צריך לטרוח.

ב. אם זה אדם ששומר למחצה ולא מחלל שבת בפרהסיא וודאי אדם שמתחזק – אין שום בעיה לצרפו למנין. אם הוא מחלל שבת בפרהסיא – אם אין בלעדיו מנין וא"א למצוא בקלות אדם דתי – מותר לצרפו, כאשר בא להתפלל ומראה שיש לו אמונה אבל אם עושה טובה ואינו מאמין אין לצרפו. 

ג. התירו להתפלל ביחידות כשזה לשם בריאות או סידורים דחופים או כדי לא להפסיד כסף,  אך אדם שיוצא לטיול
סתם, לא יכול בשל כך להפסיד תפילה בציבור.
אדם שאשתו נוסעת לחתונה, אין חובה להוציא כסף על ביביסיטר, מ"מ אם יכול להשתדל למצוא מישהו שישמור, תבוא עליו ברכה.
צימר יותר זול, זו לא סיבה מספקת בשביל להפסיד תפילה בציבור.  

ד. אם יש בכך הפסד כספי(דלק) או נסיעה של יותר מ – 36 דקות(הלוך חזור) – יכול להתפלל ביחיד בישוב, עדיף בבית הכנסת.  

בהרחבה:

נקדים שיש חשיבות גדולה לתפילה בציבור (היינו תפילת 18), ועוד יותר כשהיא בבית הכנסת ונאמרו בה הרבה דברים בחז"ל, נזכיר חלק מהם – בברכות ו. תניא, א"בא בנימין אומר: אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר (מלכים א ח, כח) לשמוע אל הרנה ואל התפלה" - במקום רנה שם תהא תפלה. אמר רבין בר רב אדא א"ר יצחק: מנין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת שנאמר (תהלים פב, א) "א-לקים נצב בעדת אל" ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם שנאמר "אלקים נצב בעדת אל".  וכן בברכות ח. - מאי דכתיב (תהלים סט, יד) "ואני תפלתי לך ה' עת רצון" ? אימתי עת רצון - בשעה שהצבור מתפללין. ר' יוסי ברבי חנינא אמר מהכא (ישעיהו מט, ח) "כה אמר ה' בעת רצון עניתיך" ר' אחא ברבי חנינא אמר מהכא (איוב לו, ה) "הן א-ל כביר ולא ימאס" וכתיב (תהלים נה, יט) "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי". תניא נמי הכי רבי נתן אומר: מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים שנאמר "הן אל כביר ולא ימאס" וכתיב "פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו' ". אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם.

וכתב הרמב"ם(פרק ח בהלכות תפילה, הלכה א) תפלת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהן חוטאים אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור ולא יתפלל ביחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת שאין תפלתו נשמעת בכל עת אלא בבית הכנסת וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו מתפלל בו עם הציבור נקרא שכן רע.

שו"ע צ,ט -  ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הצבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת יכוין להתפלל בשעה שהצבור מתפללים. רמ"א: והוא הדין בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין מכל מקום יתפללו שחרית וערבית בזמן שהצבור מתפללים.(סמ"ג). ממשיך שו"ע וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהציבור והוא מתפלל ביחיד, אעפ"כ יתפלל בבית הכנסת.

כתב בפסקי תשובות(צ,ח) שאין להסתמך על לשון "ישתדל" שתפילה בציבור אינה חובה גמורה, אא"כ יש אונס, והביא 3 הסברים למה נקט לשון "ישתדל" – 1)לומר שאע"פ שיש אונס, צריך אדם להשתדל כמה שיכול כדי להתפלל בציבור, וכשאין שום סיבת פטור, יש בה חובה גמורה. 2)לשון "ישתדל" קאי על תפילה בביהכ"נ, אבל עצם התפילה בציבור היא חובה ולא השתדלות. 3)כוונת השו"ע שיש חובה להשתדל להתפלל בציבור.

לפי רוב הפוסקים תפילה בציבור היא דרבנן (ילקו"י תפילה כרך א עמוד רלח).

הגמרא בפסחים מו. נתנה שיעור שהאדם צריך לטרוח כדי ללכת לתפילה, ופירש רש"י: ללכת להתפלל בציבור, וכתב הטור אף שיש שמפרשים זאת לנטילת ידיים, פירוש רש"י עיקר, ולכן צריך להשתדל בכל כוחו להתפלל עם הציבור. וכך נפסק בשו"ע צ, ט"ז - ההולך בדרך והגיע לעיר ורוצה ללון בה אם לפניו עד ד' מילין מקום שמתפללים בעשרה צריך לילך שם ולאחריו צריך לחזור עד מיל כדי להתפלל בעשרה:  כלומר יש חיוב לטרוח ללכת להתפלל בציבור אם זה פחות ממיל לאחריו או פחות מ – 4 מיל לפניו.

