חיפוש בארכיון השיעורים

פרשת נשא - אור מנורת הברכה

מרן רה"י הרב שבתי סבתו | יג סיון התשפב | 12.06.2022

ב"ה

הרב שבתי סבתו

לפרשת נשא / תשע"ד

 

אור מנורת הברכה

ברכת כוהנים

ברכת ה' שופעת וזורמת לעם ישראל מידי יום ביומו דרך אצבעות ידיהם הפרושות של הכוהנים. ה', שהוא מקור השפע והברכה, מִסְגֵּר את הנוסח בחמש עשרה מילים ושישים אותיות.

ברכת כוהנים בנויה משלוש פסקאות המסודרות בסדר עולה של: שלוש, חמש ושבע. כלומר, פסוק ראשון מורכב משלוש מילים, פסוק שני מחמש מילים ופסוק שלישי משבע מילים. יחד, חמש עשרה מילים כמספר שם י-ה שהוא בגימטריה – 15.

תבנית הברכה מעוצבת כמנורת שבעת הקנים.

נתאר לעצמנו את מנורת המקדש, כשהיא נבנית ומתרחבת מן האמצע אל שתי הקצוות. תחילה, מן הקנה האמצעי ימינה ושמאלה שלושה קנים. בהמשך, התפשטות נוספת לעוד קנה מכאן ומכאן, ולבסוף לקנה שלישי מכאן ומכאן ובסך הכל שבעה קנים.

בדיוק על פי התבנית הזו, נבנית ומתרחבת ברכת כוהנים, מן המרכז אל הקצוות, על פי השִרטוט הבא:

התוצאה הבולטת מן התרשים הזה, היא מרכזיות המילה "פָּנָיו", כלומר פני ה'. יתר על כן, השילוב של "ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ", בולט במרכז התרשים, גם מלמעלה למטה (במאונך), וגם מימין לשמאל (במאוזן).

ההקבלה בין המנורה לבין ברכת כוהנים, מניבה את התובנה הבאה. תפקיד המנורה הוא להאיר אור חומרי, בעוד שברכת כוהנים מאירה אור רוחני פנימי. האור הזה בא לידי ביטוי בפִסקה האמצעית:

"יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ (במדבר ו, כה)".

משמעות האור הפנימי הזה היא: שמחה, אהבה, קירוב וריצוי. באותה מידה, על כל אדם מוטלת החובה להדליק את מנורת פניו לבריות ולהתייחס אליהם בסבר פנים יפות. נוכל גם לראות בַּפָּנִים דמיון למנורה. שתי האוזניים הם הקנים הצדדיים, אחריהם בכיוון המרכז שתי העיניים ושני הנחיריים ומסיימים בקנה המרכזי שהוא הפה. "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". כל מה שאדם חוֹוֶה בחושיו: שמיעה, ראיה וריח, הוא מבטא בדיבורו.

נביא ראיה לדברינו, בסמיכות הפרשיות ודקדוקן.

ברכת כוהנים מופיעה בפרשת נשא ומיד אחריה פרשת בהעלותך את הנרות. גם כאן הציווי המרכזי מורכב מחמש עשרה מילים המסודרים לפי אותו מפתח של ברכת כוהנים, דהיינו שלוש חמש ושבע.

  1. "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן
  2. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת
  3. אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת (במדבר ח, ב)".

אהרן ובניו ואחריהם כל זרע כוהני ה' מצווים, הן להדליק את אור המנורה במקדש, והן להמשיך את אור ה' בברכתם לישראל.

הנה תרשים הפסוק השני בפרשת בהעלותך, המצווה על הדלקת המנורה.

 

 

הפסוק הבא מתאר את הביצוע בידי אהרן.

"וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה (במדבר ח, ג)".

 הפסוק הזה מורכב מ-14 מילים שהם גימטריה של י"ד (יש בכף היד 14 פרקים), רמז לידו של אהרן המדליקה את המנורה. במאמר "במספר שמות" על פרשת במדבר, הוכחנו כיצד 14 פסוקים המתארים את מחנות יהודה וראובן, מופיעים לפני הפסוק "וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד..." (פסוק שיש בו 15 מילים), ו-14 פסוקים אחריו מתארים את מחנות אפרים ודן. כל זה הוא ביטוי לפסוק בשירת הים "מקדש ה' כוננו ידיך (י"ד מכאן וי"ד מכאן לאוהל מועד).

