בית הדין

טז ניסן התשעז | 12.04.17

שאלות הסמכה לדיינות מהרבנות הראשית סימנים עה-פה

הערה חשובה: בכל תשובה יש להרחיב ככל הניתן על כל הנושא מהגמרות, הראשונים השו"ע ונו"כ.

שאלות הסמכה לסימן עה

      א.        תבע את חברו מנה, ואמר לו איני חייב לך כלום, האם חייב לפרט בשבועתו שלא לווה, או שלוה ופרע, או שהיה חייב לו ממקום אחר? (סעיף א).

      ב.        אדם שאינו רוצה להשיב לטענות התובע, ואינו רוצה להשיב לשאלות הבי"ד, כיצד דנים במקרה כזה? (שם).

       ג.         כשנראה לדיינים שטענות התובע מרומה, האם ניתן להשביע את הנתבע?

      ד.        קיי"ל בהעדאת עדים כרבי חייא. האם גם בעדות מיוחדת אמרינן דינא דרבי חייא? (סעיפים ב-ד).

      ה.        אם טען הנתבע על השאר איני יודע, אם אמרינן דינא דרבי חייא? (שם).

       ו.         מה הדין אם תבעו נ' של חבלה ונ' של הלוואה, והלה כופר בכל? (שם).

       ז.         מפני מה הילך פטור משבועה, ומתי מקרי הילך, ומה הדין באם נותן לו המחאה, האם נחשב הילך? (סעיף ו).

      ח.        קיי"ל מודה במקצת, שאמר הילך המקצת שאני חייב בו - אינו נשבע שבועה דאורייתא אלא היסת. פרט שני אופנים שישבע דאורייתא גם אם טוען הילך? (שם).

      ט.        מודה במקצת החייב שבועה, ויש לו עד המסייעו, האם יכול לפוטרו משבועה? ציין הדעות בשו"ע ומקורותיהן בש"ס וטעמיהן! (סימן פז סעיף ו).

       י.         כתיבת יד התובע המסייעת לנתבע, אם יכולה לפוטרו משבועה? ציין הדעה בשו"ע וטעמה. הבא ראיה לכך מהגמרא! (שם).

     יא.       מה הדין בעד המסייע לאחד שאינו יכול להישבע? (שם).

      יב.       כתוב מהו דין עה"מ במשאיל"מ, ודין עה"מ בטוען הנתבע טענה שא"א להאמינה אלא ע"י מיגו דטענה אחרת! (שם).

      יג.        ציין המקרים שהכל מודים שעד המסייע פוטר משבועה והראיות בגמ'? (שם).

      יד.       הנשבע ונוטל ועד אחד מסייעו, אם יכול לפוטרו משבועתו כדי שייטול ללא שבועה? ציין מקור בגמ', טעם וראיות! (שם).

     טו.       מה הדין במלווה התובע את הלווה, והלווה תובע את המלווה בחזרה, וטוען שיש להתקזז בחובות? (שם).

     טז.       תביעה לעסקה שנעשית באיסור, האם יש על זה חיוב שבועה? (סעיף ח).

      יז.        קיי"ל דאינו יודע אם לוויתי - פטור, ואיני יודע אם פרעתיך - חייב. מה הדין בספק פירעון לפני ההלוואה, כגון: אמר מנה לי בידך והלה אומר הן, אבל פיקדון לי בידך שנאבד בפשיעה, והנפקד אומר יודע אני שהוא שווה חמישים, והלווה אומר איני יודע, אולי היה שווה מנה, מה הדין בזה? (סעיפים ט-י).

     יח.       התובע מחברו מנה והלה משיב איני יודע אם החזרתי, האם התובע צריך להישבע והאם הנתבע יכול לטעון אחר כך נזכרתי שפרעתי? (שם).

     יט.       מודה בשטר שכתבו, וקיים המלווה רק עד אחד מהחתומים, מה דין השטר? (שם).

