אחד ומיוחד


הרב שבתי סבתו
יא אדר תשע
לרשימת השיעורים לחץ כאן
ה אחד, אין הכוונה רק לומר שאין זולתו, אלא שגם מאחד את היקום. בלעדיו, הכל מתפרק וחוזר לאפס. גם בעולם הפיזיקה ידוע, שלכל אטום בעולם יש גרעין ומה שמחזיק את האלקטרונים סביבו הוא כח המשיכה הקיים
ב"ה
הרב שבתי סבתו
לפרשת תצוה
 
אחד ומיוחד
"אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר ... (שמות כט, לט)".
 
רבי עקיבא ורבי נחוניא
סוגיה שלמה מקדישה הגמרא לנושא "חיים ארוכים". תנאים ואמוראים שזכו לאריכות ימים, מגלים את סודם לתלמידיהם וגם לנו. לפנינו דו שיח מרתק בין גדולי ישראל, רבי עקיבא ורבי נחוניא הגדול.
                "שאל רבי עקיבא את רבי נחוניא הגדול:
במה הארכת ימים? באו עבדיו וביקשו להכותו. מיהר רבי עקיבא וטיפס על עץ גבוה ומשם קרא בקול: רבי! אם נאמר "כֶּבֶשׂ" למה נאמר "אֶחָד"?
אמר להם (רבי נחוניא לעבדיו): תלמיד חכם הוא, אל תגעו בו.
ירד רבי עקיבא מן העץ. אמר לו רבי נחוניא: "אֶחָד", מיוחד שבעדרו. המשיך ר' נחוניא ואמר לו:
1)       מִיָמָי לא קיבלתי מתנות.
2)       לא עמדתי על מידותַי.
3)       וָותְרָן בממוני הייתי. (מסכת מגילה כח.)".
עבדיו של רבי נחוניא סברו בטעות שרבי עקיבא פגע ברבם. השאלה "במה הארכת ימים?" עלולה להתפרש בטעות כ"מתי כבר תמות?".
כמובן שרבי עקיבא התכוין בשאלתו, ללמוד את סוד אריכות הימים. זאת, על מנת שינהג כרבו.
את כוונתו זו, הוא משלים בשאלתו השניה.
בפרשת פינחס התורה מצווה על קרבן התמיד. יש לקחת שני כבשים בכל יום.
"אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם (במדבר כח, ד)".
צירוף המילים "הַכֶּבֶשׂ אֶחָד", הוא משונה. היה צריך לומר "הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד",ואז המשמעות תהיה: את הכבש האחד מבין השנים, תעשה בבוקר. מצד שני, גם אי אפשר לומר שהפירוש הוא כבש אחד ולא שנים, כי "כֶּבֶשׂ" הוא לשון יחיד.
השאלה הזאת מתעצמת במיוחד לאור מה שכתוב בפרשת תצווה.
"אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם (שמות כט, לט)".
 
המאחד
השאלה הזאת מובילה אותנו אל מאמר אחר. המאמר מתייחס לפרשת "שמע ישראל", שבה נאמר "ה' אֶחָד".
                "תניא. סומכוס אומר: כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו (ברכות יג:)".
כנראה שמילת הקסם "אחד" רומזת לחיים ארוכים. כיצד?
"ה' אחד", אין הכוונה רק לומר שאין זולתו, אלא יש כאן כוונה נוספת והיא, שהוא מאחד את כל היקום. בלעדיו, הכל מתפרק וחוזר לאפס. בעולם הפיזיקה ידוע, שלכל אטום בעולם יש גרעין. בתוך הגרעין יש חלקיקים חיוביים מבחינה חשמלית הנקראים "פרוטונים" ויש עוד חלקיקים שהם ניטראליים מבחינה חשמלית, הנקראים "ניוטרונים". מסביב לגרעין סובבים האלקטרונים, שסימנם הוא שלילי מבחינה חשמלית.
מה שמחזיק את האלקטרונים מסביב לגרעין הוא כח המשיכה הקיים בין הסימן החיובי שבפרוטונים לסימן השלילי שבאלקטרונים. השאלה הגדולה הנשאלת היא, מי מחזיק את הפרוטונים שבגרעין, ביחד? הרי לאור העובדה שסימנם הוא "חיובי", היה מן הדין שידחו זה את זה?! בדיוק כמו שני מגנטים שמקרבים אותם זה לזה באותו צד ממוגנט (לדוגמא "צפון"), התוצאה תהיה שהם ידחו זה את זה בחוזק!
התשובה היא, שבגרעין קיים כח עצום הנקרא "הכח הגרעיני החזק", ההופך את הפרוטונים לגוש אחד, למרות שהיו צריכים להתפרק. במילים אחרות, הקב"ה מחזיק את כל היקום כולו באמצעות גרעיני אינסוף אטומים המרכיבים אותו. הקב"ה, הוא אחד והוא המאחד את הכל ובלעדיו הכל מתפרק והופך לאפס.
רעיון האחדות בולט מאד לאורך כל פרשת קריאת שמע, המורכבת זוגות זוגות.
1)       בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ - וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ.  2) וּבְשָׁכְבְּךָ - וּבְקוּמֶךָ.  3) וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ - וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. 4 ) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ - וּבִשְׁעָרֶיךָ.
חז"ל הוסיפו והרחיבו.
"בְּכָל לְבָבְךָ" - בשני יצריך. "וּבְכָל נַפְשְׁךָ" - בחייך ובמותך. "וּבְכָל מְאֹדֶךָ" - בין במידת הדין ובין במידת החסד.
מה נאמר בהמשך הפסוקים ?
"לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ  (דברים יא, כא)".
כלומר, סוד אריכות הימים קשור ביסוד האחדות.
בתשובתו הסביר רבי נחוניא, שבאומרה "הַכֶּבֶשׂ אֶחָד", התכוונה התורה לכבש מיוחד שבעדר. כלומר, כבש שהוא מנהיג, המאחד את כל העדר אחריו.
 
