עדות לישראל


הרב שבתי סבתו
ט תשרי תשע
לרשימת השיעורים לחץ כאן
"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" בהכרזה זו פותח משה רבנו את שירת התוכחה הבלתי נשכחת. מה פירוש: הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם … וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ?
פרשת האזינו
 
עֵדוּת לישראל
 
עדות השמים והארץ
"הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי"
בהכרזה זו פותח משה רבנו את שירת התוכחה הבלתי נשכחת.
מה פירוש: הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ?
האם זו הכרזה הצהרתית בלבד, המחזקת את עַמִידוּת השירה לדורות רחוקים?
או אולי כאן משה רבנו מצוה: "האזינו השמים" - עיצרו את מהלככם ואל תתנו מטר, וגם הארץ תשמע, ולא תתן טל!
הפסוק הבא יבהיר את התמונה.
"יַעֲרף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי"
כלומר, הלקח שהוא התוכחה, יבוא במקום המטר, והאמירה הנבואית תבוא במקום הטל.
או במילים אחרות. השמים והארץ יפסיקו מלהזיל חיים גשמיים ובמקומם יבואו החיים הרוחניים.
השמים והארץ הם אפוא עדות לערך הגבוה של הנבואה והתוכחה, התופסים את מקומם של הטל והמטר שהם כל כך חיוניים לקיום החיים.
ואם השמים והארץ יַקְשוּ, מדוע שאנחנו נעצור את הטל והמטר שהם ציווי אלוקי תמידי, בכדי שאתה משה, בשר ודם, תדבר במקומנו?
על כך משיב משה בפסוק הבא המכוון לשמים ולארץ.
"כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא, הָבוּ גדֶל לֵא-לֹהֵינוּ".
משה רבנו מסביר. אני אינני מדבר בשם עצמי אלא בשם ה', על כן, אתם השמים והארץ תנו כבוד וגודל לאלוקינו ותִישָׁמְעוּ לציווי שלי.
הרעיון העמוק הזה מובע גם בסוף שירת האזינו.
"וַיּאמֶר אֲלֵהֶם. שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם כִּי הוּא חַיֵּיכֶם (דברים לב, מו)".
לשמוע אל דברי ה' זהו מירשם לחיים ארוכים על האדמה אשר נשבע ה' לאבותינו.
אולם השמים והארץ אינם העדים היחידים. יש עוד עד אחד.
 
השירה והעדות
העֵד הנוסף הוא השירה הזאת.
" וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ (דברים לא, כא)".
הקב"ה אומר למשה: אם חלילה בני ישראל יסטו מן הדרך הטובה, ותתרגשנה עליהם צרות ופורענויות, מי יוכל לעצור את ההידרדרות ולחולל מפנה?
התשובה מונחת בשירת האזינו.
השירה הזאת תחולל את תנועת התשובה אל ה', ותהיה כמגדל של אור לדורות האחרונים.
מהו החשש הגדול מפניו חוששים גם ה' וגם משה?
החשש הוא, שעם ישראל יאכל וישבע וישקע בהנאות החיים החומריים, וישכח את ה' אלוקיו המוציאו מארץ מצרים והבונה אותו להיות עם סגולה.
גרוע מכך. החשש הוא פן יקום וילך אחרי אלוקים אחרים, מאלילי העמים אשר סביבותיהם.
וכך, במקום שארץ ישראל תהיה סולם לעליה רוחנית של עם ישראל, היא תהפוך למדרון תלול שיגרום חלילה להתרסקות.
כל זה נאמר במפורש בפרשת וילך וחוזר ומודגש בשירת האזינו.
"וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה. הִנְּךָ שׁכֵב עִם אֲבתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ   
כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבתָיו, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי (דברים לא, טו-כא)".
החשש הגדול הוא מפני הפרת הברית עם ה' מצד בני ישראל, השקועים עד צווארם בחיים הטובים.
ה' רואה את התנהגות בני ישראל במדבר, במקום המר והקשה, ושואל: אם במקום המר הזה כך, מה יהיה במקום המתוק והנפלא, בארץ ישראל?
"וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזּאת לְפָנָיו לְעֵד
כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ (יצירותיו, מעשיו) אֲשֶׁר הוּא עשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי (דברים לא, כא)".
וכך בדיוק צופה שירת האזינו.
"וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטּשׁ אֱ-לוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ (דברים לב, טו)".
השירה הזאת תישאר עֵדוּת לאחרית הימים בכדי שנוכל להבין, מה קרה ועל מה זה קרה.
האם בזו תמה פרשת העֵדוּת? או אולי יש עוד עֵד אחד?
 