      כ.        מה הדין בטענו שניהם ספק, כגון שטען איני יודע כמה הלווייתך, ונתבע השיבו אמת שהלוויתי ואיני יודע כמה, האם יש הבדל בספק הלוואה בספק פירעון, ואם יש הבדל בין מלווה על פה למלווה בשטר? (סעיפים יז-יח).

     כא.       האם אדם יכול לטעון טענת ברי על פי אביו או מורישו? (סעיפים כא-כב).

     כב.       האם ניתן להשביע היסת על סמך מה שאדם טוען שהוגד לו מפי אחרים, ומה הדין באם המגיד הוא קרובו? (שם).

שאלות הסמכה לסימן עז

      א.        שניים שלוו מאחד, הרי הם ערבים זל"ז: א. האם כ"א חייב בכל וגם ערב לחברו, או שכל אחד חייב בחצי הסכום וערב לחברו בחצי השני? (סעיפים א' ו').

      ב.        האם דין זה רק בערבות בשטר או גם בעל פה? (שם).

       ג.         שניים שלוו מאחד, האם ניתן לגבות מא' כל החוב כשיש נכסים לשני? (שם).

      ד.        איש ואשתו שלוו מאחד, ופרע הבעל כל החוב, ותובע הבעל שהאישה תפרע חצי ההלוואה. האישה טוענת אתה לקחת את כל המעות, אלא שאני נכנסתי אתך בשטר! (סעיף י).

      ה.        שניים שהיו ערבים לאדם אחד, האם יכול לתבוע את כל החוב מכל אחד, או רק חצי מכל אחד? (סעיפים ג' ח').

       ו.         שני ערבין או שני לווים, ופטר המלווה אחד מהם, מהי מידת אחריותו של הנשאר, והאם המלווה יכול לתבוע מערב אחד או מלווה אחד את כל החוב או רק חצי? (שם).

       ז.         שניים שערבו לאחד, האם ניתן לגבות מאחד כל החוב כשיש נכסים לשני? (שם).

      ח.        שני ערבים למלווה אחד, ופטר המלווה אחד מהם מהערבות! (שם).

      ט.        ראובן ושמעון שותפים, ולווה ראובן מאחד לצורך השותפות, ושמעון לא היה עמו בקניין בשעת ההלוואה, האם שמעון משועבד? (סעיף ב).

       י.         שניים שותפים בעסק, אחד מהם מכר לכמה אנשים סחורה השייכת לעסק המשותף בהקפה, והחתים אותם, באיזה אופן חייב השותף השני לקבל על עצמו חלק מהשטרות, ובאיזה אופן לא? (שם).

שאלות הסמכה לסימן עח

      א.        האם חזקה אין פורע תו"ז, אמורה גם במי שהיו כספים מופקדים בידו ועוסק בהם לצורך אחרים וטוען שהחזירם תוך הזמן? (סעיפים א-ד).

      ב.        האם בשכירות, נאמן המשכיר לומר שפרע תוך הזמן? (שם).

       ג.         שכר סופר לכתוב לו ס"ת, האם נאמן לטעון שפרע לו כל השכר לאחר שסיים הסופר לכתוב קונטרס אחד? (שם).

      ד.        אדם לווה מחברו כסף בתשלומים לשיעורים, האם נאמן לטעון שפרע כל החוב במועד התשלום הראשון? (שם).

      ה.        האם טענינן ללקוחות כשבעל החוב לפנינו ומודה בחוב? (שם).

       ו.         הלווה לחברו בסתם ולא קבע זמן לפירעון, או שקבע זמן לשישים יום, ותבעו המלווה, והשיב הלווה שפרע תוך שלושים יום, האם הלווה נפטר מחיוב?

       ז.         מה הדין אם יש שתי כיתי עדים, שאחת אומרת שפרע, והשנייה אומרת שלא פרע, או שרק שני עדים העידו שפרע תוך זמנו, האם הלווה נפטר מחיוב?

