ביטול עבודה לאדם שאוהב לעבוד

בית הדין

א שבט התשעט | 07.01.19

 שאלה:

מארגן טיולי שטח קיבל הזמנה לארגן טיול. מזמין הטיול שינה מספר פעמים את מיקום הטיול, (מטיול בצפון לטיול בדרום), כך שמארגן הטיול עבד הרבה זמן עבור מציאת מדריכים. בסופו של דבר הוחלט על טיול לדרום והמארגן סגר עם מדריכים. אבל פחות מ-24 שעות לפני הטיול - מזמין הטיול ביטל את הטיול. המארגן שואל אם וכמה הוא יכול לחייב את המזמין על ביטול הטיול.

הטיול עלה 15,000 ש"ח. שכר המדריכים היה אמור להיות בערך 8,000 ש"ח. כך שהיה נשאר למארגן רווח בסך 7,000 ש"ח.

מארגן הטיול עוד אמר שהוא אוהב לעבוד ולא היה מוכן לוותר על העבודה גם בתמורה לחופשה בבית. המארגן אישר שהיה מסכים להישאר בבית, אילו היה מקבל סכום של 6,000 ש"ח.

הרב ישועה רטבי

 

 תשובה:

  • א. נחלקו הפוסקים האם תחילת עבודה בקבלן נחשבת לקניין, ומחייבת את מזמין העבודה. לאור מחלוקת זאת יש לנסות להגיע להסכמה בין הצדדים על סכום שיובא בהמשך.
  • ב. מארגן הטיולים התחיל בהכנות שהכרחיות לטיול, לפיכך יש לקבוע שהוא התחיל בעבודתו, והחזרה של המזמינים הייתה לאחר שהוא התחיל במלאכה.
  • ג. עובד שפוטר לאחר שהתחיל בעבודתו - המעסיק צריך לשלם שכר כפועל בטל. מכיוון שקבענו שפיטורי מארגן הטיול היו לאחר שהתחיל בעבודתו, הרי שמגיע לו שכר כפועל בטל.
  • ד. לדעת רש"י והט"ז, גובה השכר לפועל בטל הוא מחצית מהשכר שסוכם בין הצדדים, אך לדעת הרשב"א, הרדב"ז, הסמ"ע והש"ך, יש לבדוק אצל כל עובד, איזה סכום הוא היה מוכן להוריד משכרו בכדי לא לעבוד. במקרה כאן מארגן הטיול היה מוכן שיפחיתו משכרו רק אלף ש"ח בכדי לא לעבוד, מכאן ששכר כפועל בטל הוא 6,000 ש"ח.
  • ה. סיכום כל האמור לעיל, לאור מחלוקת הפוסקים, יש לבחון הגעה להסכמה בין הצדדים, לסכום בסדר גודל של פחות מ- 6,000 ש"ח.

 

 

דרכי ההתקשרות עם עובד

ישנן מספר דרכים בהן נוצרת ההתקשרות בין עובד לבין המעסיק[1]. התקשרות שמחייבת את המעסיק ואת העובד ככל חוזה שנחתם בין שני הצדדים, כאשר העובד מחויב לעשות את עבודתו כראוי, והמעסיק מחויב בהמשך העסקתו.

אחת מהדרכים זו תחילת העבודה - הרמב"ן (מסכת בבא מציעא דף עו עמוד ב) כתב: "כשם ששאר הדברים נקנין בקנין - כך שכירות פועלים נקנית בהתחלת מלאכה". כלומר תחילת העבודה חשובה לקניין, והמעסיק לא יכול עוד לפטר[2]. וכ"פ הגר"א בסימן שלג ס"ק ה: "בהלכו - דאף בכה"ג מחייב שהיא התחלת מלאכה, וכמו ששאר דברים נקנין בקנין - כן שכירות נקנה בהתחלת מלאכה".

וכך כתב הריב"ש (סימן תעה): "שאין שכירות הפועל צריך שטר ולא קנין, אלא כל שעשה הפועל מלאכתו - חייב השוכר לתת לו משלם שכרו שהתנו עמו". (מובא בש"ך בסימן שלג ס"ק יד).

אומנם דין מארגן הטיולים כדין קבלן ולא כדין עובד, נחלקו הפוסקים האם גם בקבלן אומרים שתחילת העבודה חשובה לקניין. להלן דברי הפוסקים הסבורים, שדין קבלן שווה בזה לדין פועל, ותחילת עבודת הקבלן חשובה לקניין, ולא ניתן לחזור מהעבודה:

  • א. המחנה אפרים (הלכות שכירות פועלים סימן ה) כתב: מדברי הרא"ש (כלל קד סימן ב) והטור (סימן שלג) משמע, שמרגע תחילת עבודת הקבלן - אין אפשרות לחזרה, כי מתחילת העבודה יש שעבוד הגוף של הקבלן עד שיסיים את העבודה.
  • ב. המחנה אפרים הוסיף שכך גם פסק הריב"ש (סימן תעו): "והנני יוסיף להפליא עליכם איך פליאה דעת מכם בדבר ברור כזה, שאין חלוק בין שכירות פועל ליום אחד או שכיר שבת או שכיר חדש או שכיר שנה, או שהוא קבלן, שקבל קמה לקצור או כרם לבצור, שבכל אלה אין צריך קנין, אלא התחלת המלאכה היא הקנין".
  • ג. המחנה אפרים הוסיף שכך גם סבור המרדכי (מסכת בבא מציעא סימן שמב) שכתב: בפועל אין חילוק בין אם הוא התחיל את העבודה או לא התחיל את העבודה, כי פועל תמיד יכול לחזור בו, ומה שהגמ' התייחסה לתחילת העבודה כוונתה לקבלן, שאם קבלן התחיל את העבודה - הוא לא יכול לחזור בו וכן גם המזמין לא יכול לחזור בו.
  • ד. הנחל יצחק (חושן משפט סימן לט סעיף יז) כתב: הרמב"ן סבור ששכירות פועלים נקנה בתחילת המלאכה בגלל קניין חליפין, כלומר ברגע שהעובד התחיל לעבוד - באותו רגע התחייב המעסיק בתמורה לשלם לו על עבודתו. לפי הסבר זה אין הבדל בין פועל ובין קבלן, שניהם קונים בתחילת העבודה מדין קניין חליפין, וברגע שהקבלן התחיל בעבודתו מחויב המזמין לשלם את שכרו.
  • ה. הנחל יצחק הביא את דברי הריטב"א (מסכת קידושין דף מז עמוד ב) שכתב: "והא דמיקני בביקוע (השואל קרדום ובקע בו) - לאו דינא הוא, אלא תקנתא דרבנן שתקנו כן כדי שיהא קיום לדבריהם, שלא יחזור בו בחצי מלאכתו של זה ויפסיד פעולתו, כדתקינו בפועלים שהתחילו במלאכה". משמע מדבריו שבפועלים שהתחילו במלאכתם יש תקנת חכמים שהמעסיק לא יוכל לפטר, כדי שלא יפסידו ויהיה קיום לדברים. סברא זו שייכת גם בקבלן כמו בפועל.
  • ו. החזון איש (חו"מ סימן כא בס"ק לב, עמוד קלא ב) כתב: קבלן קונה בתחילת מלאכה כמו פועל, כי תחילת מלאכה חשובה לקניין כסף, ואין אפשרות לחזרה.
  • ז. בספר ערך ש"י (חו"מ סימן קצב סעיף יג) מובא: "כיון דהתחיל (הפועל) במלאכה - שניהם אינם יכולים לחזור, ומתחייב לו הבעל הבית השכירות, והוי כנתן כסף לפועל". כלומר תחילת מלאכה נחשבת לקניין כסף, לאור זאת יש לומר שאין הבדל בין פועל ובין קבלן.

 

אומנם יש מהפוסקים הסבורים, שדין קבלן שווה שונה מדין פועל, ותחילת עבודת הקבלן לא חשובה לקניין, ולא ניתן לחזור מהעבודה:

  • א. המחנה אפרים (שם) למד מדברי הגהות אשרי (מסכת בבא מציעא פרק ו סימן ו), שבקבלן תחילת העבודה איננה מחייבת עד שיבוצע קניין: "ושמא אף על גב שהתחיל במלאכה - לא חשיב קנין, אלא במשיכת כליו או בקנין סודר".
  • ב. הנחל יצחק (שם) סבור, ששכירות פועלים נקנה בתחילת המלאכה מדין חזקה, כלומר המעסיק קונה בחזקה את עבודת העובד, ובגלל קניין חזקה אין אפשרות למעסיק לחזור בו. לפי הסבר זה יש הבדל בין פועל ובין קבלן, פועל הושווה לקרקע (כמבואר בסימן רכז סעיף לג), לכן שייך בפועל קניין חזקה כמו שיש בקרקע, אבל קבלן לא הושווה לקרקע (כמבואר בסימן רכז סעיף לו), לכך אין בו קניין חזקה, ותחילת העבודה בקבלן לא חשובה לקניין.
  • ג. כך גם מוכח מדברי הש"ך בס"ק ד, שכתב בשם רבנו תם (תוס' במסכת בבא מציעא דף מח. ד"ה והא), שאם בוצע קניין - אין אפשרות לחזור בעד שום ממון שבעולם, משמע שבקבלן רק לאחר קניין אין אפשרות חזרה ולא בתחילת העבודה.