נחלקו האחרונים בחישוב מיל, האם זה זמן של מיל, היינו 18 דקות, אפילו נוסע באוטו, או מרחק הליכה של מיל –מרחק של כמעט קילומטר. להלכה ביבי"א (או"ח סימן יג) פסק זמן של 18 דקות, בפניני הלכה (הערה 4) פסק למעשה, שהנמצא בדרך נסיעתו, מחויב להמשיך עד 72 דקות, אבל אם הוא בביתו, יש מחלוקת אם חייב לנסוע במכונית 18 דקות, וטוב להחמיר והמיקל יש לו על מה לסמוך.

אם הוא בביתו, בהלכה ברורה(עמוד רנד) כתב שצריך לטרוח עד 18 דקות מביתו. ושיש מחמירים בזה למדוד המיל מסוף העיר ולחוץ.

משנ"ב (ס"ק כט) הסביר אנוס – שתש כוחו אף שאינו חולה, והוסיף שאם הוא אונס ממון שמחמת השתדלותו להתפלל עם הצבור יבוא לידי הפסד יכול להתפלל בביתו ביחיד או בבהכ"נ בלא צבור, אבל משום מניעת ריוח לא ימנע מלהתפלל עם הצבור דחילוק יש בין מניעת ריוח לבין הפסד מכיסו.

פניני הלכה(הלכות תפילה פרק ב,ד) הנצרך לנסוע לסידורים דחופים או לטיפול רפואי, ואם יתפלל במניין לא יספיק להגיע למחוז חפצו בזמן, כיוון שיש לו מזה הפסד, רשאי להתפלל ביחידות. והוסיף בהערה 5 את דברי המ"א תרעא, יב, שבימים שאדם טרוד בעסקיו הוא פטור מללכת להתפלל במניין. והוסיף שמשמע שגם אם נפלה לידו הזדמנות להרוויח כסף רב, הרבה מעבר למה שהוא מרוויח בדרך כלל, מותר לו להקל ולהתפלל ביחיד.

תפילה כהלכתה(פ"ח,י) – ...המאחר לקום, ואם יאחר למקום או לימודו עבודתו, יפסיד ממשכורתו – רשאי להתפלל ביחידות.  ובהמשך(כג) – גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה ומהשכמת בית המדרש, כל כן מי שנזדמנו לו אורחים הצריכים כעת לטיפולו והם כבר התפללו – יעסוק בהם, אע"פ שיפסיד תפילה בציבור ובפרט כשהאורח עלול להיפגע, כשיניחוהו לבדו. ובהמשך(כה) – אין להפסיד תפילה בציבור כדי להיות נוכחים בברית מילה.

לכן נסיעה לירושלים ממצפה יריחו לסתם אדם, שזה גם הפסד זמן וגם כסף – דלק, לא הטריחו לנסוע (מסופר על הרב קרויזר שהלך למנין של 22:00 בספרדי, ובאותו ערב לא היה מנין, והוא נסע לירושלים להתפלל במנין), מ"מ אדם שנוסע על כל דבר קטן לירושלים, כגון לקנות לעצמו פיצה, אז וודאי שלתפילה בציבור יצטרך להשקיע באותה מידה.

שו"ע סימן צ,י"ז - יש מי שאומר שמכל שכן שלא ישכים אדם לילך מעיר שמתפללים בה בעשרה אם יכול לבוא למחוז חפצו בעוד היום גדול ושלא יהא צריך ללכת יחידי אחר התפלה:

כתב משנ"ב דמירי בהולך לדבר רשות, שנמצא במקום שיש מנין, שאסור לו ללכת אפילו לפני שהגיע זמן תפילה למקום אחר, שיודע ששם אין מנין.

פסקי תשובות(צ,כב) הביא שלמדו מכאן שאין לנסוע למקומות שיודע שלא יהיה לו שם מנין, ובשלמא כשמטרת נסיעתו לצורך מצוה או פרנסה או לצורך בריאות, הרי הוא בכלל הפטורים מתפילה בציבור, אבל אילו הנוסעים לתענוג בעלמא, לנופש או טיולים וכדו', ועקב כך מפסידים תפילה בציבור ועניית קדיש וקדושה וברכו וכדו', איסור יש בדבר.