ספר התורה
משה רבנו מסיים לכתוב את ספר התורה ופונה אל הלווים.
"וַיְצַו משֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' לֵאמר.
לָקחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה' אֱ-לֹהֵיכֶם
וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד! (דברים לב, כה)".
גם משה רבנו חושש מפני העתיד וגם הוא עומד ומזהיר את בני ישראל.
"כִּי אָנכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה
הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם ה' וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי (דברים לא, כז)".
אם כשאני חי והולך לפניכם בכל כוחי ויש לכם יראת כבוד ממני ולמרות זאת אתם ממרים את פי ה', מה יהיה אחרי מותי כשתהיו ללא מנהיג שעל ידו הפעיל ה' את כל הניסים הנפלאות הגדולים והנוראים שאתם עצמכם חוויתם?!
ספר התורה היה עֵד באחרית הימים, והוא שיספר את הסיפור המופלא של יצירת עם ישראל. מעם עבדים מושפל ונרדף לעם רם ונישא המונהג על ידי ה' בורא העולם, בדרך מלאה ניסים ונפלאות אשר שמעו מגיע מקצה הארץ ועד קצה הארץ.
עד עכשיו ספרנו 4 עדים.
שמים וארץ, שירת האזינו וספר התורה!
לשם מה צריך כל כך הרבה עדים?
ברור כי השמים והארץ הם עדים כבר היום, לפני שעם ישראל מגיע לארץ ישראל.
תפקידם הוא להעיד שקיום דברי ה' הוא חיים, בדיוק כפי שטל ומטר הם חיים לעולם.
לעומת זאת, לשירת האזינו מיועד תפקיד של עֵד רק באחרית הימים, אחרי החטא והעונש.
כל זה רמוז בדברי התורה על תפקיד העדים.
 
שנים או שלושה
בפרשת שופטים, התורה מדריכה אצת עם ישראל בסדרי חוק ומשפט.
" עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר (דברים יט, טו)".
אם אין מינימום של שני עדים, אי אפשר לקיים שום דבר הצריך קיום ואישור. התחלת הפסוק הזה ברורה, אבל הסוף לא ברור.
מדוע צריך שלושה עדים אם די בשנים?
ההסבר הוא, שהתורה מייעצת לנו לא להכביר בעדים, ואם רוצים להוסיף, אז רק אחד. מדוע?
כיון שאז כל השלושה או יותר נחשבים לעדות אחת, ואם נמצא אחד מהם פסול, כל העדות מתבטלת ולא אומרים נסתפק בשנים הראשונים הכשרים.
אבל כאן יש רמז גדול לפרשת האזינו.
לא די בשני עדים שהם השמים והארץ - קודם מעשה, אלא דרוש עד נוסף והיא פרשת האזינו - לאחר מעשה. כפי שהסברנו לעיל.
נתבונן בשמים ובארץ שהם שני עדים מנקודות מבט הפוכות. זה מלמעלה ושה מלמטה.
זה שופך אור על מהות שני עדים בכל מקום.
יש חשיבות לשני עדים, מפני שכל אחד מתבונן בזוית אחרת, וחשוב לנו לדעת את האמת כפי שהיא ממוקדת בנקודה אחת, והקרניים יוצאים משני נקודות מוצא שונות.
בנוסף על כך. שני עדים המתרים ומזהירים את הנידון שהוא ייענש, חשוב שיבואו משתי נקודות ראות שונות. נניח אחד שכלי ואחד רגשי, כדי שיהיה מספיק לשכנע את החוטא שלא יחטא.
נשוב אל עם ישראל.
מה יהיה אם עם ישראל לא ילמד משני העדים הראשונים שהם השמים והארץ, ייטוש את ה' ויעבוד עבודה זרה? מי יאיר לו את הדרך? מי יסלול עבורו את דרך התשובה? מי יאמר לו מדוע הוא סופג עונשים כל כך כבדים?
כאן דרוש עד נוסף לאחרית הימים.
ה' מזהיר מפני העתיד הכרוך ב - "וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן", ובדיוק על העניין הזה מכוונת פרשת האזינו.
כל שירת האזינו מדגישה עניין אחד מרכזי בתוכחה והוא:
האם זה מה שאתם עם ישראל גומלים לה' שגמל אתכם את הטובה הזאת?
האם כגמול על כך שה' הביא אתכם אל ארץ זבת חלב ודבש, אתם נוטשים את ה' למען אלילים שלא עשו כלום למענכם?
היכן הכרת הטוב לבורא עולם?
משה רבנו מצד שני חושש מפני הזמן שהוא לא יהיה, כלומר אחרי מותו. ועל כן חשוב לו להדגיש שלא רק פרשת האזינו היא העד השלישי, אלא כל ספר התורה כולל פרשת האזינו הוא העד השלישי.
עם ישראל עתיד להתבונן שוב בתורה מראשיתה ועד סופה ולאורה הוא ירגיש כי הגיע הזמן לשוב למקור מחצבתו.



הדפס
תגובות: לשיעור זה התפרסמו 0 תגובות
להוספת תגובה לחץ כאן
סגור
התגובות יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת
שם הכותב:  
כותרת:
תוכן: