דף טו:-טז.

[1] דין א)- שני אנשים שהניחו ידיים אחד מתחת לידיו של השני ונטלו - הנטילה כשרה, כי המים באו משיירי טהרה.

דין ב)- נטל יד אחת ולאחר מכן נטל את היד השנייה - כשר.

דין ג)- נטל יד אחת עם נטלה ואת היד שנייה הטביל במעיין - כשר.

דין ד)- נטל חצי יד וניגב קצת ורק טופח - וודאי שהנטילה לא כשרה. (ק"ו אם ניגב לגמרי).

דין ה)- ניצוק (=קילוח מים תלוש), קטפרס (=קילוח מים במחובר, דהיינו מפל מים) - אם המשקה המחבר ביניהם טופח - לא חיבור לטומאה, כגון השופך מכלי טהור לכלי טמא - הכלי העליון לא נטמא. וכן לא חיבור לטהרה אם יש שני מקוואות מחוברים עם זרם מים, ובאחד מהמקוואות חסר 40 סאה - זרם המים לא מחבר את המקוואות והמקווה החסר פסול. אך אם המשקה המחבר בניהם טופח על מנת להטפיח - החיבור נחשב לחיבור והמקווה טהור כי אומרים גוד אחית.

דין ו)- מקווה שישבו בדיוק 40 סאה, וירדו שני טמאים לטבול - הראשון וודאי טהור. ואם רגלי הראשון נוגעות במים כאשר השני טובל - לדעת ר"י גם השני טהור, אומרים גוד אחית, אך לדעת ת"ק השני לא נטהר, כי הראשון החסיר מ-40 סאה מים במקווה.

[2] חכמים ב-18 גזירות גזרו: טמא השוטף את עצמו במים לאחר טבילתו - נעשה שני לטומאה. מדובר שהוא בא ראשון ורובו (כמו באמבטיה). הטעם לכך: אנשים בסופו של דבר חשבו שלא המקווה מטהר אלא האמבטיה הנערכת לאחר מכן היא המטהרת. כמו כן חכמים גזרו שטהור שנפלו עליו מים (כמו טוש) - יהיה שני לטומאה. (כפי הסבר התוס' במס' שבת דף יב: ד"ה וטהור).