בהערות הפנה להליכות שלמה(פרק ה,ד)  שכתב – אין ראוי לנסוע ביודעין למקום שאין שם עשרה מתפללים, אא"כ נוסע לצורכי בריאות פרנסה או מצוה – כדי שלא יתבטל מתפילה בציבור. ובהערות – מיהו אם דר במקום שאין מנין, משמע מדברי הפוסקים דאין חיוב להוציא ממון לשכירת אנשים להשלים מנין, רק בימים נוראים, יש לשכור.

וכן לשבט הלוי(ח"ו,כא,ג) - ... ובעיקר הדבר פשוט בעיני דאם נוסעים רק לתענוג בעלמא, דאיסור קעבדי, שגם באיסור דרבנן אסור להכניס עצמו למצב שאח"כ תדחה האיסור, או שיפטור ממצוה.

בתשובות והנהגות(ח"ב,סג) כתב זאת בלשון יותר עדינה – הן אמת שתפילה בציבור אינה חיוב גמור, שבגמרא בברכות(ז:) פטר עצמו ר"נ מתפילה בציבור שטירחה רבה לו, שלא מצינו כן בשאר מצוות, מ"מ הלוא זוכה בכך לכמה מצוות דרבים לקדש ה' וכדו' ... ולמה לו לאבד מצוות אלו, ויכול לבלות חופשו במקום שימשיך להתפלל בציבור יום יום, ורק בחולה או מי שזקוק למנוחה מותר לו לבטל עכשיו מכל אלו, שמרענן עצמו בכוחותיו שיוכל לעבוד ה' יותר... 

באתר הלכה יומית של הרב עובדיה כתב לגבי יציאה לטיול - בני אדם היוצאים לטייל, בפרט בימים אלה, צריכים מאד מאד להזהר, שלא להתבטל חלילה וחס משום תפילה, וכל שכן מהנחת תפילין בישוב הדעת כראוי. וכן יזהרו לברך ברכת המזון בנועם ובנחת. וכן בכל עניני המצוות. שכן עיקר הטעם שאדם ירא שמים יוצא להנפש, הוא כדי לרפאות את נפשו, ולחזק את כחו, להמשיך במרץ בעבודת הבורא, אם בלימודו ואם במלאכתו. ובודאי, אם ילך ויתרשל בענינים רוחניים בשעה שהוא יוצא לנופש, לא רק שאין בכך תועלת לנפשו, אלא אדרבה, נמצא שהוא מכשיל את עצמו, ומתרחק מעבודת ה', ומי יודע כמה חודשים ושנים יקח לו  לתקן אחר כך את המעוות.

באתר ישיבה הביאו כמה תשובות של גדולי הדור, מהמחמיר למקל, בנושא האם מותר ללכת לטיול למקום שאין שם בטווח של מיל תפילה בציבור:

הרב יעקב אריאל - מצוה לטייל בארץ אך לא על חשבון מצוות אחרות. אולי אפשר לארגן קבוצה של לפחות עשרה שיהיה לכם מניין? אומנם קורה שבגלל אילוצים אדם לא מתפלל במניין, וקשה להחליט לכל אחד מה הם אילוציו. צריך לתכנן את הטיול כך שלרוב תהיה תפילה במניין, לפחות בימי שני וחמישי.

הרב זלמן ברוך מלמד -  כל אחד יכול להחליט לעצמו מה מידת החשיבות של הטיול כמה זה מועיל לו. ובלבד שיכוון לבו לשמים. אם הטיול מחזק את אהבת הארץ או אם הטיול משחרר אותו מלחץ שהיה נתון בו או סיבה אחרת יכול הוא לצאת לטיול . אכן יש לדעת שהמתפלל ביחידות עליו להתאמץ יותר בתפילה יותר מהמתפלל במנין.

הרב דב ליאור - אין בזה איסור אף אם בוודאי לא ימצא מנין כי מותר לאדם לצאת לדרך, כמו בסוכות, מותר לאדם לצאת לדרך אף אם לא תהיה לו סוכה, אך אין זו מידת חסידות. ובתשובה אחרת כתב: - בטיול סתם, אתה מכניס עצמך מלכתחילה למצב שלא יהיה לך מניין. זה לא הידור, אך מותר לעשות זאת.

הרב אליעזר מלמד - אין איסור להגיע למקום שאין שם מניין בטווח של מיל, וממילא אין חיוב אז להתפלל במניין.

בפסקי תשובות הביא עוד מקרים בהם לחלק מהפוסקים הם פטורים מתפילה בציבור – כגון: להתפלל בנץ ביחיד כשרגיל בכך ואין מנין או לחכות להתפלל בציבור(בילקו"י סימן פט, עמוד פ  – אם יכול לכוון בתפילתו, יתפלל ביחיד, אך באור לציון כתב שיחכה להתפלל עם הציבור).

