הידיעה האלוקית והבחירה האנושית


הרב שבתי סבתו
כא אלול תשסט
לרשימת השיעורים לחץ כאן
אחד מן היסודות הבסיסיים ביותר בתורה, הוא "הבחירה החפשית". ללא היסוד החשוב הזה, לא היה משמעות לשכר ועונש. דרך ה' היא דרך צדק ומשפט. לא מוסרי לגזור עונש על אדם שעבר עבירה, אם לא היתה לו כל בחי
פרשת ניצבים
הידיעה האלוקית והבחירה האנושית
 
ידעתי כי השחת תשחיתון
אחד מן היסודות הבסיסיים ביותר בתורה, הוא "הבחירה החפשית". ללא היסוד החשוב הזה, לא היה משמעות לשכר ועונש. דרך ה' היא דרך צדק ומשפט. לא מוסרי לגזור עונש על אדם שעבר עבירה, אם לא היתה לו כל בחירה אחרת. היסוד הזה בולט בפרשת ניצבים. "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע  …(דברים ל, טו)" "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים (דברים ל, יט)". ה' מייעץ לנו לבחור בחיים, אך הוא אינו כופה זאת עלינו. דווקא משום כך, מפתיעים מאד דבריו של משה רבנו הנאמרים כהכנה לשירת האזינו: "כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם (דברים לא, כט)". אם הקביעה הזאת היא נבואית, הרי היא מוחלטת. אם כך, איזו ברירה אחרת היא מותירה לבני ישראל?
זאת ועוד. איזו ערך יש לשירת האזינו שהיא פרשת תוכחה לעם, אם אין שום סיכוי לשינוי דרך ולתקוה? ובכלל, איך יתכן לקבוע בצורה נחרצת, שהדורות הבאים יבחרו בדרך ההשחתה והעון ויסורו מאחרי בה'? אך מה לנו להלין על משה רבנו, כאשר ה' אומר לו זאת בפירוש! משה רבנו הוא נאמן ביתו של ה' כעדות ה' בעצמו, והוא לא יתנבא על העתיד, אם הוא לא שמע זאת במפורש מפי ה'! אמנם כן, הנבואה הזאת מפורשת בכתובים: "וַיּאמֶר ה' אֶל משֶׁה, הִנְּךָ שׁכֵב עִם אֲבתֶיךָ, וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱ-לֹהֵי נֵכַר-הָאָרֶץ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ (דברים לא, טז)". אם ה' אומר זאת בעצמו, הרי הקושי כפול ומכופל. הדוגמא הזאת תמחיש לנו היטב, מדוע חובה להתבונן בכל מילה בפסוקי התורה.
 
כִּי אָנכִי יָדַעְתִּי אֶתמֶרְיְךָ
מוסכם על הכל, כי כל אדם רשאי לדרוש את התורה במידת "קל וחומר", ואין צורך להוכיח כי היא השתלשלה במסורת הדורות. טיעון "קל וחומר" מבוסס על ההגיון הישר, ולכן די בטיעון הגיוני נגדי בכדי לפרוך את ה"קל וחומר". מן הראוי שנבחן היטב את דברי משה רבנו שנאמר באותו הקשר: "כִּי אָנכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה. הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם, מַמְרִים הֱיִתֶם עִם ה' וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי (דברים לא, כז)". הרי זה טיעון של קל וחומר! אם כאשר אני חי, אתם עוברים את פי ה', מה יהיה אחרי מותי? מירב הסיכויים הם שתסטו לגמרי מן הדרך הישרה! מהו הטיעון הנגדי? ייתכן כי העם סומך על מנהיגו שיתפלל עליו לשלומו שלא יאונה לו כל רע. אך כאשר ייעלם המנהיג, יקח כל אחד אחריות על עצמו וייטיב את דרכיו! מכאן משתמע בבירור כי הידיעה בדבר השחתת הדרך אחר מות משה היא איננה ידיעה נבואית מחייבת, כי אם סברא המבוססת על ההגיון ותפקידה לשמש איתות אזהרה! את ההסבר לדבריו של משה, קיבלנו. אך מה בדבר ההודעה הנבואית מפי ה' בעצמו כפי שראינו קודם לכן?
 
