שאלה:

מהי רמת החיים הסבירה המגדירה את קו העוני בהלכה?
נ"מ למצוות צדקה, מתנות לאביונים ןכו'

תשובה:

הכלל של הגדרת עניות הוא "דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ": היינו שכל מי שחסר לו דבר בסיסי הוא בגדר עני. בכלל זה מחסור במזונות , מחסור בבגדים , מחסור בדיור , מחסור בציוד בסיסי של כלי בית, מחסור ביכולת טיפול רפואי.
מקורות לזה יש בגמרא כתובות (סז:), ובשו"ע (רנ,א).
לענין מזונות ומלבושים צריך שיהיה לו מהם לשנה שלמה או אפשרות של הכנסה קבועה שתספק מזונות ומלבושים לשנה שלמה. כפי שמובא במרדכי (ב"ב תק), ובטור (רנג).

כתב בדרך אמונה הלכות מתנות עניים פ"ז -
כלי תשמישו - כמנהג המקום לאנשים כמותו:
ושם בציון ההלכה כתב -
(מא) במאירי כתובות (סז:) כתב יתום שבא לישא עושין לו כל צרכו מן הצדקה בצמצום שוכרין לו בית כו' וכולם בצמצום גדול וכסדר שנא' די מחסורו לפרנסו אתה מצוה ולא לעשרו עכ"ל וכונתו לא יותר מההכרח כמו שמסיים אי אתה מצוה לעשרו אבל כפי המנהג ודאי נותנין לו וכמ"ש רבנו בפ"ח הט"ז אם יש בכיס מפרנסין אותה לפי כבודה:

היינו שיש לתת לפי הנהוג באותו דור אם יש מספיק בקופת הצדקה.

קשה לקבוע גדר ברור מה נהוג באותו דור והדברים משתנים כל הזמן (למשל לכאורה מכונית או מזגן הם אינם בכלל צורך בסיסי אבל יתכן והדבר משתנה לפי מקום המגורים ומידת הצורך).

למעשה: יש לדון אם כל מי שנזקק לצדקה הוא בכלל זה כי יתכן ויש לו חובות על דברים שאינם הכרחים שגרמו לו שלא יספיק לו ההכנסה שלו.
{בברכה: הרב יעקב סבתו}