שאלה:

הרב בוודאי יודע שיש בני נוער בציבור הדתי הכללי שעושים תספורות מדורגות ולא יודעים אם יש בכלל איסור - וגם כששומעים על משום דרכי האמורי אומרים שיש בכך שיעורים מסוימים ואין הדבר כפשוטו.
נשאל את הרב:
מהם הגדרים ההלכתיים שבהם אדם עובר משום איסור דרכי האמורי בתספורות של האופנה הכללית? (כמובן מבלי לעבור על בל תשחית פאת זקן ופאת ראש...)
ובכך הרב יציל רבים מאיסור בעזרת ה' יתברך.

תשובה:

תספורת שמגלח סביבות הראש ומשאיר שיער באמצע היא אסורה משום חוקות הגויים, וראה להלן מה שיש לדון בזה, כמו כן גידול שיער לנוי ויופי כמו הבתולות דרך שחץ וגאוה אסור לפי הרבה פוסקים משום חוקות הגויים. (ויש שכתבו שנהגו להקל בזה ושאין למחות במקילים אבל מודים שטוב ונכון לחוש למחמירים).

בהרחבה -

בדין שיער הראש מצאנו ד' אופנים המובאים בפוסקים שיכול להיות בהם בעיה של "וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" (ויקרא יח).  בפשטות באופנים האסורים הכוונה שהם אסורים מן התורה, וכן משמע מדברי הרמב"ם ע"ז יא,א שכתב שהעושה אחת מהפעולות האסורות לוקה. אבל יש להעיר שבשו"ת הרמב"ם סי' רמד כתב שהם אסורים רק מדברי סופרים. גם בפירוש המשנה כתב שאין מלקות על תספורת האסורה אלא רק אם השחית את הפאות ואולי הרמב"ם חזר בו במשנה תורה.

מקור האופנים האסורים הוא בדברי הספרא פרשת אחרי מות–

"ר' יהודה בן בתירא אומר שלא תנחור ושלא תגדל ציצית ושלא תספור קומי שפה"

אלא שנחלקו הפוסקים בפרשנות הדברים, ונסכם העולה מדבריהם:

א.      גילוח החלק הקדמי והשארת החלק האחורי – אופן זה הוא החמור ביותר  ונראה שאין מי שמיקל בו. והוא מה שאמרו בספרא שלא לספר קומי. (קומי פירושו "החלק הקדמי")

ב.      גילוח סביב מן הצדדים והשארת השער באמצע – זהו דעת הרמב"ם וכך פסק השו"ע. ברמב"ם בפירוש המשנה ע"ז א,ג הסביר- "בלורית - הוא השיער אשר מניחים באמצע הראש ומגלחים מה שסביבותיו מכל הצדדים. וזה האופן מן הגילוח אסור בתורתנו גם כן, כדי שלא נידמה להם". היינו בגמרא כט. מוכח שבלורית היא גידול שיער לשם ע"ז שאסור לישראל לספר את הגוי ולסייע לו בגידולה וממילא אסור לישראל להדמות לו לעשות בלורית, הב"ח הסביר שזה הוא מה שאמרו בספרא "שלא תנחור" ופירש שהוא מלשון "סחרחר- כמו חררה והוא מלשון גלגל"   אבל העיר הבית יוסף קעח שמדברי רש"י נראה שבלורית היא השארת השיער מאחורה, וממילא איסור התספורת בישראל הוא רק באופן הראשון של גילוח החלק הקדמי. וכתב הבית יוסף  "ונראה שעל זה סמכו בני ספרד לגלח סביבות כל הראש ולהניח שער באמצע שהיו סוברים דאיסור בלורית היינו סיפור קומי אבל בענין זה אין בו איסור כלל"  אלא שאח"כ הוסיף בית יוסף "ומכל מקום כיון דנפק מפומיה דהרמב"ם לאיסור אין להקל בדבר".

