אורים ותומים במלחמה

שאלה:

האם יש צורך באורים ותומים כדי לקבוע דין של מלחמת מצווה?
אשמח למקורות

תשובה:

נחלקו הרמב"ן והרמב"ם אם יש חובה לשאול באורים ותומים לפני מלחמה. גם לשיטת הרמב"ן שצריך לשאול באורים ותומים בין במלחמת מצוה ובין במלחמת רשות צ"ל שמלחמה לשם הגנה מפני אויבים בדומה למלחמות החשמונאים, אין צורך לשאול באורים ותומים.

בהרחבה-

בגמרא סנהדרין טז (הובא גם בברכות ג:) שנינו שלכאורה צריך אורים ותומים במלחמה – שם מתואר שאחרי שדוד המלך מורה לצאת למלחמה נמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים. וקודם לזה הביאה הגמרא את הפסוק (במדבר פרק כז פסוק כא) האמור לגבי יהושע –"וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְקֹוָק עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה": ומפסוק זה עולה שיהושע היה צריך לשאול באורים ותומים. ועולה מתוך הדיון בגמרא שפסוק זה נאמר לגבי מלחמה כי הגמרא ניסתה למצוא בפסוק זה מקור לכך שצריך להתייעץ עם הסנהדרין במלחמה ודחו שאין מקור לייעוץ עם הסנהדרין מפסוק זה , אולם לכאורה עדיין נשארה ההבנה שהפסוק מדבר על מלחמה ושהמלך שואל באורים ותומים.

ואכן הרמב"ן בהשגות לספר המצוות בסוף הספר כתב בפירוש "שייראה לי שמצוה על המלך או על השופט ומי שהעם ברשותו להוציאם לצבא במלחמת רשות או מצוה, להיות שואל באורים ותומים" והביא את הפסוק הנ"ל כמקור למצווה זו וכן את הסיפור הנ"ל על דוד המלך.

אלא שלכאורה דברי הרמב"ן קשים שהלא מפורש במשניות שם בסנהדרין (פ"א מ"ה ופ"ב מ"ד) שצריך סנהדרין לצורך מלחמת רשות ומשמע שלצורך מלחמת מצווה אין צורך לשאול את הסנהדרין, (וכן פסק הרמב"ם בסנהדרין פ"ה ומלכים פ"ה). וא"כ לכאורה גם אין צורך באורים ותומים. והסדר המתואר אצל דוד המלך היה במלחמת רשות כמו שכתוב שם שהייתה מלחמה עבור פרנסת ישראל.

אמנם סו"ס יש כאן קושיה בתוך מהלך הגמרא הלא הפסוק הנ"ל מדבר במלחמת מצווה – מלחמות יהושע , וא"כ כיצד רצו ללמוד ממנו לדין מלחמת רשות. ונראה שהרמב"ן סובר שאכן הגמרא הייתה יכולה לדחות את המקור גם מטעם זה, והיות וסו"ס למסקנת הגמרא אין ללמוד מן הפסוק לגבי חובת קבלת הרשות של הסנהדרין (וכפי שכתב הרמב"ן בהשגות שם על דחיית הגמרא "ונשאר כן" היינו שהדחייה התקבלה) א"כ ממילא נשאר הפסוק כפשוטו שעוסק במלחמת מצווה וחובת השאלה באורים ותומים נשארה גם במקום מלחמת מצווה. (בחידושי רבינו יונה שם הקשה על הגמרא ותירץ שני תירוצים והראשון דומה למה שנראה לומר בדעת הרמב"ן).

לכן נראה שלפי הרמב"ן וכפי שכתב בהלכות מדינה ח"ב עמ' קט, רק אורים ותומים צריך במלחמת מצווה ולא סנהדרין כי זהו פשט הפסוק המדבר על אורים ותומים ולא מזכיר רשות הסנהדרין (וכפי דחיית הגמרא כנזכר לעיל). ולכן אין כל סתירה בין המשניות לבין דין אורים ותומים.

הרמב"ן טען שגם הרמב"ם כתב (בהקדמה לספר המצוות) שצריך אורים ותומים שכתב "וידוע שהמלחמות וכבוש הארצות לא יהיה אלא במלך ובעצת סנהדרי גדולה (סנה' ב א, טז א, כ ב, ה' סנה' פ"ה סה"א מלכים פ"ה ה"ב) וכהן גדול כמו שאמר (פינחס כז) ולפני אלעזר הכהן יעמוד (עי' סנה' טז א)" הנה שהזכיר כהן גדול לגבי מלחמה.

אבל נראה שודאי הרמב"ם אינו סבור כן להלכה, שהרי בהלכות מלכים וסנהדרין לא הזכיר כלל חובה לשאול באורים ותומים לא במלחמת רשות ולא במלחמת מצווה. ומוכרח שמה שכתב בספר המצוות הוא רק לגבי מלחמת הרשות שהרי פסק שצריך סנהדרין רק במלחמת רשות וא"כ "כיבוש הארצות" שכתב שם ודאי כוונתו כאשר אינו מלחמת מצווה.

