הרב יצחק חי זאגא

שיעור לחודש אלול בישיבה הגבוהה

הרב אחיה סנדובסקי

סדרת שיעורים חדשה מהרב אחיה סנדובסקי לכבוד חודש אלול בנושא התפילה

הרב שבתי סבתו

לא עץ הפרי הוא גורם האיסור ולא עץ הסרק הוא גורם ההיתר. אמת המידה היא, מהו הניצול המֵרַבִּי של העצים העומדים לרשותנו, וכיצד נמנע משימוש בזבזני ומיותר. מכאן, שפירוש המילה השחתה: איבוד מיותר.

הרב שבתי סבתו

This shows us that the Torah's words need to be studied carefully, and certainly not superficially, in order to reveal their profoundly true meaning. Let us therefore do this with the above verses in order to understand the laws they teach us, as expressed in the Sages' conclusions.

הרב שבתי סבתו

על פניו נראה, כי יש כאן שני איסורים נפרדים, איסור להוסיף על דבר ה' ואיסור לגרוע ממנו. האיסור "לא תגרע" קל להבנה ומתאים להגיון האנושי. אנו מבינים שמצות ה' היא מושלמת ואין בה שום פרט מיותר. משום כך, כל מגרעת פוגעת בשלמות המצוה. לעומת זאת, איסור "בל תוסיף" קשה להבנה. לכאורה, אם המצווה מקוימת כהלכתה, מדוע שתוספת חיצונית תפגע בה?

הרב שבתי סבתו

On the face of it, it appears that these are two separate commands: We are forbidden to do more than G-d commanded, and similarly warned against doing less. The interdiction against subtracting from the Torah's commandments (mitzvot) is logical and easy to understand. Clearly, G-d's commands are perfect, containing no unnecessary details. Doing less than what we are commanded is not only insufficient, but also detracts from the parts that we do fulfill, leaving us with a worthless fraction of the commanded act. But the ban on adding to the mitzvot is not as simple. If we fulfill a mitzvah properly, and then add even more, why should this be a problem? Why, actually, is it forbidden to add to the mitzvot?

הרב שבתי סבתו

יום תשעה באב הפך בתודעה היהודית לסמל של כאב ויגון המקיף את כל חלקי האומה הישראלית על כל גווניה. אולם, ה' אלוקי ישראל לא נטש את עמו ולא עזב את נחלתו, וכָאב את כאבו בכל תפוצות גלויותיו.

הרב שבתי סבתו

שיעור עיון במסכת סוכה, עם תוספת לתשעה באב בסוף השיעור. וכמה מילים על המצב הכללי (תקופת קורונה)

ישיבה גבוהה

הרב שבתי סבתו

"מִזְמוֹר לְדָוִד, ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר, בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי (תהילים כג, א-ב)". המזמור המופלא הזה אשר אנו רגילים לאומרו בכל שבת, מצייר ביד אָמָּן את מעגל החיים הבנוי משלוש תחנות. המסע מתחיל מן הילדות, נוגע בגיל הבגרות ומגיע אל הזיקנה.

הרב שבתי סבתו

מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר. A song of David: the Lord is my shepherd, I shall not want. "Since G-d is my shepherd," King David says, "I am guaranteed never to be lacking anything." If the Creator of the World is the loyal shepherd for a flock of sheep, is there anything He cannot provide them? Certainly not. And we are each a sheep in G-d's loving care – and truly, it appears, I shall not want. As the Psalm continues,

הרב שבתי סבתו

לכאורה יש כאן סתירה גלויה בין הפִּסקה "הכול צפוי", שמשמעותה היא, שכל מה שמתרחש הוא תכנון אלוקי מלמעלה, לבין הפִּסקה "והרשות נתונה" שמשמעותה היא, שניתנה רשות לאדם לבחור את דרכו והוא הקובע הבלעדי. ברור לכולנו שיש יד מכוונת מלמעלה, אך באותה מידה אין לנו ספק, כי לא תיתכן הנהגת שכר ועונש אם אין בחירה.