יום השבת - אות דו כיווני


הרב שבתי סבתו
יח אדר תשע
לרשימת השיעורים לחץ כאן
המתנה הנפלאה הזאת, שהיא יום השבת, מכילה מֶסֶר דוּ כיווני, או איתות הדדי. מצד אחד, יום השבת הוא עדות לבחירתו של עם ישראל על ידי ה' כעמו המיוחד. מצד שני, יום השבת הוא עדות לבריאת העולם על ידי ה'

ב"ה

הרב שבתי סבתו

לפרשת כי תשא

 

יום השבת - אות דו כיווני

 

בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם

אחרי שהות ארוכה של ארבעים יום ורגע לפני שמשה רבנו יורד מהר סיני, פונה אליו ה' כממתיק סוד, ולוחש לו:

"מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיע אותם.

שנאמר: " ... לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם (שמות לא, יג)" (מסכת ביצה טז.)".

הגמרא הזו מתארת את התחושה מקריאת פרשת "כי תשא", העוסקת בהוראות האחרונות לבניית המשכן ובסיומן מוסרת הודעה מיוחדת במינה.

"וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם ... (שמות לא, יג)".

הביטוי הזה "בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" מרגש מאד, כי הוא מביע את הקשר הסודי העמוק בין ה' ובינינו באמצעות היום הקדוש והנשגב הזה.

המתנה הנפלאה הזאת, שהיא יום השבת, מכילה מֶסֶר דוּ כיווני, או איתות הדדי. מצד אחד, יום השבת הוא עדות לבחירתו של עם ישראל על ידי ה' כעמו המיוחד. מצד שני, יום השבת הוא עדות לבריאת העולם על ידי ה' בששת ימי המעשה.

הפרשיה הקטנה והמיוחדת הזו פותחת באות הראשון ומסיימת באות האחרון.

1)      " ... כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם, לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם (פסוק יג)".

2)      "בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ (פסוק יז)".

בפסוק הראשון ה' מודיע על קידוש וייחוד עם ישראל, ובפסוק השני עם ישראל מודיע כי ה', הוא בורא שמים וארץ.

בשני הפסוקים מופיע הביטוי " בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם". כלומר, משהו סודי שרק אני ואתם יודעים.

על הקשר הנהדר והמיוחד הזה אנו לומדים בפירוש בפרשת "כי תבוא" בספר דברים.

1)      "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם (נִישֵׂאתָ למעלה), לִהְיוֹת לְךָ לֵא-לֹהִים ... "

2)      "וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה ... (דברים כו, יז-יח)".

הגמרא במסכת ברכות מוסיפה ומרחיבה את היסוד העמוק הזה בהצגת מצוות התפילין (ברכות ו.).

1)      בתפילין שלנו כתוב "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד (דברים ו, ד)".

2)      בתפילין של הקב"ה כתוב "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ ... (דברי הימים-א יז, כא)".

הגמרא הזאת מחדשת את המושג השמימי "תפילין של הקב"ה". התפילין הם כתר לראשנו והם סמל להכתרת ה' למלכנו. מצד שני, גם הקב"ה מעריץ את עם ישראל, שהוא כל כך רוחני ומיוחד במינו, והוא מוכן להוריד את שכינתו מגבהי מרומים האינסופיים אל משכן ומקדש, מעשי ידי אדם.

ועוד משהו מוסרת לנו פרשיית השבת.

1)      "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם ... (שמות לא, יד)".

2)      " ... וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַה' (שם, פסוק טו)".

כלומר, ה' בשמים מייחד את יום השבת לעם ישראל, ועם ישראל בארץ מקדש את יום השבת לה'.  

הרעיון הזה (קונצפציה) הוא היסוד לביטוי הכפול של יום השבת. אחד בעשרת הדיברות שבפרשת יתרו - "זָכוֹר", ואחד בעשרת הדיברות בפרשת ואתחנן - "שָׁמוֹר".

לפני שניגש לבירור היסוד הזה, ניגע בעשרת הדיברות בכללותן.

 

מפי הגבורה

את סיכום מנין המצוות שנאמרו למשה בסיני מגישה לנו הגמרא במסכת מכות

                "דרש רבי שמלאי.

