שאלה:

בנוגע לדין קריעה בראיית מקום המקדש: האם עלי לקרוע כאשר אני רואה את הר הבית מרחוק? מה הגדרים בזה? ומה נוהגים היום?

תשובה:

קריעה על מקום המקדש וירושלים.
תחילה יובאו הדינים המקוריים ואח"כ יובא הדין בזמן הזה.

בברייתא בגמרא (מו"ק כו.) ובמסכת שמחות (פ"ט) נאמר שצריך הרואה את חורבן ערי יהודה ירושלים ובית המקדש לקרוע. וקרעים אלו אין מתאחים . וכך פסקו הפוסקים. בשיעור הקריעה נחלקו הפוסקים. לרמב"ם (תעניות ה,יז) קורעים עד שמגלה ליבו וקורע ביד ומעומד , ואילו לראב"ד (שם) ורמב"ן (תורת האדם ענין הקריעה) קורע רק טפח אפילו בכלי. ולמעשה נוהגים כשיטת הראב"ד (בשו"ע סי' תקסא יש סתירה בפסיקה כפי שהעיר שם רע"א, ובספר ארץ ישראל לגרי"מ טיקוצינסקי פ"כב כתב שנוהגים כראב"ד)

ערי יהודה שאמרו כתב הבית יוסף (סי' תקסא) שהיינו "כל שהן בידי גויים אף על פי שיש בהן ישוב בחורבנן מיקרי".

ירושלים ובית המקדש שני קרעים נפרדים הם, וקורע על ירושלים (כפי השיעור לעיל) ומרחיק ג' אצבעות וקורע על המקדש אא"כ ראה את בית המקדש לפני ירושלים כגון כאשר מגיע מצד מזרח שאז קורע קרע אחד (גמרא שם ע"פ רמב"ם ומאירי).

כל שלא ראה מקומות אלו שלושים יום צריך לקרוע שנית כדין כל ברכות הראיה (ירושלמי ברכות הובא בפוסקים). ולגבי הדר בירושלים ולא ראה את המקדש שלושים יום ,כתב הרדב"ז (ב,תרמו) שצריך לקרוע אבל העיר הברכי יוסף (סי' תקסא) שלא נהגו כך לגבי הדר בירושלים (ולא כתב טעם). וכתב בגרי"מ טוקצינקי (בספר ארץ ישראל סי' כב) שכך נוהגים שתושב ירושלים אין צריך לקרוע אף שלא ראה אותם שלושים יום אא"כ יצא מירושלים ליותר משלושים יום.

קורע כאשר רואה מקומות אלו ממקום הנקרא צופים- לדעת הבית יוסף זהו שיעור מרחק ממקום מסויים שאע"פ שרואים את ירושלים עוד לפני מקום זה מ"מ אינה נחשבת כראיה אלא רק ממקום זה והלאה, אבל התוספות יו"ט (פסחים ג) והמ"א כתבו שלפי התוספות צופים הינו ביטוי למקום הראשון ממנו ניתן לראות את ירושלים ממקום שבו עומד האדם ולפי שיטה זו ברגע שרואה צריך לקרוע.

הקריעה על המקדש הינה כאשר רואה את העזרה או את הכיפה שעליה, אבל לא די שרואה את הר הבית (הגרי"מ טוקצינסקי בספר ארץ ישראל), ויש סוברים שהיינו גם כשרואה את הכותל (משמעות האג"מ ד, סי' ע, וכן הוא בחזון עובדיה אבלות א,רסו).

הקריעה על ירושלים היינו על העיר העתיקה אפילו רואה את החומות. (הגרי"מ טוקצינסקי)

כאשר קורע צריך לומר פסוקים מספר ישעיהו (פ"סד פסוקים ט-י - גמרא שם) – על ערי יהודה אומר "עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר" על ירושלים אומר "צִיּוֹן מִדְבָּר הָיָתָה יְרוּשָׁלִַם שְׁמָמָה" ועל המקדש אומר "בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה".

הדין בימינו-

לגבי ערי יהודה משמע שלכו"ע אין לקרוע וכתב הגרי"מ טוקצינסקי שהיינו כי לא יודעים את הגבולות שלהם וגם בד"כ רואים את ירושלים לפניהם, וכאשר קורע על ירושלים אין צריך לקרוע עליהם (כמובא ברא"ש ובשו"ע).

לגבי ירושלים – לדעת האג"מ (ח"ד סי' ע) אין לקרוע היום על ירושלים "מאחר שהיא בחסד השי"ת בנויה לתפארת ואינה עכ"פ ברשות אומות עכו"ם" (ראה לעיל את דברי הב"י) וכן נראה דעת החזון עובדיה אבלות א,רסו וכן בישכיל עבדי (ח"ח סי' כה אות ד). אבל במנחת שלמה (א,עג) כתב "דכל זמן שרואים עדיין בעיר הקדש והמקדש כנסיות של נכרים וגם קברי עכו"ם וכו', ואין אנו יכולים למעקר פולחנא נוכראה, עדיין היא בחרבנה" (וראה גם בשבט הלוי ז,עח). אמנם לקמן יובאו דעות שאפילו על המקדש אין רגילים היום לקרוע.