      ח.        ויכוח בין שוכר למשכיר על גובה השכירות, או בטענת פרעתי בזמנו או שלא בזמנו, מתי המשכיר נאמן, ומה הדין אם מתו השוכר והמשכיר? (שם).

שאלות הסמכה לסימן עט

      א.        האם נאמן אדם לטעון פרעתי נגד פסק דין שביד התובע? (סעיפים יב-יד).

      ב.        אימתי נאמן אדם לטעון פרעתי נגד פסק דין שביד המלווה? (שם).

שאלות הסמכה לסימן פ

      א.        באר: מפני מה אין אדם יכול לטעון ולחזור בו מטענתו? ומה הדין אם הביא עדים או טוען טעיתי? ואימתי חיישינן שמא למדוהו לטעון שקר? (סעיפים א-ב).

      ב.        נתבע שטוען שהוא פטור, ומשנה מטענה טענה, האם זה קביל? ומה הדין אם סותם דבריו ואינו מברר את מה שאמר? ומה הדין אם אינו רוצה להשיב על טענות התובע ושומר על שתיקה? (שם).

       ג.         מי שהודה לחברו שחייב לו, ואח"כ נודע לו שטעה ולא חייב לו כלום, האם יכול לחזור בו מהודאתו? (שם).

שאלות הסמכה לסימן פא

      א.        ראובן אמר בפני כמה אנשים מנה לי בידכם, והללו ענו בפני עדים שכן, לאחר מכן בא ראובן ותובע את המנה וענו להד"מ, מה הדין? (סעיף א - טענת השטאה בציבור).

      ב.        האם יש הבדל בין שכיב מרע לבריא, לגבי טענת משטה אני בך? (סעיף ב).

       ג.         ראובן תבע את שמעון מנה לי בידך, ושמעון הודה לו, אך לא אמרו אתם עדי, ושמעון היה שכיב מרע, האם יוכל שמעון לטעון משטה אני בך? (שם).

      ד.        המלמד תורה את בן חברו שלא מדעת האב, האם חייב האב לשלם לו? (סעיף ז).

      ה.        מתי טוענים לנתבע טענת השטאה? (שם).

       ו.         כתוב מספר מקרים בהם לא ניתן לטעון טענת השטאה? (שם).

       ז.         עדים המכירים אדם בטביעת עין דקלא, האם יכולים להעיד לעניין איסורים ולעניין ממון? מה הדין אם מכירים אדם ע"י סימנים? (שם).

      ח.        הודה בפני עד א' שחייב לפלוני מנה, האם זו הודאה לחייבו שבועה בכופר, או לחייבו ממון כשמודה שהודה? (סעיף י).

      ט.        "הודאת בעל דין כמאה עדים דמי". איזה טענות יכול אדם לטעון כדי שהודאתו לא תחייב אותו, ומה הנפק"מ בין טענות אלו? (סעיף יד).

       י.         האם יש הבדל בין שכיב מרע לבריא בטענת 'שלא להשביע את בניו'? (שם).

     יא.       האם יש הבדל בין עשיר לעני לגבי טענת 'שלא להשביע את עצמי'? (שם).

      יב.       מתי אם הודה מעצמו לחברו - מחייבו יותר מאילו תבעו חברו והודה לו? (שם).

      יג.        מתי יכול אדם שהודה לשני בחיובו לטעון שלא להשביע עצמו אמרתי כן, ומתי לא יוכל לטעון? (שם).

      יד.       האם יש חילוק בין מודה בכתב למודה בע"פ? (סעיפים: יז-יח, כב).

     טו.       ראובן כתב בכת"י שחייב לשמעון מנה, וכשתבעו טוען משטה אני בך, או שלא להשביע עצמי נתכוונתי, האם יכול להפטר בזה? (שם).