ואדרבה האחרונים התקשו מדוע אכן לא הזכיר הרמב"ם את החובה לשאול באורים ותומים בשום מלחמה. ערוך השלחן תירץ שסובר הרמב"ם שאינו חובה לשאול שכך מוכח ממלחמות בבית שני ששם לא היו אורים ותומים (יומא כא:) ואעפ"כ יצאו גם למלחמות רשות. וכן משמע בספר חמדת ישראל שסובר הרמב"ם שאינו חובה. וכן הסביר בהלכות מדינה ח"ב עמ' קי והלאה. לעומת זאת יש אחרונים שנשארו בצ"ע על השמטת הרמב"ם וסברו שפשט הגמרא שיש חובה לשאול באורים ותומים וכן סבר המגילת אסתר על ספר המצוות שבדין זה צודק הרמב"ן שצריך אורים ותומים למלחמה וכן הקשה בספר דברות משה.

(אמנם יש דבר אחר הצריך עיון בדברי הרמב"ם בספר מצוות שם שכתב "כל מצות עשה או לא תעשה שתהיה תלויה בקרבנות או בעבודות או במיתות בית דין או בסנהדרין או בנביא ומלך או מלחמת מצוה או מלחמת רשות לא אצטרך שאומר בה וזאת אין אנו חייבים בה אלא בפני הבית". ולכאורה משמע שאפילו לצורך מלחמת מצוה צריך בית מקדש אלא שגם דבר זה נסתר לכאורה ממה שפסק הרמב"ם בהלכות מלכים שלא הצריך שום דבר מלבד מלך לצורך מלחמת מצווה וכן מההלכות שיובאו לקמן לגבי גויים שצרו על ישראל וע"כ לומר או שהוא ט"ס או שכוונתו למלחמת מצווה מסוג כיבוש או לא תחיה כמובא לקמן וגם זה צ"ע מהלכות מלכים)

אכן גם לשיטת הרמב"ן יש להבין באיזה סוג של מלחמת מצווה אמר הרמב"ן שצריך אורים ותומים, שהרי ברור שכל מלחמות החשמונאים לא היו אורים ותומים כי לא היו כלל אורים ותומים בבית שני כאמור בגמרא יומא כא: וגם מפורש בגמרא עירובין מה. שיוצאים בכלי זיין על גויים הצרים על עיירות ישראל ואפילו באו על עסקי תבן וקש והוא דין לכל הדורות (כמובא ברמב"ם שבת ב,כג ושו"ע שכט,ו) ואין לומר ששם הוא מגדר פיקוח נפש ומדין "לא תעמוד על דם רעיך" שהרי להרבה פוסקים אין אדם צריך לסכן את עצמו עבור אחרים וא"כ כיצד בכלל יש אפשרות לצאת בכלי זיין על אויבים הלא כל יציאה כזו מסכנת את היוצא. והדגיש הרמב"ם שם ש"ומצוה על כל ישראל שיכולין לבוא לצאת ולעזור לאחיהם שבמצור ולהצילם מיד הגוים בשבת", ולכאורה אותם ישראל שלא היו בסיכון של המצור מדוע יש עליהם מצווה לצאת ולסכן את עצמם. ואין לומר שאין בזה סיכון נפש, כי זה דבר מנותק מן המציאות. אלא על כרחך שכוונת הרמב"ן לאותם מלחמות מצווה שאינם קשורות להגנה אלא שיש מצוות כיבוש או "לא תחיה כל נשמה" אבל מלחמה הקשורה להגנת עם ישראל זה ודאי אינו ענין לאורים ותומים.

גם הטור סי' רמט כתב "מלחמת מצוה מתחילין אפילו בשבת". וכתב שם הב"ח "כגון שנשבו גוים וישראלים מותר לילך עליהם עם הגוים אפילו בשבת דמלחמת מצוה היא להציל אחיהם". וא"כ מפורש שיציאה להגנה היא בכלל מלחמת מצווה ונוהגת גם היום ואינה שייכת כלל לאורים ותומים . (ומשמע שם בב"ח שאפילו מלחמת הרשות שייכת היום שעל מה שכתב הטור ש"אין צרין במלחמת הרשות... אא"כ התחילו ג' ימים קודם השבת" שלכאורה מה משמעות דין זה היום, כתב הב"ח "שכיח דישראלים מתי מספר נמצאים בין אנשי המלחמה שהולכים על העיירות וגם אלו הם בכלל זה דאין צרין" ולא כתב הב"ח שאותם ישראלים עוברים על "לא תרצח" ושהם עוברים על "ונשמרת לנפשך מאוד" במה שמסכנים את עצמם, אלא משמע ודאי שגם היום שייכים גדרי מלחמה)

מסקנת הדברים –

{בברכה: הרב יעקב סבתו}