שאלה:
לכבוד רבותינו השלום והברכה,
ביום הכיפורים שעבר זכינו לחזק קיבוץ יהודי, כפר גליקסון שמו. ושם ישנם כמה יהודים כהנים, אך אינם שומרים תורה ומצוות לצערנו, (אדגיש שאיני יודע מה הם שומרים ומה לא, רק משער). ישיבם הא-ל בתשובה בתוך כל עמו מהרה. בשנה שעברה (תשפ''ד) היה לנו גם כהן מהישיבה, ועליו סמכנו בברכת כהנים, על כן לא נמנענו מלעודדם לעלות עימו לדוכן. זה ריגש אותם ב''ה, וגרם להם חיבור יתר לתפילה, ומכאלו שבאים לחלק מהזמן הם נהיו מהבאים כל הזמן.
אך השנה הזו, לצערנו, לא היה לנו כהן מהישיבה, ותעינו בדעתנו מה לעשות, האם לתת ליהודי שבחזקת מחלל שבת בפרהסיא לעלות לבדו לדוכן להוציא את הציבור ידי חובתם? כששאלנו לפני יוה''כ הורו לנו שאם הם עולים נעלים עין, ובאמת כשהגיעו הכהנים לתפילת שחרית, ואמרו לי שהם כבר מחכים לעלות לדוכן, אמרתי אעלים עיני, אך בהמשך הבחנתי שאם לא אומר לו מתי ואיך לעלות, הוא יפספס את העלייה, וייתכן מאוד שיפגע, על כן עזרתי לו. ומשעזרתיו פעם אחת לא יכולתי להימנע מכן כל אותו היום, מחשש שיפגעו ולא יבואו עוד לתפילות.
יורוני רבותי האם נהגתי נכון? ואיך לנהוג לשנה אחרת?
תשובה:
אכן המ"ב קכח,קלד ע"פ הפר"ח והפמ"ג ושו"ע הרב אוסר לכהן המחלל שבת בפרהסיא לשאת את כפיו כי דינו כגוי . אמנם דין זה אינו פשוט וכפי שהעיר האגרות משה א,קלג שלא ברור שיש השוואה כזו גם לענין נשיאת כפיים,
וגם בזקן אהרון דייק שפשט דברי הרמב"ם והרמ"א שכתבו שבשאר עבירות שאינם הריגת נפש או ע"ז אינו נפסל המשמעות היא שאפילו בחילול שבת אינו נפסל כי מה שדינו כגוי הוא להחמיר מדרבנן ולא למנוע ממנו מצוות.
ועוד דן בזה הזקן אהרון מצד הסברא של תינוק שנשבה ע"פ דברי הבנין ציון כג ש"הרי מחלל שבת נחשב כמומר בלבד מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא וזה מודה ע"י תפילה וקידוש ומה גם בבניהם אשר קמו תחתיהן אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת שדומין ממש לצדוקין דלא נחשבו כמומרים אעפ"י שמחללין שבת מפני שמעשה אבותיהן בידיהם והם כתינוק שנשבה לבין עובדי ככבים"
וכן האריך ביביע אומר ז,טו להביא את העומדים בסברא זו של תינוקות שנשבו בהקשרים שונים וצירף זאת גם לענין נשיאת כפים.
ועוד הובא שם הסברות השונות לגבי הגדרת מומר בפרהסיא ואם צריך עדות על כך והגדרת פרהסיא ועוד .
וסברא נוספת להקל העלה האחיעזר הובא בצ"א ז,ו וביבי"א הנ"ל שאם לא יעלו ישכחו שהם כהנים ועלולים בניהם להתחתן עם גרושות ולהטמא למתים אפילו אם יחזרו בתשובה.
ומכל הנ"ל יוצא שאין כאן איסור ברור בעלייתו לשאת כפיו, ואם כי אכן אין לעודדו לעשות זאת ולהכנס בידים לספק ברכה לבטלה מ"מ כאשר הוא מגלה רצון מצד עצמו נראה שאין למונעו ואם הוא מבקש הדרכה ויוזם את הפניה אפשר גם לעזור לו לו בהדרכה זו כי סו"ס העוזר אינו דוחפו לעשות זאת אלא הכהן עצמו יוזם זאת כפי שמובן מתוך הדברים וק"ו אם נראה לפי הענין שאכן עלול להשכח ממנו משפחת הכהונה שודאי אין להמנע מלעזור לו.
על כן נראה שאין דופי במעשה השואל וגם אם יקרה כך בשנה הבאה יוכל לעזור לכהן הנ"ל. ומ"מ כדאי מאוד להביא גם כהן ירא שמיים כדי לצאת מידי הפקפוק של עניית אמן אחר הברכה. (אם כי לעצם הענין שמסייע לכהן לעלות אין זה משנה בפשטות אם יש כהן נוסף או לא, כך ששאלת השואל שייכת גם כאשר יש כהן נוסף)
ומ"מ גם כאשר אין כהן נוסף לעצם הענין של החשש ברכה לבטלה היות ומבחינת הציבור הספק הוא רק על לגבי עניית אמן, ואם כי אכן אין לענות אמן על ברכה לבטלה מ"מ אין חמור עניית אמן לבטלה כמו ברכה לבטלה עצמה במקום שיש ספק בדבר כפי שהביא בביאור הלכה רטו בשם הפמ"ג שאין בעניית אמן על ברכה לבטלה משום לא תשא אלא רק איסור דרבנן, לכן כאן שיש צדדים חשובים להקל וכמעט אי אפשר להחמיר בלא ליצור איבה והרחקה ניתן לסמוך על סברות המקילים ולענות אמן על ברכת הכהן.
{בברכה: הרב יעקב סבתו}