     טז.       מי שהודה לחברו שחייב לו, ואח"כ נודע לו שטעה ולא חייב לו כלום, האם יכול לחזור בו מהודאתו? (סעיף כג).

      יז.        ראובן אמר בפני עדים: מנה לשמעון בידי, ולא אמר אתם עדי, ונשבע, וכעת שמעון תובע את ראובן, וראובן משיב שאמר כן שלא להשביע את עצמו, והשבועה הייתה לשקר, או שכח ונשבע, מה דינו? (סעיף כח).

     יח.       מלווה שהודה ללווה שקיבל ממנו חובו, ולא אמר אתם עדי, האם יכול לחזור בו? ומה הטעם בזה! (סעיף כט).

     יט.       ראובן היה חייב לשמעון מנה, ואומר לו שמעון בפני עדים, שקבל כך וכך מחובו, האם יכול לטעון אח"כ משטה אני בך, כיון שלא אמר לעדים אתם עדי? (שם).

שאלות הסמכה לסימן פב

      א.        ראובן הוציא שט"ח על שמעון בבי"ד, והלווה טוען שאמנם כתב השטר ללוות, אך לא לווה, ונפל ממנו. או אם טען פרעתי וכיו"ב. מה דינו של השטר, ומה הדין אם אמר שטר אמנה הוא? (בסעיף א' הובאה תשובה בדין שטר שאינו מקוים, ובסעיף ב' הובאה תשובה בדין שטר מקוים).

      ב.        לווה שטען על שטר מקוים פרוע, האם המלווה צריך להישבע? (סעיפים ב, ד-ה).

       ג.         מה הדין אם הוציא המלווה שטר מקוים, ודרש הלווה שהמלווה ישבע שלא פרעו. ושניהם תלמידי חכמים? (סעיפים ו-ז).

      ד.        מה הדין בראובן שיש לו שט"ח על שמעון, ומת ראובן. באו היורשים לגבות, וטוען שמעון פרעתי לאביכם, והיורשים אומרים לא ידענו? (סעיף ח).

      ה.        מלווה בא לגבות שטר חוב, והלווה טוען שהיה תנאי בשטר, וקיימו. והמלווה טוען שלא קיימו. מי נאמן? (סעיף יב).

שאלות הסמכה לסימן פג

      א.        המחבר פוסק: מלווה שהוציא עליו שטר מקוים, ואמר הלווה מזויף או אמנה, ואמר המלווה כן הדבר, אבל שטר כשר היה לי ואבד - נשבע הלווה היסת ונפטר. האם דין זה מוסכם לכל השיטות, או שתלוי באם אמרינן מיגו להוציא? והאם בברי ושמא אמרינן מיגו להוציא?

      ב.        מה הדין במלווה שהוציא שט"ח מקוים לגבות מהלווה, וטען הלווה שהשטר מזויף או שטר אמנה. המלווה מודה שאכן זהו שטר מזויף, אלא טוען שהיה לו שטר כשר ואבד? (סעיף ד).

       ג.         האם בשטר, אמרינן מיגו להוציא? (שם).

      ד.        האם אומרים מיגו בשני עדים? (שם).

      ה.        מה הדין אם הדיון הוא רק על החפצא, אבל את הדמים צריך לשלם, האם מקרי מיגו להוציא? (שם).

       ו.         האם אמרינן מיגו מממון לממון? (שם).

       ז.         האם אמרינן מיגו מגברא לגברא? האם אמרינן מיגו מממון לממון? (שם).

שאלת הסמכה לסימן פה

אישה שהקדישה נכסיה, וצוותה שידורו בנותיה בבתים, ויתנו שכירות להקדש. אח"כ הביאה בת אחת שטר מתנה מוקדם לשטר ההקדש, ושאר היורשים אומרים אילו היה שטרך אמת, למה נתת שכירות, מה הדין? (סעיפים א-ב).