שאלה:

האם אפשר לבקר במקומות שיש בהם אתרים נוצריים אך גם דברים נוספים שאינם קשורים לנצרות כגון אתר השומרוני הטו' שיש בו גם מוזיאון לפסיפסים מיהודה ושומרון או אתר הטבילה בקוצרא שמזוהה גם כאתר מעבר בני ישראל אל הירדן?

תשובה:

תשובה בקצרה:

הרוצה לבקר באתר השומרוני הטוב או אתר הקוצרא יש לו על מי לסמוך, אומנם במקרה ובאותו זמן מתקיימת שם פעילות תיפלה ראוי להחמיר.

תשובה מפורטת:

*מצד איסור ההנאה*
פשוט וברור לשיטות הפוסקים כי הנצרות מוגדרת כע"ז, הרמב"ם בפירוש המשנה בע"ז כותב שאין להנות ממראה ע"ז וכן אין להיכנס אליהן וכן בשו"ע סימן קמ"ב ביורה דעה מובא בסופו כעין לשון הרמבם שאין להנות ממראה ע"ז וכן ממשמשיה.
ומוסיף הרמ"א שאם לא מתכוון מותר ומעיר על כך הש"ך שחידש הרמ"א שגם שיש לו דרך אחרת יכול לעבור ליד ע"ז רק שלא יתכוון להנות מריחה, קולה וראייתה ואין זה חמור משאר דיני התורה שבאין מתכוון מותר.
יוצא א"כ שניתן לבקר באתר השומרוני שבו מוצגים עתיקות של יהדות רק שלא יכנס למקום שיועד לבית תיפלותם כגון חדר מסויים המוקדש לכך ויתרחק משם ארבע אמות וכן לא ישב במקום הספסלים במקום חידוש המבנה הביזנטי
לגבי מעברות הירדן אין עכו"ם יכול לאסור דבר קיים מהבריאה כגון הר או נהר לכן המקום מותר לביקור רק שלא יכנס לכנסיות שבאזור
אומנם כל הנ"ל הוא מצד איסור ההנאה שמכוחו אין לגוי יכולת לאסור מקום בטבע ולכן אין איסור הנאה ממקומות שאינם ע"ז.

*מצד מראית עין*
אמנם לכאורה בנידון דידן ישנו חשש נוסף והוא החשש למראית העין. ודין זה מבואר בסי' קמט ושם יוצא שיש מחלוקת בין רבינו יונה לרשב"א האם יש איסור להכנס לעיר שיש בה ע"ז.
במשנה ע"ז יא: מבואר שעיר שיש בה ע"ז אסור להיות בתוכה אלא רק חוצה לה ואם יש דרך מיוחדת לעיר שיש בה ע"ז אסור ללכת באותה הדרך ורק אם יכול לעבור מאותה עיר למקום אחר מותר.
ע"פ משנה זו כתב הרשב"א שאסור ללכת לרחוב שבו נמצאת הע"ז כי נראה כהולך לעובדה וכ"ש שאסור להכנס לחצר של הע"ז.
אמנם הרא"ש הביא בשם רבינו יונה שהאיסור הוא רק אם יש יריד באותה העיר כי אז מתכנסים אל העיר מכמה מקומות ובזה נראה יותר שהולך לכבוד הע"ז אבל אם אין יריד אלא רק אנשי אותה העיר עובדים שם לע"ז בזה אין איסור ללכת לעיר ולא חוששים למראית העין.
הרמב"ם בפירוש המשנה פירש כרשב"א שלאו דוקא אם יש יריד אסור אלא בכל אופן אסור ולכן כתב "לפי שאין מותר בשום פנים להיכנס לעיר שיש בה עבודה זרה, וכל שכן לדור בה, וכל שכן לסחור בה." ואח"כ כתב: "ולפיכך יש לדעת שכל עיר מערי האומה הנוצרית שיש להם בה במה, רצוני לומר בית תפילתם, אשר הוא בית עבודה זרה בלא ספק, הרי זו העיר אין מותר לעבור בה בכוונה, וכל שכן לדור בה. אבל ה' מסרנו בידיהם עד שנדור בעריהם בעל כרחנו, לקיים ייעודו הרע "ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן". ואם זה הוא דין העיר, קל וחומר לדין בית עבודה זרה עצמו, שכמעט אסור להביט בו, וכל שכן לקרב אליו, וכל שכן להיכנס אליו". מבואר מדבריו שהאיסור הוא בכל העיר אלא שהיום בלית ברירה נשאר האיסור רק בבית תיפלתם.
בשו"ע הביא רק את דעת רבינו יונה והרא"ש להקל שכל האיסור הוא רק אם יש יריד בעיר. אמנם הרמ"א שם סעיף ב' הביא את שתי השיטות ולא הכריע בצורה ברורה. והנה הש"ך שם ס"ק א העתיק את דברי הרמב"ם הנ"ל . ולכאורה לפי שיטת השו"ע אין מקום לחומרת הרמב"ם שהרי השו"ע אסר רק אם יש יריד. אמנם נראה שהש"ך לא ברור לו להקל ולכן הביא את לשון הרמב"ם. ועוד שרצה להסביר כיצד לפי המחמירים דרים היום בעיר נוצרית.
והנה בנידון כאן נראה שלא מבעיא לרמב"ם ורשב"א שודאי אסור ללכת למקום שיש בו ע"ז משום חשש מראית העין אף שלא נכנס למקום הע"ז עצמה אלא רק למתחם הקשור אליה שהרי מתחם זה לא גרע מעיר שיש בה ע"ז שאסור לשיטתם להכנס בתוכה. (וכאן אין את ההיתר שדר שם בעל כרחו). אלא אף לשיטת רבינו יונה והרא"ש שרק אם יש יריד אסור , כאן יש לדמות זאת ליריד. כי הרי הטעם באיסור היריד הוא "לפי שהעובדי כוכבים מתקבצים מכמה מקומות והולכין שם ולפיכך אסור שלא יהא נראה כאחד מהם הולך בסחורה לכבוד עבודת כוכבים" (רא"ש זרה א,ט) וא"כ ק"ו כאשר מתקבצים למקום אחד שאינו עיר אלא צריכים להתקבץ אליו מכל המקומות הרי שמי שמגיע לשם ודאי יש בזה מראית העין. וכפי מה שנכתב על הקצרא זהו מקום שבו עושים מעשה בשביל להחיל עליהם טומאה. וא"כ המגיע לשם ודאי יש בו מראית העין .
אומנם האתר בקוצרא הוא במסורת מקום מעבר בני ישראל את הירדן וגם אתר השומרוני הוא כנראה מקום חנייה של עולי רגלים ולאו כמיניהו לאסור עלינו את המקום ונכון שכאשר יש קבוצה של דתם אשר טובלים לתיפלותם יש להחמיר משום מראית עין ולא לשהות שם אך כל עוד המקום ריק נראה שניתן להקל.