סוף דף ט.-ט:

הלכות השוות בין גט אישה לשטר שחרור עבד: (4 הלכות הללו שייכות רק בגיטין ולא בשטרי קידושין)

א)- צ"ל בפ"נ ובפ"נ	רק בגיטין צ"ל בפ"נ, אבל בקידושין - לא צ"ל, כי גם אם הבעל יערער - תהיה מותרת לכולם. (רק בגט צ"ל, כי אם הבעל יערער תהיה אסורה לכולם).
ב)- עד כותי - כשר בגט[1]	רק בגט כולם חותמים יחד, אך בקידושין לא חייבים לחתום ביחד, וחוששים שמא הכותי חתם בפסול והיהודי לא בדקו.
ג)- גט בערכאות שגוי חתום - פסול מדרבנן[2]. (לדעת ר"א מדאורייתא כשר, כי יש עידי מסירה יהודים, אך מדרבנן פסול כי חוששים שמא ימסור גם ביד עידי מסירה גויים. זהו ההסבר למזויף מתוכו).	הגט כשר מהתורה וחכמים החמירו ופסלו. אך בקידושין לא ניתן לומר: כך: הקידושין חלו מהתורה והיא נשואה, אך החכמים הקלו ואמרו שהיא לא נשואה.
ד)- רק לדעת ר' מאיר - הבעל והאדון ששלחו גט לגרש (בעל כורחו) - יכולים לחזור בהם (כל עוד והגט לא הגיע לידם).	ניתן לגרש רק אישה בעל כורחה או עבד בעל כורחו, אך לא ניתן לקדש אישה בעל כורחה.

דברי שכיב מרע ככתובים וכמוסרים, ולכן אם השכיב מרע ציווה בדיבורו - מקיימים את דבריו (אם מת ואם נתן את כל נכסיו), אך אם השכיב מרע לא סמך על תקנת חכמים (מקנה ע"פ דיבורו), אלא ביקש שיכתבו שטר מתנה לאדם מסוים - אם מת לא יקיימו את דבריו, כי הוא העדיף לתת בקניין שטר, אך אין שטר לאחר מיתה. (מקרה דומה בדף לט:, רק במקום קניין שטר, השכיב מרע עשה קניין סודר).

[1] הכותי חתם ראשון ואחריו חתם העד השני יהודי רק לאחר שבדק שהכותי בקיא בהלכות גיטין (אך אם יש שני עדים כותים או שהכותי חתם שני - פסול) לא חוששים שהיהודי חתם לבדו, בגלל גזרת כולכם, שבגיטין כולם חייבים לחתום ביחד.

[2] צריך לשים לב, רק גוי שכתב גט - פסול מהתורה בגלל הלימוד וכתב ונתן, אך כאן מדובר על גוי שחתם על הגט, ולר"א זהו פסול מדרבנן, כי יש עידי מסירה יהודים. (רש"י ד"ה ור"א).