                שש מאות ושלוש עשרה מצות שנאמרו לו למשה ... אמר רב המנונא: מאי קרא?

"תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה ... (דברים לג, ד)". תורה - בגימטריא שש מאות ואחד עשרה הוי,

"אָנֹכִי" ו"לא יִהְיֶה לְךָ", מפי הגבורה שמענום (מכות כג:)".

מדברי חז"ל אלו אנו למדים, שרק את שתי הדיברות הראשונות שמע עם ישראל ישירות מפי הקב"ה. עם ישראל הרגיש, שהפחד משתק אותו והוא איננו יכול יותר לעמוד ולשמוע את קול ה' באופן ישיר. מתוך יראת כבוד פונה העם אל משה ומבקש ברעדה, שאת שאר שמונת הדיברות ימסור להם מפיו אחרי שישמע אותם מהקב"ה.

"וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה. דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱ-לֹהִים פֶּן נָמוּת (שמות כ, טו)".

הרמב"ן בפירושו לתורה מפנה את תשומת לבנו לשוני הקיים בין הצורה הלשונית של שתי הדיברות הראשונות לבין שאר הדיברות.

שתי הדיברות הראשונות מנוסחות בגוף ראשון כציטוט מפי הקב"ה (בתוספת המילה "אָנֹכִי").

1)      "אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים"

2)      "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱ-לֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל ... כִּי אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֵ-ל קַנָּא ... ".

שאר הדיברות מנוסחות כציטוט מפי משה רבנו.

3)      "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱ-לֹהֶיךָ לַשָּׁוְא ... ".

4)      "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ... וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱ-לֹהֶיךָ ... ".

5)      "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ".

 

זָכוֹר ושָׁמוֹר

מצות יום השבת כפי שהיא מופיעה בעשרת הדיברות שבפרשת ואתחנן, מעוררת למחשבה. המצוה פותחת בביטוי "שָׁמוֹר" ולא "זָכוֹר" כבפרשת יתרו.

נוסף על כך, טעם מצות יום השבת בפרשת ואתחנן הוא כדלקמן:

"וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת (דברים ה, יד)".

טעם המצוה בפרשת "יתרו" הוא שונה.

"כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ ... וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ (שמות כ, י)".

נשים לב, שבפרשת ואתחנן מודגשת מיוחדותו של עם ישראל, שה' הוציאו ממצרים ביד חזקה כדי שיהיה עמו המיוחד.

לעומת זאת, פרשת יתרו מדגישה את ה' בורא שמים וארץ בששה ימים.

במילים אחרות, משה רבנו מבטא באמצעות פיצול עשרת הדיברות לשנים את מה שה' אמר לו במפורש ברידתו מן ההר.

הפיצול הזה מוצא ביטוי מדוייק בדבריו של משה רבנו לישראל את זאת בדיוק מבטא משה רבנו בקיצור נמרץ בתחילת פרשת ויקהל.

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם ... שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' ... (שמות לה, א-ב)".

בתחילה לָכֶם קֹדֶשׁ, ואח"כ שַׁבָּתוֹן לַה'.

כעת ניגש להסבר המילים זָכוֹר ושָׁמוֹר בהתאם לרעיון שהצגנו.

חז"ל פירשו את הביטוי "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" - זכרהו על היין. כלומר, יש להזכיר בפה "מקדש השבת" ולצרף לברכה את ברכת הגפן.

הפועל "שמור, לעומת זאת, מבטא זיכרון בלב, כעין שמירת פיקדון. ביעקב אבינו נאמר " ... וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר (בראשית לז, יא)", כלומר שמר את דבר החלום בלבו.

לעיל הסברנו שהשבת בפרשת יתרו, מדגישה את בריאת העולם בשישה ימים על ידי ה'. את זה אנחנו צריכים להזכיר בפינו - "זכור".

בפרשת ואתחנן, מודגשת גדולת עם ישראל. את השבח הזה עלינו לשמור בלבנו ולכן שם מוזכר הפועל "שמור".

את שבחיו של עם ישראל אנו שומעים מפי ה' בעצמו.

"אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר.

אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר (ישעיהו נח, יג-יד)".

 

שבת שלום.

 




הדפס