לגבי המקדש –

לדעת האג"מ הנ"ל גם היום יש לקרוע על מקום המקדש (וק"ו למנחת שלמה והשבט הלוי הנ"ל הסוברים שצריך לקרוע על ירושלים) וכ"כ בחזון עובדיה אבלות א עמ' רסו שגם בזמן הזה אין להקל כלל על הרואה חורבן בית המקדש שאע"פ שכל ירושלים בשליטת ישראל כיון שהוא נמסר בידי הישמעאלים ואין אנו יכולים להכנס לשם מפני שאנו בחזקת טמאי מתים הרי בהמ"ק בחורבנו עד שיבא מלך המשיח" (וציין לספרים הנ"ל וכן לספר ישכיל עבדי ח,כה אות ד) וכן דעת הגר"מ אליהו זצ"ל (בספרו ויאמר מרדכי עמ' קסד). וכ"כ ובפניני הלכה הלכות שלימות הארץ (עמ' 245) בשם הגר"א שפירא שצריך לקרוע על המקדש. וכן הגר"ש גורן (בתורת המדינה עמ' 107) כתב שעל המקדש בוודאי חייבים לקרוע גם בזמן הזה ביחוד כאשר הסגרנו במו ידינו את הר הבית לגויים. הגר"ד ליאור (דבר חברון ח"ג סי' שפג) כתב שצריך לקרוע אבל כתב שדוקא כאשר רואה את קרקע הר הבית וממרחק די קצר ולא כאשר נמצא רק ברחבת הכותל או ברובע היהודי במקום שאינו רואה קרקע הר הבית. (בספר קום התהלך בארץ עמ' סו הביא שגם הגרי"ד סולוביצ'יק סבר שצריך לקרוע כפי שהביא בשמו הג"ר צבי שכטר בספר נפש הרב)

הגר"י אריאל (בספר אהלה של תורה ב,עו) כתב "כיום כשאנו רואים את ההר בשממונו ובהשתלטות נכרים עליו ואין גם שום נכונות ויכולת לבנות את המקדש קשה לפטור מקריעה עם זאת יש אולי ללמד זכות על הנוהגים שלא לקרוע על מקום המקדש שתושבי א"י רואים את מקום המקדש לעתים קרובות וגם כאשר אינם עולים לירושלים רואים אותו בדרכים אחרות ויכולים להגיע אליו בקלות ולכן לא חלה עליהם חובת קריעה והדבר דומה למי שנולד בירושלים שאינו צריך לקרוע וצ"ע ושמעתי שיש נוהגים לקרוע לפחות פעם אחת בחייהם"

אבל הג"ר חיים דוד הלוי זצ"ל בספרו מקור חיים ח"ב פ"צה כתב בשם הג"מ הרב צבי יהודה קוק זצ"ל שהיום אין צורך לקרוע היות "שהאבילות האמתית על בית המקדש היא בגלל יד הגוים השולטת בו ואילו כיום אנו השולטים על הכותל והר הבית (גם אם יש בו מסגד) והעיכובים להקמת בית המקדש הם עתה מצדנו עכובים הלכתיים ופוליטיים" ושם הוסיף הגרח"ד לחזק סברא זו שהאבלות על בית המקדש היא לא רק עצם החורבן אלא גם על כך שיד זרים שלטה בו. ואמנם סייג שם הגרח"ד את הדברים שאין הוראה זו למעשה כי צריך בזה הכרעה של הרבנות הראשית.

יש להעיר שלמעשה נראה שרוב ככל הציבור אינו קורע, כפי שהעיר בספר מועדים וזמנים ח"ז סי' רנז (ואכן במציאות לא ניכר ברחבת הכותל מי שקורע שם) ושם הביא שיש המתחכמים שמקנה בגדיו לחבירו ומקפיד עליו שלא יקרע וכך הוא פטור מקריעה אבל דחה אפשרות זו כי אין כאן קנין אמיתי בלב שלם (אבל בהגהות איש מצליח על המ"ב הזכירו עיצה זו). ואמנם מ"מ ניסה המועדים וזמנים ללמד זכות על כך שלא קורעים ולומר שעיקר הקריעה היא על ראיית מקום החורבן שהוא רצפת העזרה וזה לא מצוי בכל הליכה לכותל שרואה מקום זה. (וכן הובא לעיל בשם הגר"ד ליאור) ועוד העלה סברא ללמד זכות שלא קורעים כי לא מרגישים כשבאים לכותל צער וכאב מחדש על החרבן ומעין זה לימד זכות בשו"ת משנה הלכות ו,קי "דמצות קריעה הוא משום עגמ"נ שנתחדש בו בכל שלשים יום אבל בעונ"ה אריכת הגלות גרמה שכבר הורגלו יום יום ואפילו רואים ירושלים ומקום המקדש לא מתרגשים יותר ואין להם עגמ"נ יתירה וא"כ למה יקרעו ואדרבה אם יקרעו הבגד יש להם עגמ"נ על הבגד שנקרע ולא על המקדש וירושלים אדרבה אולי יש כאן משום בל תשחית על הבגד". (ואמנם כתב שלמעשה מי שירא ויש עגמת נפש צריך לעשות כהלכה) בספר אורחתיך למדני א,ק כתב להסביר את המנהג שלפי הסוברים שעל ירושלים לא צריך לקרוע ממילא גם התבטלה הקריעה על המקדש (צ"ע ההכרח לזה ודחה סברא זו בספר ברכת יהודה ח"ב בסוף הספר) והוכיח כך ממה שפטרו את יושבי ירושלים שלא ראו את המקדש מקריעה כנזכר וטוען שהוא משום שלא קורעים על ירושלים לכן לא קורעים גם על המקדש.

למעשה כאמור במציאות לא ניכר ונראה מי שקורע.
{בברכה: הרב יעקב סבתו}