שאלה:

כבוד הרב, אם בישיבה שאני לומד יש בחור שדואג כל שבת להדליק בשביל כל הישיבה בחדר האוכל נרות שבת, האם בנוסף אני צריך להדליק גם נרות שבת בחדר השינה שלי? אם כן, האם אפשר גם בחשמל? ומה הדין במנורת לד? (אני ספרדי)

תשובה:

שלום וברכה,
בחורי ישיבה צריכים להקפיד להדליק תאורה בחדרם ביום שישי בזמן הדלקת נרות ולכוון שמדליקים אותה עבור נר שבת, אבל לא יברכו עליה. והמברך יש לו על מה שיסמוך.

תשובה בהרחבה:
בתשובה לשאלה זו התנהל מו"מ בין הרב אוריאל ברגיל לרב יעקב סבתו, ראשי בית ההוראה.
לבקשת הרב ברגיל, המו"מ מובא לפניכם:
הרב אוריאל ברגיל:
לפסיקה הספרדית יש יותר הקפדה על מקום שישן בו ולכן לפי הרב עובדיה יש להדליק בחדר השינה, ובחור אחד יכוון על כולם וכל פעם בחור אחר יברך ויכוונו לצאת ידי חובה (חזון עובדיה).
אך דא עקא יש חשש שמא תגרם תקלה, וכן מקפידים בזה, לכן יש עצה ע"י אור החשמל. ויכול לברך עליו ואין זה דומה להבדלה שאין מבדילין על נר שבעששית. וכן פסק באור לציון בהבדלה אולם בנר שבת זה משום עונג שבת ושלום בית, ולכאורה גם נורת לד מועילה אולם נורת לד היא לא אש אלא מנרל שדולק לכן לא יברך שב ואל תעשה עדיף.

הרב יעקב סבתו:
אכן בחזון עובדיה ח"א עמ' רב פסק שבחורי ישיבה צריכים לברך בחדרם אף שהדליקו נרות בחדר האוכל . אבל לכאורה נראה במציאות שלא כולם נוהגים כך ונדמה שאף הרוב לא נוהגים כך. ואכן יש החולקים כפי שהביא בחזון עובדיה שם שתפילה למשה סובר שידליקו בלא ברכה ויסמכו על הברכה של ההדלקה בחדר האוכל . וגם לפי האור לציון ח"ב יח,ד יש חילוק אם הפנימיה והחדר אוכל הם באותו מבנה (בחזו"ע הפנה גם לשש"כ מה,יא - המעיין שם יראה שבתחילה כתב שטוב שלא יברכו על ההדלקה בחדרם אלא שאם רצונם בכך הם רשאים לברך הנה שגם לשיטתו עדיף שלא לברך).
לענ"ד הצדק עם התפילה למשה ולא הייתי מביע דעתי אלולי שנראה שהרוב נוהגים כך ולכן צריך להצדיק את המנהג. הנה לגבי משפחה עם חדרים שונים מוסכם שאין לברך בחדרים האחרים אלא מברכים רק בסלון במקום שבו אוכלים. עיקר הדיון הוא לגבי מציאות של אורח שיש לו חדר נפרד שהיוצא מדברי השו"ע בסי' רסג סעיפים ו-ז שהאורח צריך להדליק בחדרו . ואמנם לא כתוב בפירוש בשו"ע היכן האורח אוכל , אבל המ"ב כתב בפירוש שמדובר אפילו אם האורח רק ישן בחדרו גם בזה ידליק בברכה בחדרו. והנה צריך לעמוד על נקודת ההבדל בין הנידון של אורח לבין הנידון של בית אחד עם כמה חדרים. ונראה שבדין אורח כאשר יש לו חדר נפרד זה מדגיש שאינו שייך חלק ממשפחת בעל הבית ושאר החדרים אינם ביתו. והוא דומה למי שישן בביתו ואוכל במסעדה שאין לו שייכות עם מקום האכילה. לעומת בעל הבית שכל החדרים הם שלו ורק צריך להחליט באיזה חדר הוא מדליק ולכן מברך על החדר שבו אוכל ולא מברך בשאר החדרים.
מעתה לגבי בני ישיבה יש לדון למה לדמותם האם לאורחים אצל בעל הבית או לבני משפחה שיש להם חדרים שונים. והנה אמנם חדר האוכל בישיבה אינו שייך ממש לבחורים , אבל מצד שני מאחר וזה מקום אכילתם הקבוע במשך כל זמן שהותם בישיבה ואין להם מקום אחר לאכול בו בצורה מסודרת נראה יותר שחדר האוכל הוא כמו אחד החדרים של הבית שלהם ולכן עיקר ההדלקה היא ההדלקה הנעשת בחדר האוכל . באופן ציורי ניתן לדמות זאת למי שגר במקום רחב ידים ויש לו חדרים שונים במבנים שונים אבל סו"ס כל המתחם הוא ביתו . גם מבחינה חינוכית יש מגמה שהבחורים ירגישו שהישיבה היא ביתם ויתכן שיש לזה השפעה מבחינת ההגדרה לגבי הדלקת נרות שבת.
לכן לענ"ד עדיף שלא יברכו על ההדלקה בחדרם אלא יצאו בברכה של ההדלקה בחדר האוכל (אכן אם לא מדליקים בחדר האוכל מאיזה טעם שיהיה , בודאי שאז צריך לברך על ההדלקה בחדרים)
אכן ודאי צריכים לוודא שיהיה אור בחדרם כדי שלא יכשלו בעץ ואבן כפי שיוצא ממ"ב רסג,ב ומבואר בשש"כ מג,טו. כי כך הוא בכל בית שמלבד שצריך להדליק בסלון צריך לוודא שגם בשאר החדרים יש אור מסויים.
ואמנם בסתם חדר בבית היה די שיש אור אפילו מתאורת רחוב, אבל בחדר בפנימיה שיש הסוברים שחובה להדליק בחדר ושאף צריך לברך עליו כפי שהוזכר, לכן בחדר הפנימיה צריך להדליק מתוך כוונה לצאת ידי חובת נר שבת אלא שלא לברך עליו. לצורך זה אפשר להסתפק בכל נורה שיש בחדר ועדיף שלא להסתמך רק על האור שמשאירים בבית הכסא. אלא להדליק את התאורה במקום אחר בחדר ולא לברך עליה.

הרב אוריאל ברגיל:
יישר כח שהרב מחזק את המנהג המקובל שלא מברכים. אבל זה בדור הקודם שכמעט לא היו ישיבות ספרדיות לציבור שלנו, ולכן לא ראינו מי שברך. אולם אם חדרי המגורים וחדר אוכל הם בשני מבנים זה קצת מקשה על המהלך של הרב...
יש לציין שהרב אור לציון סובר שלא יוצאים באור החשמל כיוון שהוא בנוי מפולסים של המון פעימות חשמל כך שהדלקה הראשונה לא קשורה להמשך.
כמדומני שהרב אוירבך הסכים לסברתו של הרב.