כי ידעתי את יצרו
גם כאן ראוי שנבחן היטב את דברי ה' שנאמרו באותו הקשר: "כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי (דברים לא, כא)". אני מכיר היטב את לחצי היצרים הפועלים על בני ישראל עוד בטרם הגיעו אל ארץ זבת חלב ודבש. אם במדבר, שהוא מקום בו תלוי האדם תלול מוחלטת בה', התנהגותם קשה כל כך, מה יהיה כשירווח וכל אחד ישב תחת גפנו ותחת תאנתו בשלוה? קיים חשש קרוב לודאי שהיהירות וגבהות הלב המושפעים מן הרווחה והעושר הכלכליים, יובילו לעזיבת ה' אלוקי ישראל.
הנה הפסוק המשלים את החשש הזה: "כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבתָיו, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן, וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי (דברים לא, כ)". ועתה תבוא שירת "האזינו" שהיא שירת התוכחה ותחדד את המסר הזה יותר ויותר. "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט. שָׁמַנְתָּ, עָבִיתָ, כָּשִׂיתָ. וַיִּטּשׁ אֱ-לוֹהַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתו (דברים לב, טו)". הפסוקים מדברים בעד עצמם. רואים בבירור כי ה' איננו משמיע הודעה נבואית, כי אם אזהרה לעתיד המבוססת על המציאות העכשוית. אם העם לא ישנה את דרכו, אין ספק כי החשש הדרמטי אכן ימומש. ואדרבה, זוהי ההזדמנות לקחת אחריות ולהאמין בה' עד הסוף. כעת, יסוד הבחירה החפשית - שבו פתחנו את דברנו, המאפשר לכל אדם לבחור את דרכו לרע או לטוב מבלי כפיה מלמעלה, מקבל חיזוק וראיה.
 
רבי זירא והבריונים
הסיפור הבא ממחיש את הפירכא לקל וחומר כפי שהוצג לעיל. "בשכונתו של רבי זירא הסתובבו בריונים ופושעים, שהיה רבי זירא מקרב אותם. סיבת הקירוב היתה כדי שיחזרו בתשובה. חכמים כעסו והקפידו על נוהגו זה של רבי זירא. כאשר מת רבי זירא, אמרו (אותם בריונים): עד עתה היה חי רבי זירא שהיה מתפלל עלינו. עכשיו מי יתפלל עלינו? הרהרו בדעתם וחזרו בתשובה (גמרא סנהדרין לז.)".
אי לקיחת אחריות, היא הגורם להתנהגות מופקרת. כאשר יגיע אדם למסקנה ש"אין הדבר תלוי אלא בי", זו תהיה נקודת המפנה.
 
ביכורים ומקרא ביכורים
החשש הכבד פן יפנה העם עורף לה' כאשר ייטב לו בארץ ישראל, מסביר מדוע מצות הבאת הביכורים היא כל כך קריטית. המרשם הרפואי לשימור הטובה והברכה מבלי שיפגעו באמונה בה', היא מצות הביכורים. כאשר האדם זוכה ורואה את פרי עמלו בתבואה הרבה ובפרות הרבים הצומחים באדמתו, עליו להביא בשמחה את ביכורי פרותיו אל בית המקדש. ושם עליו לומר את הדברים הבאים: "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ וַיָּרֵעוּ אתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱ-לֹהֵי אֲבתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קלֵנוּ וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ (דברים כו, ה-ט)". חובה לומר בקול רם ולשחזר את ההיסטוריה ואת ראשית ימיו של עם ישראל כאשר חי בעוני ובמצוקה. חובה לזכור איך וכיצד הגיע העם אל העושר הכלכלי ואל הרווחה ומי דאג לו בכל הזמן הקשה שעבר. חובה להכיר טובה ולהגיד תודה לה' אלקינו שקיים את דברו הטוב אלינו ורק אז לשמוח בכל הטוב אשר עשה לנו. "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ (דברים כו, יא)". בשמחה צריך לשתף גם את מי שאין לו במה לשמוח ואז תהיה השמחה שלמה.
כך פותחת התורה את פרשת "כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ". זו הדרך לשמור על כל הטוב בארץ ישראל מבלי להיפגע. זו גם האזהרה הבוטה המופיעה באמצע פרשת הקללות: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרב כּל (דברים כח, מז)". וכך גם מסיים את דבריו משה רבנו בצוואה אשר הניח אחריו: "וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּה (דברים לב, מז)".



הדפס