דף ד.-ד:

משנה דף ב.	רבה - אין בקיאים לשמה	רבא - אין עדי קיום מצויים
תנא קמא - (סמוכה ומובלעת - לא צריכים לומר בפ"נ).	שניהם בקיאים ב"לשמה".	יש שיירות ביניהם.
רבן גמליאל - (סמוכה - צ"ל בפ"נ, ומובלעת - לא צריך לומר בפ"נ).	בסמוכות - לא בקיאים, ובמובלעות- בקיאים.	מסמוכות - אין שיירות וממובלעות - יש שיירות.
רבי אליעזר - (סמוכה ומובלעת - צריכים לומר בפ"נ).	המציאות כר"ג, אבל שלא יחלקו במדינת הים לכן תמיד צ"ל.	המציאות כר"ג, אבל שלא יחלקו במדינת הים לכן תמיד צ"ל.
תנא קמא	המוליך מא"י - לא צ"ל, רק המביא מחו"ל - צ"ל. לא גוזרים מוליך אטו מביא.	סובר כחכמים, שמסבירים אותו ואינם חולקים.
חכמים גם המביא מחו"ל וגם המוליך מא"י - צריכים לומר בפ"נ	גם מוליך - צ"ל, כי גוזרים מוליך אטו מביא. (למסקנה רבה חושש גם לרבא, וגם המוליך מא"י - צ"ל בפ"נ ובפ"נ).	חכמים לא חולקים על ת"ק, אלא מסבירים[1], כך שלכו"ע - גם מוליך וגם מביא - צ"ל, כי אין שיירות.

לישנא א.

במשנה כתוב: "ממדינה למדינה בחו"ל - צ"ל בפ"נ ובפ"נ". (כי לא בקיאין בלשמה לרבה או כי אין שיירות לרבא). דיוק 1 לרבא: בתוך המדינה בחו"ל - לא צריך! (לרבא - מובן, שבתוך חו"ל יש שיירות; אבל קשה לרבה, שהרי בכל חו"ל לא בקיאין!)

במשנה כתוב: "ממדינה למדינה בחו"ל - צ"ל בפ"נ ובפ"נ". דיוק 2 לרבה: ממדינה למדינה בא"י - לא צריך! (לרבה מובן, כי בכל א"י בקיאים; גם דיוק 2 קשה לרבה: מה החידוש? הרי זו משנה מפורשת בסופה? תשובה: החידוש: שגם לכתחילה המביא גט ממדינה למדינה בא"י - לא צ"ל בפ"נ ובפ"נ).

לישנא ב.

במשנה כתוב: "ממדינה למדינה בחו"ל - צ"ל בפ"נ ובפ"נ". דיוק 1 לרבה: ממדינה למדינה בא"י - לא צריך! (לרבה - מובן, כי בכל א"י בקיאים; אבל קשה לרבא, שהרי בין המדינות בא"י אין שיירות![2]).

במשנה כתוב: "ממדינה למדינה בחו"ל - צ"ל בפ"נ ובפ"נ". דיוק 2 לרבא: בתוך המדינה בחו"ל - לא צריך כי יש שיירות! אומנם מדינה למדינה בא"י - צ"ל בפ"נ ובפ"נ!

קושיא על רבא: יוצא שבין כל שתי מדינות צריך לומר בפ"נ, (גם בין המדינות בחו"ל - צ"ל בפ"נ ובפ"נ, וגם בין המדינות בא"י - צ"ל), למה המשנה הזכירה רק "ממדינה למדינה במדינת הים" - צ"ל בפ"נ? מתרץ רבא: בין המדינות בא"י יש שיירות, בגלל עולי הרגלים, ובזמן שביהמ"ק לא קיים בעווה"ר - יש בתי דינין שיושבים באופן קבוע, ולכן בין המדינות בא"י - לא צריך לומר בפ"נ. צריך לשים לב, ע"פ תירוץ זה אנו חוזרים בנו מהנפק"מ השנייה שהובאה בדף ב: שבא"י אין שיירות ממדינה למדינה, ולרבא לא צ"ל, אלא כעת אומרים: לדעת רבא, בא"י יש שיירות וגם ממדינה למדינה בא"י - לא צ"ל בפ"נ!