לסיכום, נחלקו הפוסקים האם קבלן שהתחיל את עבודתו נחשב קניין. לדעת הרא"ש, הטור, המרדכי, ריב"ש, רמב"ן ריטב"א, הגר"א, החזון איש והערך ש"י - תחילת מלאכה חשובה לקניין, אומנם הגהות אשרי הסתפק בכך, והנחל יצחק דייק מדברי ר"ת, שתחילת מלאכה לא חשובה לקניין. לאור זאת יש לבחון האם הצדדים יסכימו לפשרה.

 

 

האם ההכנות לטיול נחשבות לתחילת עבודה

מארגן הטיול התחיל בהכנות לטיול, השגת אישורים ביטחוניים ושכירת מדריכים, אך כמובן לא הייתה התחלה של הטיול. השאלה לדיון היא, האם ההכנות שערך מארגן הטיול נחשבות לתחילת העבודה, או שנאמר שאין בהכנות משום תחילת עבודה, אלא רק עבודה ממש (תחילת הטיול) נחשבת לתחילת עבודה ולא ההכנות, כך שאין התחייבות מצד המזמין?

בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ו סימן מב - קונ' אורחות המשפטים פרק ח) מובא בשם שו"ת לבושי מרדכי (חו"מ סימן לד): "הוא נשאל באחד שנתקבל ע"י נגיד אחד לרב בית מדרשו, והנגיד התנה אתו לשם כך איזה תנאי, והלה קיבל עליו התנאי, ועי"כ שכר דירה במקום, וחזר (הרב) לביתו למען הביא בני ביתו, ולאחר מיכן חזר בו הנגיד מהסכמתו זאת, אם ביכלת הנגיד לחזור בו עוד? והשיב דלא לבד שאינו יכול לחזור בו מפני התרעומת, אלא דשכירות ראשון קיים בתנאי הראשון. וחילי דידיה עפ"י דברי הסמ"ע הנ"ל שהבאנו, דמבואר דהליכה גופא הוה כהתחלת מלאכה, והיינו עכ"ח הסברא משום דהכנה זו הצריכה למלאכה הוה כמלאכה עצמה, וא"כ שכירות הדירה והחזרה לבית למען הביא ב"ב אין לך הכנה גדולה מזו והוה כמו התחלה ואין יכול לחזור בו".

מכאן אנו למדים, שיש לחלק בין הכנה שהיא נצרכת לגוף המלאכה, לבין הכנה שהיא לא נצרכת לגוף המלאה. הכנה שהיא נצרכת לגוף העבודה - חשובה לתחילת עבודה, אבל הכנה שלא הכרחית לעבודה - לא נחשבת לתחילת עבודה.

במקרה כאן יש הכרח להכין את האישורים הביטחוניים לטיול וכן להכין את המדריכים. הכנות אלו הן הכרחיות ונצרכות לטיול, לא ניתן לטייל ללא הכנות אלו, כך שיש להתייחס להכנות הללו כנצרכות לעבודה, ויש לקבוע שמארגן הטיול התחיל בעבודתו, ומשכך ביטול המזמין נחשב לחזרה לאחר תחילת העבודה.

לסיכום, מארגן הטיולים התחיל בהכנות שהכרחיות לטיול, לכן יש לקבוע שהוא התחיל בעבודתו, והחזרה של המזמינים הייתה לאחר שהוא התחיל במלאכה.

 

 

פיטורין לאחר שהתחיל לעבוד

כאמור לעיל, מארגן הטיולים התחיל את עבודתו, ובגמרא נאמר שאם הקבלן התחיל בעבודתו - אסור לבטל את ההזמנה, לפיכך מזמין הטיול (המעסיק) מחויב להמשיך להעסיק את המארגן עד לסיום הטיול המתוכנן.