אחדות הנשמה והגוף
נמשיך בדבריו של רבי נחוניא הגדול.
רבי נחוניא קושר את אריכות ימיו באורחות חייו והוא מסכמם  בשלוש נקודות.
1)       מִיָמָי לא קיבלתי מתנות.
2)       לא עמדתי על מידותַי. - [מחלתי על כבודי].
3)       וָותְרָן בממוני הייתי. - [לא התעקשתי בסיכסוכים כספיים].
המכנה המשותף של שלושת הנקודות האלה, הם האחדות בין הנשמה והגוף, או האחדות בין השאיפות הרוחניות לשאיפות החמריות.
בְּיֶתֶר ביאור. הנשמה היא נצחית והגוף הוא זמני. אם רוצים להאריך את חייו של הגוף, חייבים להתאים אותו אל שאיפות הנשמה. לשם כך יש להקטין את השאיפות החומריות ולהתאימם לשאיפות הרוחניות וכך תושג אריכות ימים.
ולשלושת הנקודות.
1) כאשר מקבלים מתנות, מרגילים את הגוף לחמוד מה שלא שייך לו וזה מגדיל את השאיפה החמרית.    2) כאשר נצמדים לממון ומתייחסים אליו כחלק בלתי נפרד מן האישיות, הרי שמגדילים מאד את כח החומר.
3) על פי זה, דרישת כבוד ואי מוכנות לסלוח על פגיעה בכבוד, מגדילה מאד את (ה"אֶגוֹ") ה"אֲנִי" ובעקבותיו הגאוה הפסולה.
רבי נחוניא השתדל כל חייו לוותר בנושאים כספיים ולא להיות דקדקן. כמו כן השתדל למחול על כבודו ולוותר גם בנושא הזה. את גולת הכותרת ראה בנוהג שהנהיג את עצמו, לא לקבל מתנות ובכך לקיים את דברי הפסוק " ... שׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה (משלי טו, כז)".
יש להדגיש כי הבעיה איננה מתמקדת בעושר ובנכסים. הבעיה היא כאשר נדבקים לממון ולכבוד ומסרבים להיפרד מהם לטובת חסד ומעשים טובים. לכן אדרבה - להיפך, מי שרואה בכספו מכשיר לעזור ולסייע לחלש ולמסכן, יכול לראות את עצמו מחובר לשאיפות רוחניות ולאריכות ימים ושנים.
מעניין מאד לראות מי הוא המתעניין בפירוש המלה "אחד"
המדובר הוא ברבי עקיבא שדבק כל ימיו בפסוק "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ..." עד הרגעים האחרונים של חייו. גם בשעה שהרומאים עינו אותו עד צאת נפשו, היה דבק בכוונתו באמירת "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ... ה' אֶחָד (דברים ו, ד)".
רבי עקיבא זכה לחיות מאה ועשרים שנה.
את אחדות ישראל אנחנו מיישמים בחג הפורים באמצעות משלוח מנות איש לרעהו ובאמצעות המתנות לאביונים.
 
                                                  שבת שלום
ופורים שמח



הדפס
תגובות: לשיעור זה התפרסמו 0 תגובות
להוספת תגובה לחץ כאן
סגור
התגובות יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת
שם הכותב:  
כותרת:
תוכן: