ב"ה

פרשת שמות

הרב שבתי סבתו / תשע"ד

אֶהְיֶ-ה אֲשֶׁר אֶהְיֶ-ה

מי אני

על פי רוב אנו רגילים לקרוא לכל חומש בתורה, על פי המילה הראשונה או השנייה המופיעים בפסוק הראשון. לכאורה גם ספר שמות אינו יוצא מן הכלל. גם כאן הפסוק הפותח הוא.

"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה...".

בכל זאת, אין זה הטעם היחיד לשמו של החומש. לא רק שמות בני ישראל נזכרים פה.

בספר שמות יתגלה שם ה' אלוקי ישראל המחולל נפלאות בעולם, ומתגלים בני ישראל בשמם החדש - עם ישראל.

כאן ניתנת לנו ההזדמנות להתבונן, ללמוד ולהתפעל מן הדו שיח המתנהל בין ה', לבין שלוחו הגדול, משה רבנו אדון הנביאים.

הגמרא במסכת ראש השנה מגלה.

"חמישים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם ניתנו למשה חסר אחד. שנא' "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט

מֵאֱ-לֹהִים (תהילים ח, ו) (מסכת ראש השנה כא:)".

מה פירוש שערי בינה?

על פי הפשט, הכוונה לשערי הבנה. כלומר, אפשר להבין כל דבר בחמישים זוויות שונות.

אמור מעתה. על מנת להבין את הכוונה האמיתית, עלינו לשאול ארבעים ותשע שאלות, בכדי לשלול כל הבנה מוטעית מלבד הבנה נכונה אחת.

המספר "חמישים", מזכיר גם את ספירת העומר וגם את שנות השמיטה והיובל. שם אנו רואים כי יסוד המספר הזה הוא שבע בכפולה של שבע. גם שבע שמיטות וגם שבע שבתות, כל אחת כלולה משבע, ומעל גבן יום החמישים (חג השבועות) או שנת החמישים (שנת היובל).

כלומר, בכדי להבין דבר לאשורו, עלינו לשאול שבע שאלות מרכזיות, שכל אחת מהן מכילה את כולן בצורה מזערית.

היסוד הזה מזכיר את המשנה במסכת סנהדרין.

                "היו בודקין אותן בשבע חקירות... (סנהדרין מ.)".

כלומר, יש לחקור את העדים בשבע חקירות ובדיקות. על פי ההקדמה הזאת, נוכל להבין את כוונת חז"ל באמרם שמשה רבנו זכה לארבעים ותשע שערי בינה. כלומר, שבע כפול שבע.

על משה נאמר:

"לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא (במדבר יב, ז)".

משה רבנו השכיל להבין את כוונת ה' המדויקת בכל ציווי וציווי. כלומר, משה ידע לשאול שבע חקירות ובדיקות, כדי לרדת לסוף כוונת ה'. במפגש הראשון בין ה' למשה נראה משה כמטריח את ה' בשאלות קנטרניות. למעשה אלו הם שבעה בירורים, שדרכם בירר משה לעצמו מהי שליחותו המדויקת. כשנספור את שאלותיו של משה, נגלה חמש שאלות גלויות ושתיים סמויות.

משה שואל ומברר, וה' משיב על כל טענותיו אחת לאחת, ובכך מכין אותו לקראת שליחותו ההיסטורית והמכרעת. מהו הציר שסביבו מתנהל הדו שיח?

הנה השאלה הראשונה.

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱ-לֹהִים: מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם? (שמות ג, יא)".

במבט ראשון, משה שואל את ה' שאלה תמימה: מי אני? מה אני? מה מצאת בי, שאתה רואה אותי שליח ללכת אל מלך מצרים? אינני רואה בעצמי שום תכונה או אופי המייחדות אותי מכל האחרים, אז מדוע נבחרתי אני למשימה הקשה והמורכבת הזו?

במילים אחרות, מהו האופי המדויק של השליחות הזו שאתה אלוקי ישראל סבור, שרק אני מסוגל לבצע אותה?