סך כל המילים המופיעות בשלושת פסוקי המנורה (ב, ג, ד) הוא-50, כלומר שבע פעמים שבע, עם הכולל.  

 

ניגודיות משלימה

ברכת כוהנים בנויה משלושה זוגות של צלעות ניגודיות ומשלימות.

  • הזוג הראשון בברכה הוא: "יְבָרֶכְךָ ה' - וְיִשְׁמְרֶךָ". השמירה היא צלע ניגודית לברכה ומשלימה אותה. ברכה ללא שמירה היא כקללה, כדבר הכתוב: זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה וּמְעַט תֶּאֱסֹף כִּי יַחְסְלֶנּוּ הָאַרְבֶּה (דברים כח, לח)". באותה מידה, כל התקדמות לימודית ללא קביעתה בזיכרון, הולכת לאיבוד כעבודה הנעשית במחשב ללא לחיצה על לחצן השמירה.
  • הזוג השני בברכה הוא "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ - וִיחֻנֶּךָּ". מציאת חן היא צלע ניגודית לאור הפנים ומשלימה אותו. לא נוכל להתמיד בגילויי שמחה ואור פנים לאדם שלא יקרין אלינו חן, בחזרה. זאת אומרת, אנו מבקשים למצוא חן בעיני ה' כדי שיתמיד באור פניו אלינו.
  • הזוג השלישי הוא: "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ - וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם". ה' יהיה מוכן לכפר על עוונות ישראל ולסלוח להם אם ישרור שלום בין איש לרעהו. השלום הוא צלע ניגודית משלימה והכרחית לגילוי סליחה וכפרה.

 

ללא ניגודיות

חז"ל לימדונו במסכת נידה (דף לא.) כי שלושה שותפים הם באדם: אביו ואמו והקב"ה. אביו ואמו מעניקים לו את הגוף החומרי, והקב"ה מעניק לו נשמת חיים, ושאיפות גידול ופיתוח.

באותה מידה מרחפים סביב ברכת כוהנים שלושה שושבינים. משה, אהרן והקב"ה. משה רבנו מלמד את העם תורה ומצוות, אהרן הכהן מדריך את העם לחיי שלום, אחווה וריעות, והקב"ה מברך את עם ישראל בקיום נצחי.

נתבונן בפסוקים הבאים, המהווים מבוא לברכת כוהנים.

בתחילת התהליך, פונה השושבין הראשון (ה') לשושבין השני (משה):

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר (במדבר ו, כב)".

השושבין השני (משה )מתכונן לפנות לשושבין השלישי (אהרן):

"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר... (שם, פסוק כג)".

בסוף התהליך, פונה השושבין השלישי (אהרן) לעם ישראל:

"... כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם (שם, פסוק כג)".

לכל שושבין יש תפקיד ייחודי בברכת כוהנים.

  • הברכה הראשונה שהיא הקיום הנצחי, באה מידיו של הקב"ה. רק ה', שהוא נצחי, יוכל להעניק נצחיות.

"יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ (שם, פסוק כד)".

לעיל הצגנו את הניגודיות המשלימה בין שתי צלעות הברכה.

כעת, נפרש בצורה אחרת. "יְבָרֶכְךָ ה'" בריבוי טבעי שופע ואין סופי. הריבוי הכמותי הזה יעלה על המיעוט הנובע ממוות טבעי של חלק מן העם או פגיעות חוזרות ונשנות על ידי אויבי ישראל. יש לנו הבטחה שעם ישראל לא יִכְלֶה לעולם על אף זממם של אויבינו הקמים עלינו לכלותינו. הווי אומר, בעצם הברכה האדירה טמונה השמירה. "יְבָרֶכְךָ ה'" ועל ידי כך "וְיִשְׁמְרֶךָ".

  • הברכה השנייה מביעה הארת פנים, שמחה וריצוי.

הברכה הזו באה מידיו של משה רבנו. משה זכה למתנה מופלאה שהכילה קרינה אלוקית תמידית על פניו:

 "וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה (שמות לד, לה)".

  משה רבנו, הוא הראוי להדריך את העם בקיום התורה והמצוות, כדי שיהיה תמיד בקשר שמחה וריצוי עם ה'. מכאן שפירוש הפסוק השני יהיה כך:

"יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ (במדבר ו, כה)".

