מרן רה"י הרב שבתי סבתו

לא עץ הפרי הוא גורם האיסור ולא עץ הסרק הוא גורם ההיתר. אמת המידה היא, מהו הניצול המֵרַבִּי של העצים העומדים לרשותנו, וכיצד נמנע משימוש בזבזני ומיותר. מכאן, שפירוש המילה השחתה: איבוד מיותר.

מרן רה"י הרב שבתי סבתו

על פניו נראה, כי יש כאן שני איסורים נפרדים, איסור להוסיף על דבר ה' ואיסור לגרוע ממנו. האיסור "לא תגרע" קל להבנה ומתאים להגיון האנושי. אנו מבינים שמצות ה' היא מושלמת ואין בה שום פרט מיותר. משום כך, כל מגרעת פוגעת בשלמות המצוה. לעומת זאת, איסור "בל תוסיף" קשה להבנה. לכאורה, אם המצווה מקוימת כהלכתה, מדוע שתוספת חיצונית תפגע בה?

מרן רה"י הרב שבתי סבתו

On the face of it, it appears that these are two separate commands: We are forbidden to do more than G-d commanded, and similarly warned against doing less. The interdiction against subtracting from the Torah's commandments (mitzvot) is logical and easy to understand. Clearly, G-d's commands are perfect, containing no unnecessary details. Doing less than what we are commanded is not only insufficient, but also detracts from the parts that we do fulfill, leaving us with a worthless fraction of the commanded act. But the ban on adding to the mitzvot is not as simple. If we fulfill a mitzvah properly, and then add even more, why should this be a problem? Why, actually, is it forbidden to add to the mitzvot?

מרן רה"י הרב שבתי סבתו

יום תשעה באב הפך בתודעה היהודית לסמל של כאב ויגון המקיף את כל חלקי האומה הישראלית על כל גווניה. אולם, ה' אלוקי ישראל לא נטש את עמו ולא עזב את נחלתו, וכָאב את כאבו בכל תפוצות גלויותיו.

מרן רה"י הרב שבתי סבתו

שיעור עיון במסכת סוכה, עם תוספת לתשעה באב בסוף השיעור. וכמה מילים על המצב הכללי (תקופת קורונה)

ישיבה גבוהה

מרן רה"י הרב שבתי סבתו

"מִזְמוֹר לְדָוִד, ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר, בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי (תהילים כג, א-ב)". המזמור המופלא הזה אשר אנו רגילים לאומרו בכל שבת, מצייר ביד אָמָּן את מעגל החיים הבנוי משלוש תחנות. המסע מתחיל מן הילדות, נוגע בגיל הבגרות ומגיע אל הזיקנה.

מרן רה"י הרב שבתי סבתו

מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר. A song of David: the Lord is my shepherd, I shall not want. "Since G-d is my shepherd," King David says, "I am guaranteed never to be lacking anything." If the Creator of the World is the loyal shepherd for a flock of sheep, is there anything He cannot provide them? Certainly not. And we are each a sheep in G-d's loving care – and truly, it appears, I shall not want. As the Psalm continues,

מרן רה"י הרב שבתי סבתו

לכאורה יש כאן סתירה גלויה בין הפִּסקה "הכול צפוי", שמשמעותה היא, שכל מה שמתרחש הוא תכנון אלוקי מלמעלה, לבין הפִּסקה "והרשות נתונה" שמשמעותה היא, שניתנה רשות לאדם לבחור את דרכו והוא הקובע הבלעדי. ברור לכולנו שיש יד מכוונת מלמעלה, אך באותה מידה אין לנו ספק, כי לא תיתכן הנהגת שכר ועונש אם אין בחירה.

מרן רה"י הרב שבתי סבתו

There appears to be a built-in contradiction: If “all is foreseen,” meaning that everything is a product of the Divine plan, then how can it be that “permission is granted” to each person to choose his own path and make his own decisions? What kind of plan is it when no one involved commits to any prior decisions? On the other hand, it is patently clear to us that even though there is Divine Providence, there can be no system of Divine Reward and Punishment if a person cannot choose his own path.

מרן רה"י הרב שבתי סבתו

34 שנים עברו מאז התגלה חלום הסולם הנשגב ליעקב אבינו. הגיעה השעה לקיום נדרו ולבנות בית לעבודת ה' בבית אל "וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן נסגר מעגל ראשון ונפתח מעגל שני. נסגר המעגל הראשון שהחל באבן, שעליה הניח יעקב את ראשו בדרכו מארץ ישראל לארם נהריים. המעגל שני נפתח עם לידת בנימין, אירוע המספר את סיפורם של בני יעקב, עד לברכת יעקב ליוסף.

מרן רה"י הרב שבתי סבתו

The Torah portion of Vayishlach marks the passage of 34 years since Yaakov left his home – 34 years since his exalted dream of the heavenward-bound ladder, when G-d promised never to abandon him and to grant the Holy Land to his descendants