דף לו

נדר ברבים = נדר בנוכחות עשרה אנשים[1], הכוח של הנדר חזק - י"א שלא ניתן להתירו, וי"א שניתן להתירו.

נדר על דעת רבים = נודר על דעת החכמים - לא ניתן להפר נדר זה, כי צריך את הסכמת כל החכמים, כך שלא יועיל ללכת לחכם אחד שיתיר. (אך כאמור לדעת ר' הונא ניתן להתיר זאת). אומנם לצורך מצווה ניתן להתיר גם נדר על דעת רבים.

תקנה ד' של ר"ג: העדים יחתמו - רבה בדף לו. ביאר כדעת ר"א: למרות שעידי מסירה כרתי, בכ"ז שהעדים יחתמו על הגט, שמא העידי מסירה ימותו או ייסעו לחו"ל והבעל יערער. ר' יוסף ביאר כדעת ר"מ: פעם העד לא היה חותם את שמו, אלא רק כותב: "אני עד", כאשר רצו לקיים את השטר, לא היו זוכרים מי העד, והיו צריכים לעשות השוואה בין חתימות, לכן ר"ג תיקן שהעד יכתוב את שמו, כך שקיום השטר יהיה יותר בקלות.

חתימה ע"י ציור - החתימה של רב הייתה ציור של דג, ושל ר' חנינא ציור של ענף דקל. בהתחלה הם פרסמו את חתימותיהם במכתבי השו"ת שפרסמו, ולאחר שהתפרסם שזו חתימתם, יכלו לחתום כך גם על שטרות כעדים.

פרוזבול - שנת השמיטה מוחקת את החובות הכספיים. הלל ראה שהמלווים לא רצו להלוות בשנת השמיטה, לכך תיקן שהמלווה ימסור את החוב לב"ד, ובכך שנת השמיטה לא תישמט את החוב, כי לא המלווה גובה את החוב אלא הב"ד גובה את החוב, ויש בסמכות הב"ד להפקיר את ממון הלווה ולתנו למלווה. (פרוזבול= פרוז=תקנה. בולי=עשירים. בוטי=עניים. דהיינו תקנה שנועדה עבור העשירים שלא יפסידו את ההלוואה, ועבור העניים שיסכימו להלוות להם).

שמיטה היום דאורייתא או דרבנן - לדעת רבי ואביי השביעית בזמן הזה דרבנן, (רק כאשר יש יובל יש שמיטה מהתורה, היום אין יובל כי לא כל יושביה עליה, לכן גם אין שמיטה מהתורה), אך לדעת רבא השמיטה בזמן הזה מהתורה[2].

שני מקורות להפקר ב"ד הפקר - א)- עזרא כינס את עם ישראל בגלל נישואים עם נוכריות, ואמר: מי שלא יבוא לאסיפה - רכושו יוחרם. ב)- כתוב: "אלה הנחלות אשר ניחלו... ראשי האבות" - כשם שאב מוריש לבנו בצוואה מה שירצה, אף ראשי העם מנחילים מה שירצו.

ביטול תקנת הפרוזבול (אם העם יחזור בתשובה, וילווה גם בשנת השמיטה, האם ניתן לבטל את תקנת הפרוזבול) - במידה והלל תיקן את הפרוזבול רק לדורו - ניתן לבטל, אך אם הלל תיקן לדורות לא ניתן לבטל כי אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו, אלא א"כ גדול הימנו בחכמה ובמנין".

[1] בדף מו. יש מחלוקת מה מוגדר נדר ברבים: רש"י כאן ביאר כדעת ר' יצחק שרבים הם עשרה, אך לדעת ר"נ: שלושה.

[2] הגמ' שאלה שתי שאלות: שאלה א')- מדאורייתא יש שמיטה והלווה לא מחזיר את החוב, וכיצד חכמים תיקנו כנגד דין תורה בקום עשה שהמלווה גובה את החוב? אביי ענה: השמיטה היום תקפה רק מדרבנן, לכן יכול היה הלל לתקן את הפרוזבול. רבא ענה: גם למ"ד ששמיטה מהתורה - ניתן לתקן פרוזבול, שכן הפקר ב"ד הפקר.

שאלה ב')- לדעת אביי שהיום שמיטה מדרבנן, כיצד החכמים תיקנו שיש היום שמיטת כספים, {ולכך היה צריך הלל לתקן פרוזבול}, הרי מדאורייתא אין שמיטת כספים, והלווה חייב להחזיר את ההלוואה, וכיצד יכולים החכמים להפקיע את המלווה, ולפטור את הלווה מלהחזיר את החוב? אביי ענה: יש בכוח החכמים לעקור דבר תורה בשב ואל תעשה, (כמו שופר ולולב ביו"ט שחל בשבת).