חלקה הראשון של הפִּסקה, מכיל את חלקה השני. דהיינו, גילוי הארת פני ה', מכיל בקרבו חנינה כללית.

  • הברכה השלישית שהיא ברכת השלום הבאה מידיו של אהרן הכהן, שהיה אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.

"יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם (שם, פסוק כו)".

על פי המתווה הנוכחי, הצלע הראשונה של הפִסקה הזאת אמורה להכיל בתוכה גם את הצלע השניה.

ה' יפנה אליך (ישא ה' פניו אליך) ויבקש שתלך בדרך טובה וישרה, ובכך תשא את שמו עליך. זאת אומרת, אם כל אחד ואחד מישראל יקבל עליו ללכת בשליחות ה' אל היעד הייחודי שהציב לו, לא תהיה סיבה לקִנאה או לשִנאה, ואז ישרור שלום.

רק כאשר שני אנשים מתחרים על משבצת אחת, צומחת קִנאה ושִנאה. אם כל אדם יבחר משבצת משלו, ישרור שלום בין כולם. כל מנהל מפעל או מוסד חייב לדעת, ששני עובדים המבצעים את אותו תפקיד יוצרים מוקש במו ידיהם. לעומת זאת, הגדרה מדויקת של התפקידים השונים וחלוקתם לאנשים שונים, מסייעת להשכנת שלום.

ברכת כוהנים מסיימת פסוק משלים:

"וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם (שם, פסוק כז)".

כוונת הפסוק המשלים היא, שהכוהנים ידריכו את עם ישראל לענוד את שם ה' על ראשם, ובכך יזכו לברכתו.

סיגנון זה מתחבר עם אחת מן הברכות בפרשת "כי תבוא".

"וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ (דברים כח, י)".

זו גם תוכנה של הבטחת ה' לישראל, מיד לאחר קבלת עשרת הדברות.

"... בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי, אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ (שמות כ, כ)".

כלומר, בכל מקום על פני האדמה, שיהיה מוכשר והגון להזכרת שמי, שם אבוא אליך וברכתיך. אמור מעתה, כל אדם שילך בדרך ה' ויהיה ראוי לשאת את שמי עליו, אבוא אליו ואברכהו.

 

נשיאות פנים

חז"ל במסכת ברכות (כ:) הראו קושי בברכת כוהנים, וגם הציגו את פתרונו:

"דרש רב עָוִירָא... אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, כתוב בתורתך "אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד (דברים י, יז)". והלא אתה נושא פנים לישראל, שנאמר: "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ? (במדבר ו, כו)", אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל? שכתבתי להם בתורה: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ (דברים ח, י )", והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה!".

לכאורה לא ברור מהו הקושי שבפניו עמדו מלאכי השרת? וכי היכן מצאנו שה' נושא פנים לישראל? כלומר, מעדיף אותם על פני אומות העולם? האם הפסוק "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ" פירושו שה' נושא פנים לישראל? אם כך, היה צריך לומר: ישא ה' פניך אליו (ולא פָּנָיו אֵלֶיךָ)!

כלומר, כאשר השופט מעדיף נידון דל על פני עשיר או להיפך, הוא נושא את פני הדל או פני העשיר, ולא את פניו שלו אל הדל או העשיר! הנה, כך מצווה התורה.

"... לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל... (ויקרא יט, טו)".

הנה דוגמא נוספת.

המלאך המציל את לוט נענה לבקשתו ומכריז: "... הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה... (בראשית יט, כא)".

גם כאן המלאך נושא את פני לוט.

אז מדוע אצלנו נאמר: "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ"?

השאלה הזאת נשאלה גם על ידי חכמי התוספות (מסכת נידה ע:). משום כך, אפשר לומר בוודאות שמן הפסוק הזה אין סתירה לפסוק "אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים (פני הנידון) וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד".

כיצד אם כן, יתפרש הפסוק, "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ"?