כך מובא במסכת בבא מציעא בדף עו עמוד ב: "במה דברים אמורים? (מעסיק שפיטר את פועליו, מתי אנו אומרים שהמעסיק אינו חייב לשלם להם את שכרם, ויש להם רק תרעומת)? שלא הלכו, (הפועלים עוד לא הלכו והתחילו בעבודה, שאז לא נגרם להם כל נזק בפיטורים, שכן הם יכולים לחפש עבודה חדשה), אבל (אם הפועלים הלכו והתחילו בעבודתם, כגון) הלכו חמרים ולא מצאו תבואה, פועלין ומצאו שדה כשהיא לחה, (ולא ניתן לעדור כאשר השדה לחה) - נותן להן שכרן משלם". (מכיוון שהפועלים התחילו בעבודתם, ובזבזו חלק מהיום, שוב לא יוכלו עוד למצוא עבודה חלופית, ויש להם הפסד).

"אבל אינו דומה הבא טעון לבא ריקן, עושה מלאכה ליושב ובטל". (הפועל לא ממש מקבל שכר מושלם, שהרי בפועל הוא לא עבד, ואינו דומה פועל שעבד וחרש את השדה, לפועל שרק הלך לשדה אבל לא חרש, לכן המעסיק משלם לו כפועל בטל. דהיינו בודקים איזה סכום כסף פועל היה מוכן שיורידו לו משכרו בכדי שלא יחרוש אלא יישב בטל, וסכום זה המעסיק צריך לשלם לפועל).

הרמ"א בסימן שלג סעיף ד פסק, שדין מעסיק שמפטר כדין קבלן שחוזר בו שידו על התחתונה, לכן עובד שהתחיל את עבודתו - המעסיק מחויב להעסיק את העובד עד סיום תקופת העסקה, כך שאסור למעסיק לפטר את העובד לאחר תחילת העבודה, (אא"כ העובד רשלן או שהפיטורין נסעו בגלל אונס שאירע למעסיק כפי שיבואר לקמן), אך אם העובד יוכל למצוא עבודה חלופית - ניתן לפטר גם לאחר תחילת העבודה.

במידה והמעסיק יפטר את העובד לאחר תחילת העבודה - עליו לשלם לעובד עד סיום תקופת העסקה תשלום של פועל בטל. ואם העובד יכול למצוא עבודה בשכר נמוך יותר - המעסיק צריך לשלם לו את הפער בשכר. וכ"פ השולחן ערוך בסימן שלג סעיף ב.

לסיכום, לאחר שהעובד התחיל בעבודתו - יש חובה על המזמין לשלם על העבודה, אא"כ מארגן הטיול ימצא עבודה חלופית באותו תאריך.

 

 

שיעור השכר של פועל בטל

הגמ' (שם) כתבה: עובד שהתחיל לעבוד אך המעסיק ביטל את עבודתו - יש החובה לשלם לעובד על עבודתו, אך המעסיק לא צריך לשלם לעובד מחיר מלא כי בפועל העובד לא עבד, לכן יש לשלם רק שכר של פועל בטל.

בשו"ת רש"י (סימן רלט) מובא: "והשיב רש"י בתשובה: אמינא בפועל בטל - פלגא אגרא, וכן מקובלני מרבותי". וכך גם מובא בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס לבוב סימן קנז): "ומקובלני מרבותי מאי כפועל בטל - פלגא דאגרא". כלומר יש חובה לשלם לעובד מחצית מהשכר שהמעסיק התחייב לשלם לו בתקופת העסקה. מזמין הטיול התחייב לשלם למארגן הטיול 7,000 ש"ח, כך שלדעת רש"י על המארגן לשלם מחצית מסכום זה סך של 3,500 ש"ח.

וכן כתב הט"ז (על סעיף א): בקובץ ישן מובא: בכל מקום שאמרו חכמים שנוטל כפועל בטל - השיעור הוא חצי השכר. וכך פסקו בפסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל (חלק ו עמוד 192).

אומנם הרשב"א (חלק א סימן תתקפ"ז) כתב: "ואמרינן בגמרא שפוחתין קצת כפועל בטל". משמע שיש להפחית רק סכום קטן מהשכר שהיה הפועל אמור לקבל.

הרדב"ז (חלק ב סימן תשצ"ג) כתב: יש לאמוד כל פועל האם הוא אוהב לעבוד - מפחיתים סכום נמוך ואם מדובר בעובד עצל שלא אוהב לעבוד - מפחיתים יותר, ואם מדובר בעבודה קלה - תמיד מפחיתים מעט. ("שצריך שתי אומדנות: אומדן הפועל ואומדן המלאכה").

הסמ"ע בסימן שלג ס"ק ז כתב בשם הטור: בודקים מול העובד איזה סכום היה מוכן להוריד משכרו בכדי לשבת בבית ולא לעבוד. לפי הסבר זה אין סכום קבוע אלא בודקים אצל כל עובד איזה סכום הוא היה מוכן להוריד משכרו בכדי לא לעבוד. וכן כתב הש"ך בס"ק ח.

