שאלה:

שאלה שקיבלתי: איבדתי את הרב קו שהיה בו חופשי חודשי. הוצאתי רב קו אחר ואמרו לי שם שהעבירו את החופשי חודשי. עליתי אחרי זה לאוטובוס העברתי את הרב קו. פתאום עולים פקחים ודופקים לי דוח. ירדתי מהאוטובוס ובדקתי ואני רואה שבאמת לא העבירו לי תחופשי חודשי. קיצר, עכשיו מותר לי ליסוע באוטובוס בלי לשלם עד סוף החודש? ומותר לי להחזיר לעצמי תקנס? יעני ליסוע בלי לשלם בסכום של הקנס?

הגשתי ערעור, לבינתיים לא התקבלה תשובה

תשובה:

היות ומדובר בשתי חברות שונות היינו שהחברה המטפלת בתוכן הכרטיס אינה החברה שמפעילה את הרכבת או האוטובוס (חברת פיסנטרה מפעילה את מערכת כרטיס הרב קו ואילו חברת כפיר מפעילה את הרכבת בירושלים וחברות אחרות את האוטובוסים) לכן צריך לשלם את הקנס לחברת הרכבת או האוטובוס. לגבי אחריות חברת הרב קו להחזיר את הקנס , נראה שהדבר תלוי במחלוקת הפוסקים. נראה שיש הסוברים שאין אחריות או מחמת שלא ידעה החברה על התקלה או מחמת שהנזק נעשה לאחר זמן , או מחמת שהנוסע היה יכול לבדוק זאת בעצמו, וממילא א"א להוציא מידיהם, אבל ראוי מאוד שהחברה תחזיר את הקנס ותיקח אחריות על כך.

תשובה בהרחבה-

אילו החברה שמעבירה את תוכן הכרטיס הייתה אותה חברה שמפעילה את הרכבת והיא זו שקונסת את מי שלא שילם, נראה שאכן אין צורך לשלם את הקנס. כי הנוסע סמך על החברה שעשתה את ההעברה ואין היא יכולה לקונסו על תקלה שנעשתה על ידה כאשר תקלה זו לא הייתה ידועה לנוסע אלא אדרבה סמך על כך שהכסף עבר כפי שאמרו לו.

אבל היות וכפי הנראה מדובר בשתי חברות שונות היינו שהחברה המטפלת בתוכן הכרטיס אינה החברה שמפעילה את הרכבת או האוטובוס (חברת פיסנטרה מפעילה את מערכת כרטיס הרב קו ואילו חברת כפיר מפעילה את הרכבת בירושלים וחברות אחרות את האוטובוסים) לכן נראה שחברת הרכבת או האוטובוס יכולים לדרוש את תשלום הקנס ועל הנוסע לשלמו אלא שהנידון הוא מידת אחריות חברת הרב קו לתקלות שגרמו הפסד כספי. כל זה בהנחה שאין הסכם אחריות בין שתי החברות, ואם ישנו הסכם כזה כמובן זכותו של הנוסע לתבוע את האחריות לתקלה אבל כל עוד שלא נודע אחריות כזו, החוב כלפי חברת הרכבת או האוטובוס אינו פוקע כי חובת התשלום כלפי חברת הרכבת או האוטובוס אינה תלויה בתקלה שעשתה חברה אחרת. וממילא גם אין אפשרות לנסוע ללא תשלום ברכבת או באוטובוס.

נראה שמידת אחריות חברת הרב קו לשלם על הפסדים שנגרמו כתוצאה מתקלה תלויה בהבנת שני מקרים העוסקים באחריות על הפסדים נלווים והם א. מכירת זרעים שלא יכולים לצמוח וזריעתם גרמה להוצאות מיותרות ובדומה לזה הכנת מאכל ברמה גרועה שגרמה  בושה למזמין המאכל (חו"מ סי' רלב סעיפים כ-כא) ב. ביטול חתונה כאשר הביטול גרם שההוצאות שנעשו על סעודה היו מיותרות (אה"ע סי' נ סעיף ג)[1].

למעשה נחלקו תנאים בחובת האחריות על הפסדים נלווים ולהלכה נפסק שאין המוכר אחראי על הוצאות נלוות אלא רק על ההפסד הישיר של תשלום המכירה. אמנם שיטת היד הרמה -וכך נפסק בשו"ע שם סע' כא- היא שאילו ידע המוכר שהזרעים פגומים הוא צריך לשלם עבור ההפסד הנלווה. וגם על זה יש חולקים, (פירוט הדעות בסוגיא זו ראה בתשובה על אחריות על הוצאות בעקבות מכירת סחורה פגומה https://www.kiryatmoshe.co.il/index2.php?id=4568&lang=HEB) אמנם נראה בנידון כאן שודאי מי שאמור היה לבצע את ההעברה לא ידע שההעברה לא התבצעה.

אכן עדיין יש לדון אם דומה לביטול חתונה לשיטת הרמב"ם והשו"ע. כי הנה לגבי ביטול חתונה סובר הראב"ד (זכיה ו,כד) שדינו כדין מכירת הזרעים ולכן אם האשה חזרה בה אינה צריכה לשלם הוצאות שעשה החתן על סעודה כי הוא רק בגדר גרמא אבל הרמב"ם (זכיה ו,כד) כתב שצריכה לשלם וכך פסק השו"ע (אה"ע נ,ג). המפרשים העלו אפשריות שונות מדוע באמת לפי הרמב"ם אין זה דומה למוכר זרעים פגומים. ונראה שיש השלכה לפירושים אלו על המקרה כאן שהתקלה גרמה לקנס.