ויש לדון בגדרי איסור זה כמה צריך לגלח מהצדדים האם דוקא לגמרי או אפילו רק מדלדל את הצדדים. עוד יש לדון אם עושה תספורת זו לא כדי להדמות אל הגויים אלא משום שחושב שהוא נוי ויפוי לו . ואמנם אם עושה זאת דרך שחץ וגאוה אדרבה זו סיבה לאסור (כפי שיובא לקמן מדברי הב"ח בגידול שיער ללא גילוח) אלא מה שיש לדון הוא כאשר חושב שכך נראה במיטבו. והנה מצאנו שהבית יהודה עייאש ח"ב צה (הובא ביחוה דעת ב,ב) כתב לגבי קטנים שאם עושים להם בלורית כדי משום נוי ויפוי לקטן שיהא נראה יפה תואר ויפה מראה אין בזה משום חוקות הגויים, ואמנם הזכיר רק קטנים אבל לכאורה אם אכן גם הגדולים יעשו כן מאותו טעם, אינו בכלל חוקות הגויים. ויש להוסיף טעם בזה שהיום נראה שגם הגויים אינם עושים כן לשם עבודה זרה אלא לכאורה לשם נוי וגם אולי לא לשם דרך שחץ וגאוה (לפחות כאשר אינם מגלחים לגמרי את שערות הצדדים) כי אינו כמו גידול שיער ארוך שהוא יותר בולט ביחודו אלא הגויים עושים זאת כי כך הוא יותר יפה בעיניהם  ולפ"ז אינו ממש חוקות הגויים אלא סגנון של יפוי השיער.

אמנם  לא מפני שמדמים נעשה מעשה בחשש דאורייתא, אבל אולי יש בזה לימוד זכות על העושים כן כאשר אינם מגלחים לגמרי אלא רק מדללים מן הצדדים, כשם שהב"י לימד זכות על בני ספרד שסומכים על הסברו של רש"י הרי שאפשר להוסיף שגם סומכים על כך שעושים כן דרך נוי ויפוי שלא בדרך שחץ וכסברת הבית יהודה.

ג.        גידול שיער לשם יופי ללא גילוח- הרמב"ם כתב "ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם" ומקורו בספרא "ושלא תגדל ציצית". ונחלקו הפוסקים בכוונת הדברים – הבית יוסף קעח פירש שגידול הציצית הוא שם כלל לשני המקרים שהובאו לעיל היינו גילוח החלק הקדמי או גילוח הצדדים. אבל הב"ח שם הוכיח ע"פ הספרי (הנזכר לעיל בתחילת הדברים), שגידול הציצית הוא ענין לעצמו ופירש שהכוונה היא "שמגדלין השער לנוי וליופי כמו הבתולות דרך שחץ וגאוה אי נמי לשם עבודה זרה" היינו עצם גידול שיער אסור גם ללא שום גילוח (אמנם דוקא כאשר מטרתו לשם נוי ויופי כמו אשה אבל ברור שאם הוא לשם קדושה כמו נזיר לא שייך בזה איסור) וכעין זה כתבו הפרישה והט"ז וכן משמע שפירש הגר"א. וכן הסכים בשיורי ברכה שם. והפרי חדש בספרו מים חיים על הרמב"ם פירש שהאיסור הוא רק אם קולע את שערו באופן שהשיער מחובר מלמטה ומפורד מלמעלה.

בשו"ת יחוה דעת ב,ב הביא מחלוקת זו ולבסוף הביא בשם בעל הזבחי צדק שלפי ההולכים אחר מרן אין איסור בגידול שיער ומחמת זה נתפשט המנהג בזמנו לגדל שער ואין פוצה פה ומצפצף. והוסיף ביחוה דעת שאע"פ שאין למחות בנוהג כן מ"מ טוב ונכון לחוש לדברי המחמירים.

ד.       בשו"ת הרמב"ם סי' רמד כתב  "תספורת החלק הקדמי של הראש לבד או אחוריו לבד או הקפת התספורת והנחת השער באמצע, והיא הנקראת בלורית וכך תספורת אמצע הראש לבד, כל זה אסור מדברי סופרים, לפי שהוא (מנהגם) של גוים האסור בדרך כלל", מדבריו עולה אופן נוסף של איסור הוא גילוח אחורי הראש בלבד. לכאורה לא ברור המקור לזה, אבל נראה מלשון הרמב"ם שהאיסור הוא מחמת שכך היה מנהגם של הגויים בזמנו. לפי זה כל תספורת שהיא יחודית לגויים תהיה בכלל איסור זה. אמנם כפי שהובא לעיל הכוונה לתספורת שעושים אותה לשם עבודה זרה או דרך שחץ וגאוה ולא סתם כל תספורת. אכן אם הגויים מקפידים לעשות תספורת באופן מסויים יתכן מאוד ויש לזה שורש בע"ז וממילא כל תספורת יחודית שמקפידים לעשותה באופן מסויים נראה שתהיה אסורה לפי דברי הרמב"ם בתשובה.

{בברכה: הרב יעקב סבתו}