שאלה:

שני סירים (חלבי ובשרי) שנוגעים זה בזה, ויש רטיבות של מים ביניהם מה הדין?

תשובה:

כל שיש נוזל ממשי בין הסירים יש להחמיר לאסור גם מה שבסירים.

בהרחבה:
ביו"ד הרמ"א בסימן צב,ח פסק את המרדכי - .. שתי קדרות נוגעות זו בזו אין אוסרין זו את זו בנגיעה... מיהו לכתחילה יש ליזהר..(שמא יזוב מן הרוטב של אחת הקדרות וע"י רוטב עובר מכלי לכלי – פרמ"ג-מש"ז ס' צז אות ג) .

הסביר כה"ח – דאין טעם מפעפע מדופן לדופן...והביא את פסק משבצות זהב וזבחי צדק  שאפילו אם הזיעו שניהם – מותרות... 

בבדי השולחן בביאורים – כתב כיוון שאין הטעם עובר בלא רוטב, מ"מ אם הקדרות לחין יש בכך מחלוקת – דעת החו"ד שדבר מועט לא חשיב רוטב להוציא הבלוע מדופן לדופן, אך היד יהודה סובר שכן עובר טעם.

בפסקים ותשובות ס"ק כ"ז כתב – שאם יש בניהם אפילו לחות מועטת, החמירו כמה פוסקים שהטעם עובר מכלי לכלי. בהערות הביא המשיך לבאר דעות המחמירים – שכן נתת תורת כל אחד בידו אם הלחלוחית מעט או הרבה, מ"מ גם החו"ד מסכים שאם יש לחלוחית מועטת של חלב או בשר הקדרות נאסרות, והקלתו זה רק להתיר האוכל.

בספר כושרות(עמוד 572) פסק שרק אם יש בו רטיבות משמעותית במקום המגע(בהערה – שמעט התעבות אדים אינה נחשבת לרטיבות לעניין זה), הסירים אוסרים זה את זה. ופירט בהערה – שדין המאכל שבסירים תלוי בשאלה האם יש 60 כנגד כל הסיר שנגע בו. בדרך כלל אין פי 60 כנגד כל המאכל שבסיר השני, כלומר אחרי שהחלטנו שזו רטיבות משמעותית רק אז אני אומר שהמאכלים גם נאסרים.

החוות דעת זו שיטה יחודית שתלויה בדעתו במקומות נוספים , ובפשטות אין להשוות צלי קצת לח לכלי עם רטיבות ולכן יש להחמיר כל שיש נוזל ממשי בין הסירים.

{בברכה: הרב יהורם לוי}