אנו מצפים לשמוע, שה' ידגיש בפני משה את התכונות הנדרשות למשימה זו, שהם "נאמנות וענוה", תכונות שבהם הצטיין משה! אך בתשובתו, ה' איננו מציין מה הוא מצא במשה, אלא רק מדגיש: כל מה שחסר לך משה, אני אשלים. לכן אין זה חשוב מה הם תכונותיך, אני אהיה צמוד אליך ואסייע לך.

"וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ... (שמות ג, יב)".

ה' איננו משיב, מדוע הוא בחר במשה להיות שליח, ומדוע דווקא הוא, יזכה לסיוע אלוקי צמוד כל כך?

אך ה' מוסיף עוד משהו.

"...וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ, בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱ-לֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה (שם)".

התוספת הזו איננה ברורה. הרי משה לא ביקש אות, וגם אם הוא היה מבקש, איזה מן אות הוא זה, שיתקיים רק בעוד שנה וכמה חדשים? האם באותות כאלה אפשר לשכנע את העם שיאמינו בו ובשליחותו?

הרי בהמשך, משה טוען: "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי... (שמות ד, א)" ובתגובה, ה' מראה לו כמה אותות שיעשה לעיני העם כדי שיאמינו בו. האותות האלה הם מידיים ומשכנעים. מדוע צריך עוד אות, שיתקיים רק בעוד זמן רב, ולמי הוא מועיל?

אם לא די בשלושת התמיהות האלו, הנה שאלות נוספות.

מיד לאחר התגובה הזאת, טוען משה טענה חדשה.

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱ-לֹהִים: הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱ-לֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. וְאָמְרוּ לִי: מַה שְּׁמוֹ? מָה אֹמַר אֲלֵהֶם? (שמות ג, יג)".

מה היא התגובה?

"וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל מֹשֶׁה: אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה (שם, פסוק יד)".

כלומר, אין זה משנה מה שמי, אהיה מה שאהיה.

נסכם לעצמנו, מה השורה התחתונה מן הבירורים שערך משה. משה שואל: מי אני? וה' משיב: זה לא חשוב, כי אני אהיה אתך. משה שואל: מי אתה? והתשובה היא שוב: זה לא משנה. איך אפשר להבין את הדו שיח המוזר הזה?

השאלות האלו מביאות אותנו לגלות ציר חדש שלא זיהינו קודם לכן.

מי אתה

נערוך השוואה בין ההתגלות לאברהם אבינו לבין ההתגלות למשה. כאשר ה' נגלה לאברהם אבינו, הוא מזדהה בשם.

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים... (בראשית טו, ז)".

כלומר, ה' מזדהה בשם הויה.

בנבואה אחרת לאברהם, נאמר.

"וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵ-ל שַׁדַּי, הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים (בראשית יז, א)".

כאן ה' מזדהה בשם אֵ-ל שַׁדַּי.

לעומת זאת, בהתגלות למשה, ה' לא מזדהה בשמו:

"וַיֹּאמֶר: אָנֹכִי אֱ-לֹהֵי אָבִיךָ, אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אֱ-לֹהֵי יִצְחָק וֵא-לֹהֵי יַעֲקֹב, וַיַּסְתֵּר משֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱ-לֹהִים (שמות ג, ו)".

מה שמו של: אָנֹכִי? ...את השאלה הזו בדיוק שואל משה בטענתו הראשונה:

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱ-לֹהִים, מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה...".

כלומר, מי מדבר אלי? מה שמו של אנכי השולח אותי ללכת אל פרעה?

לעיל הבינונו, ששאלת משה הייתה, מי אני? כעת אנו מבינים ששאלת משה היא, מי אתה? משה חוזר ומפרש את שאלתו: "... וְאָמְרוּ לִי, מַה שְּׁמוֹ...".

מה היא תשובת ה'?

"כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ".

כלומר, מי שנמצא אתך ומדבר אתך, שמו הוא: "אֶהְיֶה".

