תכלת בציצית

שאלה:

1.מה הראיות לחידוש מצוות התכלת בציצית ?
2. מי שלובש תכלת האם יכול ללבוש גם לבן ? או שחייב רק בתכלת?

תשובה:

זה שנים רבות שניסו לאתר את המקור לצבע התכלת .
נסכם בקצרה-
שיטת שיטת האדמור מרואזין-דיונון הרוקחים – הגיע לזה אחר חקירה של בעלי חיים ימים . והצליח ליצור צביעה. בשואה נספו נכדו ועוד חסידים ואז נשכחה השיטה אבל אח"כ שחזרו אותה. טענו נגדה שמכל דם אפשר להגיע לאותה תוצאה וגם שאינו מתאים עם התיאור של חז"ל. וכן שהצבע כחול כהה אינו מתאים עם הרקיע, צבע יורד.

שיטת הרב הרצוג- "סגולית" - הראיות לשיטה - יש לו נרתיק, מיקומם בלב ים ורק לעיתים נדירות הים פולט החוצה.
קושיות – בצבע סגול קל , אין שרידים , אין עדויות בהסיטור' על צביעה בהם.

שיטת החוות יאיר ותפארת ישראל (כללי בגדי כהונה)- החלזון ממנו מפיקים תכלת הוא מה שהיה נקרא פורפור או היום "ארגמון קהה קוצים" ההוכחות לשיטה זו הם בעיקר שבספרי הסטוריה מופיע כחלזון שאיתו צובעים ארגמן (ותכלת) וכן מצאו שרידים רבים של קונכיות באיזור שלפי חז"ל יש הרבה חלזונות. (יש קושיות לא מבוטלות על שיטה זו ויש שתירצו אותם ואכ"מ)
באופן מעשי התחילו להשתמש בצבע זה לאחר שהבינו איך להגיע לצבע תכלת כי בהתחלה לא הצליחו להפיק צבע כחול אלא רק סגול או אדום (וזה מסתדר עם כך שהפיקו ממנו ארגמן), אח"כ גילו שיטה לשים בשמש ולאחרונה גם ע"י אדי מים שגורמים לשינוי כימי בצבע והופך לכחול.

לגבי מי שחושב שזו התכלת ואח"כ לובש רק לבן לכאורה תלוי בעצם השאלה האם יש חיוב מהתורה ללבוש תכלת. מצד אחד שנינו התכלת אינה מעכבת את הלבן ומשמע שיוצא גם ללא תכלת , אבל מצד שני שנינו במנחות מג: "היה רבי מאיר אומר: גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת" משמע שיש עונש על ביטול תכלת אלא שהוא קטן מעונש הלבן ואם אין חובה בדבר מדוע יש על זה עונש. גם בתוספות ב"מ סא: מפשט לשונם משמע שאם לא שם תכלת עובר על מצות הציצית אמנם הפני יהושע שם כתב שהוא רק מצוה מן המובחר כי אינו מעכב (וצ"ע כיצד יסביר את גמרא מנחות הנ"ל) והרמב"ן במלחמות שבת יב. כתב שאין כאן מצוה שלמה בלא תכלת.
לפי האמור לכאורה יוצא שמי ששם תכלת צריך להקפיד כך בכל הציציות שלובש , אמנם יש לדון במציאות היום שיתכן וגם הלובשים תכלת עושים כן מצד הידור שאולי זו היא התכלת והם עושים זאת בגדר חומרא ולא שברור להם שזו היא התכלת וממילא לא יתחייבו לעשות כן בכל ציצית שלובשים.


{בברכה הרב יעקב סבתו}