משנה: "רבן שמעון בן גמליאל אומר אפילו מהגמוניא להגמוניא - צ"ל בפ"נ", ר' יצחק הוסיף: שתיהן באותה מדינה בא"י, כך שאין שיירות וצ"ל בפ"נ ובפ"נ, לרבא מובן כי אין שיירות מהגמוניא להגמוניא, כך שעדים מצויים לקיימו, אבל לרבה קשה, מדוע צ"ל - הרי בא"י בקיאין לשמה? (בלי התוספת של דברי ר' יצחק, יכול רבה להסביר את משנתינו כך: מדובר בהגמוניא בחו"ל, לכן צ"ל בפ"נ, אך ר' יצחק הוסיף שגם הגמוניא בא"י - צ"ל בפ"נ, ולכן יש קושיא על רבה).

הגמ' עונה: רבה אית ליה דרבא. דהיינו, רבה מחמיר וסובר שיש שתי סיבות מדוע צ"ל בפ"נ: 1)- לא בקיאים בלשמה. 2)- אין שיירות ולא מצויים לקיימו. (אך רבא רק חושש שלא מצויים לקיימו. {רבא לית ליה דרבה}). לכן גם מהגמוניא להגמוניא בא"י - צ"ל בפ"נ, למרות שאין בעיה בלשמה אך יש בעיה בשיירות ואין עדים מצויים לקיים את הגט. (יוצא אפוא, מדברי המשנה: "מהגמוניא להגמוניא - צ"ל בפ"נ" + דברי ר' יצחק שמדובר בא"י - מצירוף שני המימרות הללו, הוכחנו שרבה מסכים גם לטעם של רבא).

למסקנה: נפקא מינא בין רבה לרבא:

יש רק 2 נ"מ בין רבא לרבה - (בדין מביא מחו"ל)	רבה - אין בקיאים בלשמה וגם אין עדי קיום מצויים	רבא - אין עדי קיום מצויים לקיים את הגט
א. שניים שהביאו גט מחו"ל	✔ - צ"ל בפ"נ ובפ"נ, (כי לא בקיאים בדין לשמה).	✘ - לא צ"ל בפ"נ ובפ"נ, (כי יש שניים שמצויים לקיימו).
ב. מעיר לעיר בחו"ל	✔ - צ"ל בפ"נ ובפ"נ, (לא בקיאים בלשמה)	✘ - לא צ"ל בפ"נ ובפ"נ, (יש שיירות לקיים את הגט).
ממדינה למדינה בא"י - (דין זה מוסכם גם לרבא וגם לרבה).	✘ - לא צ"ל בפ"נ ובפ"נ, (כי בזמן בהמ"ק קיים יש שיירות של עולי רגלים, וגם לאחר החורבן יש שיירות לבתי דין). אומנם מהגמוניא להגמוניא שמקפידות על מעבר ביניהן גם בא"י - צ"ל בפ"נ ובפ"נ - ✔ (כי אין שיירות).

[1] יוצא אפוא, לדעת רבא יש במשנה 3 שיטות: ת"ק, ר"ג ור"א. (חכמים רק מסבירים את ת"ק). אומנם לדעת רבה יש במשנה 4 שיטות: ת"ק, ר"ג, ר"א וחכמים.

[2] רש"י ד"ה "ואיכא דמותיב" מקשה: למה הגמרא הקשתה על רבא מדיוק, הרי ניתן להקשות על רבה מסוף המשנה גם ללא דיוק. וכך כתוב במפורש בסוף המשנה: "המביא גט בא"י - לא צריך", וקשה על רבא מדוע לא צ"ל בפ"נ, הרי אין שיירות? רש"י עונה: רבא יוכל להסביר כך את סוף המשנה: המשנה מדברת באותה מדינה בא"י, לכן לא צ"ל בפ"נ, כי יש שיירות; אבל עדיין ניתן לדייק ולהקשות על רבא: באותה מדינה בא"י - לא צריך ß דיוק: באותה מדינה בחו"ל - כן צ"ל, ומדוע צ"ל הרי יש שיירות? רש"י עונה: אכן יש גם קושיא על רבה מדיוק מסוף המשנה, אך אם כבר מקשים מדיוק, הגמ' העדיפה להקשות על רבא מדיוק מאמצע המשנה ולא מסופה.