שאלה:

שלום הרב.
אימי באה מבית אשכנזי , ונישאה לאבי ואנו נוהגים כמנהג ארם צובא בהיתר קטניות.
לאחר שהוריי התגרשו , אימי נישאה לאשכנזי.
לאחר כעשר שנות נישואין (ללא ילדים) בעלה נפטר לצערנו..
האם כיום היא צריכה לנהוג כמנהג בני אשכנז או אולי "בנים מאכילים קטיניות" (כאילו בדמיון לדיני אכילת תרומה)?
והאם בבית ילדיה צריך להקפיד בשבילה על בישולי קטניות כשמתארחת אצלינו?

תשובה:

יכולה לנהוג כפי מנהג בניה.

בשו"ת תשב"ץ חלק ג סימן קעט (הובא בספר כל נדרי פרק עז) התייחס לשאלה זו וכתב-

"אם יש לה זרע ממנו תשאר עם זרעה בכלל חיוביהם ותקנותיהם. ואם אין לה זרע ממנו תשוב לבית אביה. ודבר זה נלמד מן התורה" ושם הביא ראיה מדין תרומה כפי שהזכיר השואל ועוד הביא ראיה מדיני קבורה שאם ביקשה להקבר אצל בניה נקברת עמם אפילו שמשפחת אביה רוצים שתקבר אצלם.

ויש להוסיף טעם בדבר על פי שהסביר בשו"ת אדמת קודש ח"ב בהשמטות סי' ב קיז. (הובא בספר הנ"ל) שבאשה אפילו לפי המחמירים שהבנים צריכים לנהוג כחומרת אביהם אפילו כשעזבו מקומם (שם הביא דברי המטה יוסף שסובר כך) זהו משום שיש לומר שכבר קיבלו על עצמם כך כשנהגו אצל אביהם אבל בנות שיודעות שעתידות להנשא וללכת אחר מנהג הבעל ממילא מן הסתם אינה מקבלת על עצמה חומרות בית אביה אלא עושה כן רק בהיותה בבית אביה. ולפ"ז יוצא שאשה שהתאלמנה יש לומר שאין לה מנהג משלה כלל שהרי אינה מחוייבת לבית אביה כי מעולם לא קיבלה על עצמה וגם את מנהג בעלה קיבלה רק על עוד שהיא תחתיו (ולפי מהלך זה יוצא שאף אם אין לה זרע ממנו יכולה לבחור מה מנהגה אבל אולי בזה אומרים שמן הסתם חוזרת לבית אביה,  אבל עכ"פ כאשר יש לה בנים נוכל לצרף סברא זו להקל)

{בברכה: הרב יעקב סבתו}