משה לא מבין את התשובה ופונה מחדש לה' ואומר: אולי לא הצגתי טוב את שאלתי, ולכן אשאל זאת בצורה אחרת. נניח שאני בא, ואומר בדיוק כפי שנאמר לי "אֱ-לֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם" ללא הזדהות בשם. אבל אז ישאלו אותי בני ישראל: מה שמו? מה אגיד להם?

"הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱ-לֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. וְאָמְרוּ לִי, מַה שְּׁמוֹ. מָה אֹמַר אֲלֵהֶם? (שמות ג, יג)".

תשובת ה' חוזרת על עצמה, אבל עם פירוש.

"וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל משֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה".

כלומר אני חוזר ואומר את מה שאמרתי קודם:  מי שמדבר אתך הוא "אֶהְיֶה". אך אני מוסיף לך פירוש. "אֲשֶׁר אֶהְיֶה". כלומר, אשר אני עתיד להיות... (בניגוד לפירוש הקודם: אהיה מה שאהיה).

מַה אני עתיד להיות?... חסר פה משהו, ושוב משה לא מבין. מה פירוש עתיד להיות? הרי הוא, היה הווה ויהיה?

מלבד זאת, נניח שזו תשובת ה' אליו על שאלתו: "מִי אָנֹכִי"? אך הוא לא קיבל תשובה על שאלתו השנייה. מה הוא יגיד לבני ישראל?

ה' מבחין שמשה רוצה לשאול משהו (זו השאלה הסמויה) והוא מקדים אותו.

"וַיֹּאמֶר, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם".

כלומר, את מה שאני אומר לך, כך תאמר בדיוק לבני ישראל. "אֶהְיֶה" הוא שמי.

ועדיין משה לא מבין. הרי שוב ישאלו שאלות!

ה' מבחין ברצונו לברר (זו השאלה השנייה הסמויה) והוא מוסיף ומבאר בפרוטרוט.

"וַיֹּאמֶר עוֹד אֱ-לֹהִים אֶל מֹשֶׁה, כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ה' אֱ-לֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם

אֱ-לֹהֵי יִצְחָק וֵא-לֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר".

כאן, ה' מצווה על משה להזכיר לבני ישראל את שם הויה "ה' אֱ-לֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם".

לכאורה קיימת סתירה. לפני כן ה' אמר לו, שעליו להשתמש במילים "אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם". כעת נאמר לו לומר "ה' אֱ-לֹהֵי אֲבתֵיכֶם...שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם"?!

אלא שכאן מתגלה הסוד. יש לצרף את שתי התשובות יחד. גם "אֶהְיֶה" וגם ה' אלוקי אבותיכם. כיצד?

ה' אומר למשה: שמי הוא ה'. אך עדיין אינני ה' אלוקיכם. אני ה' אֱ-לֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם. בעתיד אני אהיה ה' אלוקיכם.

מהו המסר העמוק הטמון כאן?

ה' אלוקי ישראל

ה' מייחד את שמו רק על מי שמקבל עליו את אלהותו. אברהם יצחק ויעקב קיבלו אותו עליהם לאלוקים באופן מוחלט. לכן הוא נקרא א-להי אברהם, יצחק ויעקב.

ישראל, עדיין לא קיבלו אותו עליהם לאלוקים, לכן הוא עדיין לא נקרא בשם ה' אלוקי ישראל.

ה' מתגלה למשה ומודיע לו: שמי הוא ה'. ואני קיים תמיד, בעבר בהווה ובעתיד. אבל אני עתיד להיות לישראל לאלוקים באמצעותך ועל ידך.

וזהו פירוש: אֶהְיֶה. בעתיד אהיה לכם לאלוקים. אבל זה תלוי בהסכמתכם לקבל אותי עליכם לאלוקים ולעבוד אותי. אני גם נותן לך אות.

"...וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ... (שמות ג, יב)".

