שאלה:

האם גזלן חייב כאשר השתמש בגזילה והיא מתה מחמת מלאכה?

תשובה:

גזלן חייב באונסים כאמור בגמרא סנהדרין עב. "דהא יש לו דמים ונאנסו - חייב, אלמא: ברשותיה קיימי, .... כי אוקמינא רחמנא ברשותיה - לענין אונסין, אבל לענין מקנא - ברשותיה דמרייהו קיימי, מידי דהוה אשואל".

מבואר בגמרא שכל עוד החפץ קיים ברשותו הוא חייב להשיב את החפץ עצמו כמו שואל ואינו קונה אותו (ואפילו הסתכן שהיה מותר להורגו) ואם החפץ אינו ברשותו אפילו באונס הוא חייב לשלם כי התורה העמידה את החפץ ברשותו.

והנה לגבי שואל שחייב באונסים אמרו בגמרא בב"מ צו: שאם מתה מחמת מלאכה פטור והטעם שפטור "דאמר ליה: לאו לאוקמא בכילתא שאילתה" היינו טוען השואל הרי לא שאלתי את הפרה כדי להושיבה בכילה – בתוך מקום מוצל ונעים – אלא הרי שאלתי אותה בשביל לעבוד בה. פירש הרמב"ן שאם מתה מחמת מלאכה זה עדיף משאר אונסים כי הוא פשיעה של המשאיל שהיה צריך לומר שלא תעמוד במלאכה כזו. והרשב"א כתב שהמשאיל לא מקפיד על דבר כזה כמו שודאי לא הקפיד על הבלאי הרגיל שקורה מחמת מלאכה שהרי בכל השאלה יש בלאי ועצם ההסכמה להשאיל היא הסכמה לבלאי וכחישה וממילא גם הסכמה שתאבד לגמרי.

והנה כל זה שייך רק בשואל ששם יש הסכמה של הבעלים אבל ודאי לא שייכת סברא זו בגזלן שעושה הכל נגד דעת הבעלים ולכן חייב כמו בכל אונס. וכך יוצא כדבר פשוט בדברי המנחת חינוך –(פרשת משפטים מצוה ס) "ונראה דאם שאל אצל שוטה כיון דשאלה הו"ל קנין פירות לזמן דהמשאיל נותן לו במתנה ער"מ פ"א א"כ בשוטה שאין בו דעת ל"מ רשותו כלל ואסור להשתמש בחפץ שלו ואם משתמש אין לו דין שואל מדעת רק שלא מדעת וה"ל דין גזלן וחייב באונסים ומכ"ש אם מתה מחמת מלאכה דל"מ רשות השוטה כלום וה"ל משמש בחפץ חבירו שלא מדעתו".

{בברכה: הרב יעקב סבתו}