רב שמוסר שיעור לרבים או מביטול חברותא – כיוון שזה קשור לאחרים, התירו לו לא בקביעות, כדי שלא יראה כפורש מהציבור להתפלל ביחיד(וכן בתשובות והנהגות ח"ב,סג)

התירו לשומר בצבא ששומר בזמן התפילה בציבור, להתפלל ביחיד לפני או אחרי השמירה, כי עוסק במצוה.

לגבי צרוף חילונים – במשנ"ב(סימן צ,נה) הביא את דברי הרמב"ם – ואפילו היה בהם חוטאים, לא ימנע מלהתפלל עמהם והביאו כה"ח, וכן פסק הלכה ברורה(עמוד רכט), מאידך כה"ח הביא את ספר חסידים שלא ישב אדם ליד אדם רשע, שגורם להירהורים רעים ולסילוק השכינה ועל כתב שלכתחילה יש להיזהר היכא דאפשר, גם בילקו"י(סימן צ, עמוד רעו) כתב שאין לצרף למנין מי שמחלל שבת בפרהסיא, ויש מקילין בזה בשעת הדחק. ושעת הדחק זה כגון שאין שם מנין בלא המחללי שבת. מ"מ יש להתפלל בלא חזרת הש"ץ, מהסיבה מחשש שלא יענו כולם אחר ברכותיו של הש"ץ.

שו"ע סימן נה,יא - עבריין שעבר על גזירת הצבור או שעבר עבירה אם לא נידוהו נמנה למנין עשרה. כתב משנ"ב ס"ק מו – 'כתב הפמ"ג דוקא עבירה שעבר לתיאבון אבל להכעיס אפילו בדבר אחד או שהוא מומר לע"ג או לחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו"ם ואינו מצטרף'.  

בפניני הלכה(פרק ב,ח) גם ציין למ"ב נה, מו לגבי מחלל שבת בפרהסיא, אך הוסיף שבדורות האחרונים, הורו למעשה כמה מגדולי הפוסקים, שאם מחלל השבת רוצה להצטרף למניין – מצרפים אותו. וזאת משום שכיום מעמד מחלל השבת שונה. בעבר, כשכל ישראל שמרו את השבת, כל מי שהעיז לחללה בפרהסיא, אפילו אם עשה זאת לשם הנאתו, התריס בזה התרסה נוראה כנגד כלל ישראל, ולכן החשיבוהו כעובר עבירות להכעיס שהוציא את עצמו מן הכלל. אבל בדורות האחרונים, שלדאבון ליבנו שמירת השבת נפרצה אצל רבים מישראל, אין השבת מדד למידת הזדהותו של היהודי עם מורשתו, ולכן אם הוא עצמו רוצה להצטרף למניין – אפשר לצרפו. אבל אין ראוי למנותו חזן.  ובהערה 10 -  הביא שיסוד הסברה מובא באגרות ראיה ח"א קלח, שרוח הזמן היא "שפחה בישא" המחטיאה עד שהחוטאים קרובים לאנוסים. וכעין זה כתב החזו"א או"ח פז, יד, ויו"ד ב, כח, שלרוב החילונים יש דין תינוק שנשבה ולא מומר להכעיס.

באור לציון(ח"ב, עמוד מה וקפב בביאורים) פסק שלא מצטרך למנין, מ"מ הוסיף, שאם אינו מחלל שבת בפני אדם גדול, מפני שמתבייש ממנו, מצטרף.     

בילקו"י(סימן צ, עמוד רעז) – דן במקרה שנמצא בציבור ש – 9 מהם מחללי שבת ומבקשים ממנו להשלים, האם יתפלל איתם ויחשב לו כתפילה בציבור או עדיף שיתפלל אח"כ ביחידות – מסקנתו שיתפלל איתם, שכתב הרמב"ם (סוף הלכות רוצח) דהקב"ה מקפיד על כל נפשות בית ישראל בין רשעים בין צדיקים כל זמן שמאמינים בה' ובתורתו ומחברים עצמן עם כלל ישראל, וכן מחשש איבה ושנא ונטירה שיכול לצמוח מזה.

מבואר בשו"ע צ,ט - כשאין אפשרות להתפלל במנין, יש להשתדל להתפלל באותו הזמן שהציבור מתפלל. כמו כן אם אין באפשרותו להתפלל בזמן שהציבור מתפללים, אם יכול את תפילתו ביחיד לעשות בבית הכנסת – עדיף.

{בברכה: הרב יהורם לוי}