 לך! ולא לישראל! לישראל אתן אותות אחרים מידיים. אבל עבורך, עליך לדעת שכאשר תצאו ממצרים, תעבדו את האלוקים כאן במקום הזה ועל ההר הזה. אז תיווכח במה שאני אומר לך כעת שאני עתיד להיות לכם לאלוקים כאשר תסכימו ללכת בדרכי ולקבל את מצוותי.

"...בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱ-לֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה (שם)".

כלומר, כאשר תעבדון אותי על ההר הזה, אז אהיה לכם לאלוקים.

במעמד הר סיני, פונה ה' בהצעה לבני ישראל.

"וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות יט, ה-ו)".

כלומר, אם אתם תשמעו בקולי ותשמרו את בריתי, דהיינו תקבלו אותי עליכם לאלוקים, אני מבטיח לכם שלוש הבטחות.

• תהיו לי סגולה ואוצר ביחס לשאר העמים.
• תתעלו לממלכת כוהנים.
• תתרוממו לעם קדוש ומיוחד.

מה היא תגובת העם?

"וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה (שם, פסוק ח)".

קבלת ה' לאלוקים על ידי העם, מובילה במישרין להכרזת הדיבור הראשון בעשרת הדיברות.

"אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים (שמות כ, ב)".

עד עכשיו 'אנכי אהיה'. כעת, אחרי שיצאתם מעבדות מצרים וקיבלתם עליכם להיות עבדים לה', אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ.

מה שהיה בעבר: אָנֹכִי - אֶהְיֶה. התגשם כעת, אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ.

והרי הר סיני הוא המקום הזה, שלמרגלותיו נמצא שיח הסנה הנמוך והקטן. כלומר, הסְּנֶה ייהפך לסִינַי.

זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם

את הדו שיח בין ה' למשה שנסב סביב בירור שם ה', חותמת הודעה מסכמת.

"...זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר (שמות ג, טו)".

על פניו נראה, שהכוונה היא לשם הויה (י-הוה) שהוא שם ה' לעולם, ולשם אדנות (א-דני) שהוא השם שאנו מזכירים בפינו לדור דור.

אך אם נעמיק נגלה, כי הכוונה היא לצירוף שלושת המילים "אני ה' אלוקיכם". כלומר, ייחוד שם ה' על עמו ישראל. שמו הנקרא עלינו, הוא יהיה לעולם. ההודעה הזאת היא הודעה משמעותית ביותר, שתקפה הוא נצחי. פירושו של דבר הוא, שעם ישראל יהיה עם ה' לעולם ועד והוא יהיה אלוקינו לנצח.

על פי זה יהיה פירוש הפסוק כך.

"זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם" – אני אכריז: אני ה' אלוקיכם. "וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר" – אתם תכריזו ותזכירו: אתה ה' אלוקינו.

כל ברכה נפתחת במילים "ברוך אתה ה' אלוקינו..." כלומר, הודאה לה' על בחירתו בנו להיות עמו לנצח.

את הסוד הזה מגלה לנו דוד המלך בספר תהילים.

"הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה' הַלְלוּ עַבְדֵי ה' (תהילים קלה, א)".

כלומר, אתם עבדי ה' הללו את שם ה'. על מה ההילול?

"כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָ-הּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ (שם, פסוק ד)".

ההילול הוא על בחירת ה' בעם ישראל להיות עם סגולתו. זאת, חרף העובדה, שה' מרומם על העולם ועל כל  העולמות כולם, והיה יכול לבחור יְשות אחרת לקרוא עליה את שמו.

דוד המלך ממשיך את הפרק.

"ה' שִׁמְךָ לְעוֹלָם ה' זִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר (שם, פסוק יג)".

כאן מתגלה הסוד. למעשה זהו ציטוט מדברי ה' למשה "זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר".

להודעה הזאת ציפה משה רבנו בכיליון עיניים, ועם האוצר הגדול הזה, היקר מכל, הוא בא לגאול את בני ישראל.