בכדי לפענח את כוונת התורה, נחפש ביטוי דומה בתנ"ך. לאחר חיפוש מדוקדק יתברר, כי בכל התנ"ך כולו לא נמצא אלא פסוק אחד שיש בו ביטוי דומה. דהיינו, שאדם נושא את פני עצמו אל זולתו. הפסוק הזה מופיע בספר שמואל, במלחמה הממושכת שהתנהלה בין צבאו של שאול לבין צבאו של דוד. שרי הצבאות היו, אבנר בן נר מצד שאול ויואב בן צרויה מצד דוד. עשהאל אחיו של יואב, רודף אחרי אבנר בן נר, אשר מפנה ראשו לאחור וקורא:

"וַיֹּסֶף עוֹד אַבְנֵר לֵאמֹר אֶל עֲשָׂהאֵל, סוּר לְךָ מֵאַחֲרָי. לָמָּה אַכֶּכָּה אַרְצָה, וְאֵיךְ אֶשָּׂא פָנַי אֶל יוֹאָב אָחִיךָ? (שמואל-ב ב, כב)".

במילים אחרות, אבנר אומר אל עשהאל: אם אהרוג אותך איך אפנה אל יואב אחיך בבקשה כל שהיא?

לפי זה, לשאת פנים פירושו לפנות אל... משום כך, פירוש הפסוק "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ" יהיה, ה' יפנה אליך בבקשה.

מה היא הבקשה?

נתבונן בפסוק הסוגר את ברכת כוהנים.

"וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם (במדבר, ו, כז)".

תפקידם של הכוהנים במשך כל השנה הוא ללמד את העם תורה ולהדריכם לשאת עליהם את שם ה'. הדברים האלה מפורשים בספר יחזקאל.

"וְאֶת עַמִּי יוֹרוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, וּבֵין טָמֵא לְטָהוֹר יוֹדִעֻם (יחזקאל מד, כג)".

כאשר עם ישראל הולך בדרך ה' ומקיים את מצוותיו וחוקותיו, הרי הוא נושא עליו את שם ה'. לכן, "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" אין הכוונה רק לברכה בשם ה', אלא גם ובעיקר, ללמדם לשאת עליהם את שם ה'. זו היא בעצם תכלית הפְּנִיָה והבקשה של ה' מישראל.

"יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם".

ה' יפנה אליך ויבקש שתשים את שמו עליך על ידי שתלך בדרך הטוב והישר.

כעת, נצטרך לחזור אל הגמרא במסכת ברכות, ולפרש אותה מחדש בשיטה אחרת.

"דרש רב עָוִירָא... אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, כתוב בתורתך "אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד (דברים י, יז)". והלא אתה נושא פנים לישראל, שנאמר: "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ (במדבר ו, כו)"? אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל? שכתבתי להם בתורה: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ (דברים ח, י )", והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה!".

קובלנת (תלונה) מלאכי השרת היא, שבדרך כלל כאשר יש תנאי שה' מציב בפני בני אדם, עליהם לקיים תחילה את חלקם ורק לאחר מכן ה' מקיים את חלקו. להלן מספר דוגמאות:

דוגמה מס' 1.

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת... (בראשית ד, ו-ז)".

כלומר, קודם כל עליך להיטיב את דרכיך ואז אשא ברצון את מנחתך.

דוגמה מס' 2.

"אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם, טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ, וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם, חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ... (ישעיהו א יט-כ)".

גם כאן, ראשית חובת ההוכחה חלה עליכם, אם תשמעו אל מצוותי אעניק לכם גמול טוב.

על פי זה מלאכי השרת שואלים בצדק: מדוע כאן בברכת כוהנים לישראל ה' פועל בצורה הפוכה? קודם ה' מברך את ישראל ומעניק להם כל טוב, ורק בסוף הוא מבקש שיישאו את שמו עליהם? האם אין בכך העדפת ישראל על פני כל האומות? האם אין כאן סתירה לפסוק "... אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד" (דברים י, יז) ?

משיב להם הקב"ה. אדרבה! אין צודק מזה, כי זו היא מידה כנגד מידה. אני מחייב בברכת המזון רק לאחר שביעה, ובכל זאת, בני ישראל מברכים אותי גם אם אכלו שיעורים זעומים כזית וכביצה (28, 57 - גרם)!

היות ועם ישראל מקדים לברך ברכת המזון לפני שיחוייב על ידי, כך אני מברך אותם לפני שהם נדרשים למלא את חובתם.

אכן, ראויה היא ברכת כוהנים שתהיה אֵם לכל הברכות כולן.

תגובות

אין תגובות לכתבה
הוספת תגובה
השאירו את תגובותיכם