לסיכום, יש לבחון ומל העובד איזה סכום היה מוכן להוריד בשביל לא לעבוד, וסכום זה העובד יקבל כדין פועל בטל.

 

 

ביטול עבודה לעובד שאוהב לעבוד

במקרה כאן, מארגן הטיול אמר שהוא אוהב לעבוד ולא היה מוכן לוותר על העבודה גם בתמורה לחופשה בבית. אומנם המארגן אישר שהיה מסכים להישאר בבית, אילו היה מקבל סכום של 6,000 ש"ח.

הגמ' במסכת בבא מציעא דף עז עמוד א דנה בעובד שאוהב לעבוד: "אמאי, וליתיב להו כפועל בטל? כי קאמר רבא באכלושי דמחוזא, דאי לא עבדי חלשי". (מדובר בסוג עבודה הדומה לעבודת הסבלים במחוזא, שאם לא היו עובדים, היו נעשים חלשים, והם נהנים לעבוד, ולא היו מוכנים לקבל כסף בכדי להוריד את רמת הקושי של העבודה ולקבל כפועל בטל, אדרבה הם אוהבים עבודה קשה, ורוצים את מלוא השכר, לכן הם מקבלים את כל שכרם, אבל לעולם בפועל שמוכן ששכרו ירד במקצת, בכדי להקל מקושי העבודה - אינו מקבל שכר מלא אלא רק שכר כפועל בטל).

הרשב"א (חלק ב סימן רס) נשאל, על קהילה ששכרה רב שידרוש להם בכל שבת, וכעת רוצים לפוטרו, האם רשאים? הרשב"א השיב (ציטוט מהב"י): "שאינם רשאים וחייבים ליתן כל שכרו מושלם, ולא שייך הכא אינו דומה הבא טעון לבא ריקן וכו' (ב"מ עו:), דאדרבה לב הדורש שמח יותר בדרשו בקהל להשמיעם את המצות, ופקודי ה' ישרים משמחי לב, ועוד כי המתעסקים בלימוד התורה נוחים הם, ואם אינם עושים מלאכתם ייעפו וייגעו, והרי הם כאוכלוסי דמחוזא (דף עז.) דאי לא עבדי חלש".

הרשב"א (חלק א סימן אלף קנז) כתב: לפי התרשמות הדיינים יש לקבוע האם העובד אוהב לעבוד: "ולענין פירעון זה תלוי בראיית בית דין. שאם מלמד זה הוא בענין שיהי' טרחו בלמודו הנאה לו כישיבתו בטל - נותן לו שכרו משלם. ואם לאו - נותן לו כפועל בטל מאותה מלאכה דבטיל מינה".

לסיכום, על הדיינים להתרשם האם מדובר בעובד שאוהב לעבוד, אם כך תהיה ההתרשמות השכר כפועל בטל יעלה. במקרה כאן מארגן הטיולים אוהב לעבוד, והיה מסכים לא לעבוד רק אם היה מקבל סכום של 6,000 ש"ח, כך שסכום זה הוא הסכום שנחשב לפועל בטל עבור מאגן הטיולים.

 

 

החלטות:

במקרה כאן מדובר בעובד שאוהב לעבוד, והסכום המקסימאלי שמארגן הטיולים יכול לקבל זה 6,000 ש"ח, אך לאור מחלוקת הפוסקים, יש לנסות להגיע להסכמה בין הצדדים על סכום שקרוב לסכום זה.

 

 

[1] אומנם התשב"ץ (חלק א סימן סד) כתב: "דע כי שכירות פועלים אין צורך לקנין כלל, אלא בדברים בעלמא הם נשכרין". כלומר גם ללא כל מעשה אלא רק בדיבור כבר נוצרת ההתחייבות כלפי העובד.

[2] הריטב"א (מסכת קידושין דף מז עמוד ב) כתב: "והא דמיקני בביקוע (השואל קרדום ובקע בו) - לאו דינא הוא, אלא תקנתא דרבנן שתקנו כן כדי שיהא קיום לדבריהם, שלא יחזור בו בחצי מלאכתו של זה ויפסיד פעולתו, כדתקינו בפועלים שהתחילו במלאכה". משמע מדבריו שבפועלים שהתחילו במלאכתם יש תקנת חכמים שהמעסיק לא יוכל לפטר, כדי שלא יפסידו.