לפי המ"מ שם (והסכימו לזה הלח"מ שם הב"ש סי' נ וערוך השלחן שם) החילוק הוא שאם ההוצאות נעשו לטובת הקונה אין גורם התקלה צריך לשלם לו אבל אם נעשו מסיבה אחרת צריך לשלם. לשיטה זו כאן ודאי שההפסד אינו לטובת הקונה וממילא תהיה אחריות לבעל התקלה לשלם עבור ההפסד.

לפי הב"ח סי' נ (וכעין זה במקנה) במוכר זרעים המוכר יכול לטעון שלא היה ברור שהולך לזורעם כי אולי קונה אותם לשימוש רפואי ואילו בחתונה היה ברור שיעשה הוצאות על סעודה כמנהג העולם. לפי זה כאן ודאי היה ברור שהולך להשתמש בכרטיס לנסיעה ויש אחריות על התקלה.

הט"ז שם (וכעין זה באור שמח על הרמב"ם שם) חילק שבמוכר, הנזק נעשה לאחר זמן ולא בשעת המעשה של הצד הנתבע ואילו בחתונה ההיזק נעשה ברגע שהאשה חזרה בה שאז מיד הופכות כל ההוצאות למיותרות. לפי זה כאן שהקנס נעשה לאחר זמן התקלה אין כאן חיוב.

במחנה אפרים (על הרמב"ם הנ"ל) וכן טיב קידושין (סי' נ) מרכבת המשנה (על הרמב"ם),אבן האזל (שם)  תירצו שלגבי זרעים לא ידע המוכר מהתקלה וגם הקונה לא חושב שהמוכר יודע מזה משא"כ בחתונה שהאשה יודעת שבחזרתה ההוצאות ירדו לטמיון. לפי זה כאן שחברת הכרטיס לא ידעה מתקלה אין לה חיוב על ההפסדים הנלוים.

בשו"ת עין יצחק (ח"א אה"ע סח) חילק בין אם הלוקח הודיע למוכר שהוא סומך עליו ואינו בודק את הנתונים בעצמו לבין שהלוקח לא הודיע למוכר שהוא סומך עליו שבזה המוכר יכול לטעון שהיה צריך הלוקח לחקור בעצמו ולבדוק את טיב הסחורה לפני שהשתמש בה. ומזה הסיק שכאשר הלוקח יכול לבדוק בעצמו אפילו אם המוכר ידע שהסחורה פגומה מ"מ אינו מתחייב בהוצאות הנלוות. ורק כאשר הלוקח הודיע למוכר בפירוש שהוא סומך עליו או כאשר אין אפשרות ללוקח לבדוק את המקח בזה חייב המוכר בהוצאות.   גם לפי חילוק זה יוצא שכאן היות והייתה אפשרות לנוסע לברר לפני עלייתו לרכבת שאכן הרב קו שלו טעון בכסף ממילא אין אחריות הוצאות על החברה של הרב קו. וגם אין לומר שנחשב כאילו אמר להם בפירוש שסומך עליהם, כי אמנם היה ידוע להם שמתכוון להשתמש בכרטיס לנסיעה אבל יכולים לטעון שסמכו על כך שהנוסע יבדוק את הכרטיס לפני הנסיעה וכאן הנוסע לא אמר להם בפירוש שלא יבדוק את הכרטיס וסומך עליהם שההעברה התבצעה.

היוצא מן האמור הוא  שאחריות חברת הרב קו להפסד שנגרם מתקלה בביצוע ההעברה, תלויה במחלוקות הפוסקים ולכאורה מספק א"א להוציא בכפייה לשלם. ואמנם ראוי לחברה ציבורית לפייס את הלקוחות שלה אפילו במקום שאין חייבת מן הדין וק"ו במקום שיש טענות חזקות שהיא חייבת מצד הדין. אבל בכל מקרה החיוב מול חברת הרכבת צריך להיות משולם כי ודאי שלהם אין אחריות על התקלה בהעברת הכרטיס.

[1] לגבי אחריות על הפסד יש להבדיל בין הפסד ישיר לבין הפסד עקיף כגון לגבי מכירת זרעים יש את ההפסד על עצם תשלום הזרעים ויש את ההפסד הנלווה כתוצאה ממעשה הזריעה וכן לגבי מכירת אמצעי תחבורה בעל מום יש את התשלום עבור החפץ ויש את ההוצאות הנלוות לנסיעה. וכן לגבי הכנת מאכל יש את התשלום על הכנת המאכל ויש את התוצאות הנלוות של הבושה וכדו'.

בנידון כאן מדובר על הפסדים עקיפים ולא הפסד ישיר כי אין מדובר על תביעת החזר תשלום על ביצוע ההעברה (כי גם לא היה תשלום כזה) אלא רק על הפסדים שנוצרו כתוצאה מאי ביצוע ההעברה.

{בברכה הרב יעקב סבתו}