שאלה:

מה תוקף חיוב הפרשת מעשר כספים?
והאם מותר לקנות בכסף זה ספרי קודש לעצמי?

תשובה:

תוקף החיוב להרבה פוסקים הוא בגדר מנהג לא מחייב - היינו שרק אם קיבל על עצמו צריך לנהוג כן אמנם הוא הנהגה נכונה וראויה. כך הוא דעת חוות יאיר, תשובה מאהבה, חתם סופר (רלא), שבט סופר(נכד החתם סופר), שבות יעקב פה (תלוי אם התפשט המנהג), יהודה יעלה יחדי סגולה נוהגים,  משיב דבר עו (לנצי"ב), וכן משמע באהבת חסד (יט), וכן משמע מדרך אמונה (ז,כז) (אע"פ שמתחיל נהגו ישראל מ"מ אח"כ משמע שרק אם קיבל על עצמו או נהג בזה חייב) (וכן נראה שנוטה דעת הצ"א ט,א).

אמנם יש הסוברים שיש בזה חיוב - לפחות מדרבנן -  
ט"ז (בדעת הט"ז יש שכתבו שחייב מדאורייתא אבל השיגו על זה וגם בט"ז אינו מוכרח כפי שהעיר בצ"א ט,א,) מהר"ד אופניהם, בית דינו של שלמה, בספר חסידים משמע שחייב. 

ויש הסוברים שהוא מנהג אמנם מנהג מחייב – מהר"ם מרוטנבורג,  וכן משמע בפני יהושע סי' ב שהוא רק מנהג אמנם משמע קצת שהוא מנהג ידוע ואולי מחייב. וכן משמע מהיעב"ץ שהכריע שהוא מנהג אמנם משמע שהוא מנהג מחייב.

להלכה: נראה להקל בזה כי נראה שכך הוא המנהג שלא מחויבים בזה.

לגבי אופן השימוש בכספי מעשר: יש מחלוקת אם הוא דוקא לעניים או גם לשאר מצוות ונראה שהרבה הקלו שגם לשאר מצוות -
לפי המהרי"ל ורמ"א רק לעניים אבל לפי מהר"ר מנחם המובא בדרישה ומהרש"ל וכן הובא בט"ז וש"ך אפשר גם שאר מצוות וכ"כ א"ר סי' קנו. החת"ס ועוד אחריו (משיב דבר,ועוד המובאים בצ"א) הסבירו שגם למהרי"ל היינו מי שכבר התחייב באופן זה אבל יכול מלכתחילה לקבל על עצמו להוציא גם לצורכי מצוה ויש אף שכתבו שאף אם הפריש בעבר לעניים יכול מעתה בהפרשות הבאות להפריש לצורכי מצוה.

בפשטות לצורך מצווה היינו מצוה שאינה שלו אלא של אחרים שכך משמע מהדוגמאות שהביאו  כמו ספרים להשאילם או שנותן לבית כנסת כך שהכסף יוצא מתחת ידו ולא  משתמש בו למצוה לעצמו ויותר דומה לצדקה ממש, אבל מכמה פוסקים המובאים בצ"א לכאורה יוצא שאף במצוה לעצמו כגון להקביל פני רבו ולעלות לא"י גם אפשר. לכן לכתחילה עדיף לתת למצוה לאחרים ואם אין לו אפשרות לתת כי דחוק לפחות יקנה למצוה לעצמו, אבל אם כבר הפריש את הכסף יש להסתפק אם לסמוך על המקילים בזה.

{בברכה: הרב יעקב סבתו}