שאלה:

אני חייל הנמצא בעזה ורציתי לשאול מתי עלי לקיים את פורים יד/טו?

תשובה:

בספר תיקון יששכר (הודפס שנת שלט) לרבינו יששכר בן סוסאן (למד אצל הבית יוסף) כתב (נט:) "והמקומות שקורין בהם המגילה שני ימים מפני הספק ... הסדר להם בקריאת התורה ביום שני כסדר יום הראשון ומנהג זה פשוט פה .... ושמענו שכן נוהגים גם בעזה ובדמשק". מפורש בדבריו שהיו נוהגים בעזה לקרוא בשני הימים. וכן כתב בספר ארץ ישראל להגרי"מ טיקוצנסקי (עמ' מד) שיש מספר ערים בא"י שכבר הוחזקו משנים קדומות לנהוג בהם דין מסופקות שבהן קורין ביד ובטו ושם רשם שערים אלו הם חברון שכם עזה עכו לוד טבריה יפו צפת חיפה. והסביר שמקור הספק לגבי חברון שכם ועזה הוא כי ערים אלו מנויות בספר יהושע (עזה מוזכרת ברשימת ערי נחלת שבט יהודה -טו,מז וכן בפרק י פסוק מא).

לפי זה היה צריך לקרוא לכאורה בעזה בשני הימים . (ביד בברכה ובטו ללא ברכה).

אמנם הגר"י אריאל בשו"ת באהלה של תורה (ח"ב סי' קד) כתב שהיות והישוב היהודי הקבוע שהיה בעזה חרב (בתשובה שם מוזכר שנת תרצו אבל במקום אחר מובא שבשנת תש"ה היו שם 80 יהודים ומ"מ לאחר תש"ח כבר לא היה שם ישוב יהודי קבוע) והחיילים המשרתים בה אינם קהילה קבועה אין החיילים משועבדים למנהג הקהילה היהודית שהייתה במקום[1]. ולכן אין החיילים הנמצאים שם צריכים לקרוא בטו אלא יקראו רק ביד בברכה.
ומ"מ הרוצה לקרוא גם בטו אינו מנהג בורות, כי אם נאמר שהנכנס לכרך של גויים (שהוא ודאי כרך) חייב לקרוא (ראה בהערה) ממילא יש מקום לומר שה"ה בספק כרך , אלא שא"א לחייב בספק כרך בדבר שהוא עצמו ספק אבל אם רוצה להחמיר על עצמו יש בזה טעם.

{1} במקום שהוא כרך ודאי ויש בו רק גויים יש דיון בראשונים האם מי שנכנס בו יקרא ודבר זה תלוי בגירסת הירושלמי ובהבנת המסקנה בו – ובביאור הלכה כתב בשם הברכ"י שצריך לקרוא בו (בברכ"י עצמו משמע שיש בדבר ספק אבל בביאור הלכה העתיק כדבר פשוט שצריך לקרוא בו). אבל זהו רק כאשר הכרך הוא ודאי אבל כאשר המקום הוא ספק כרך אין להחמיר כאשר יש בו גויים ואין התיישבות יהודית קבועה.

"נספח" - 

יהודי הנמצא בכרך של גויים המוקף חומה מימות יהושע בן נון -

דין כרך שחרב או כרך שיש בו גויים ונמצא בו בפורים יהודי תלוי בהבנת ירושלמי (תחילת מסכת מגילה) וז"ל

"חרב הכרך ונעשה של עכו"ם איתא חמי בו אינן קורין ובחוצה לו קורין"

והרמב"ן גרס "ובחוץ לארץ קורין" ורבו הפירושים לירושלמי ונציג את סיכום הדעות –

א.      רמב"ן (מגילה ב.)  – כרך שחרב ושוב התיישבו בו יהודים קוראים בו בטו כמו שקוראים בחו"ל בעיירות המקופות בטו.

ב.      גירסת הרמב"ן לפי הבנת הברכ"י סי' תרפח (וכך לכאורה לפי מסקנת הריטב"א)– כרך שחרב או שיש בו גויים קוראים בו בטו כמו שקוראים בחו"ל בעיירות של גויים.

ג.        רשב"א (מגילה ב:) וריטב"א (מגילה ב.לפי גירסא זו) גר"א (תרפח פירוש א)- כרך שחרב או שיש בו גויים קוראים בו בטו כמו שקוראים מחוץ לו בטו.

ד.       גר"א (תרפח) פירוש שני – כרך שחרב או שיש בו גויים בו אין קוראים בטו אבל בסמוך לו קוראים בטו.

ה.      שדה יהושע ברכ"י קרבן העדה ועוד – כרך שחרב או שיש בו גויים אין קוראים בו בטו לא בו ולא בסמוך לו.

נציע את לשונות הראשונים ואח"כ את הדיון באחרונים –

כתב הרמב"ן (מגילה ב.)- 

ועוד מצאתי בירושלמי הכרך שחרב ונעשית של גויים איתא חמו בו אינן קורין ובחו"ל קורין, פי' הכרך שחרב או שנעשה של גויים זמן אחד ונטלו ממנו י' בטלנין לכשיחזרו שם ישראל [מהו] שיקראו בט"ו, כרך שחרב ולבסוף ישב דר"י בן לוי מיבעיא ליה, ופשוט מהם שאלה והלא בחו"ל קורין במוקפין שבה בט"ו אף על פי שהרבה כרכין בחו"ל שלא היו שם ישראל כלל בימי אחשורוש וכ"ש שלא היה בהן י' בטלנין תדיר,

מבואר ברמב"ן שהשאלה הייתה על כרך שחרב וחזר להיות בישראל והמסקנה היא שחוזר דינו להיות ככרך.

והרשב"א הביא תחילה את גירסת הרמב"ן והוכחה שבחו"ל קוראים בטו ואח"כ כתב

וגם זו אינה ראיה מחוורת בעיני דבגירסת הירושלמי מצאתי אית חמי חוצה לו קורין בו אין קורין, וחוצה לארץ ליכא בספרים, ונ"ל פירושו חוצה לו קורין מחמת הכרך כר' יהושע בן לוי דאמר כל הסמוך והנראה עמו נדון ככרך, והלכך כיון דמעיקרו נתחייב הסמוך לכרך לקרות בט"ו משום דמיגנו בתוך הכרך, אף עכשו שנחרב הכרך, הסמוך לו והנראה עמו שלא נחרבו ולא נשתנו במילתייהו קיימי וקורין בט"ו כדינן הראשון, ומשו"ה קא מתמה חוצה לו שלא נתחייבו אלא מחמת סמיכות הכרך קורין בט"ו ובו שהוא היה עיקר אין קורין, כנ"ל פי' אותה גירסא ירושלמית

הרשב"א גרס חוצה לו כמו לפנינו ופירש שהמסקנה היא בניחותא וסובר שקוראים בין בו ובין בסמוך לו בטו.

גם הריטב"א הביא את גירסת הרמב"ן אלא שהעיר שבנוסחה לפניו כתוב חוצה לו ופירשה כמו שפירשה הרשב"א אלא שאח"כ כתב "אלא דנוסחא דחוקה היא, ואידך דייקא טפי דמדמינן כרך שחרב ונעשה של גוים לחוצה לארץ" ומשמע שמסכים עם גירסת הרמב"ן . אמנם לכאורה הריטב"א יכול לפרש את גירסת הרמב"ן שמדובר אפילו שעדיין יש בה גויים כי לפי הריטב"א (ג:) אף עיר שאין בה עשרה בטלנים קוראים בה בטו וממילא יתכן ואף שיש בה רק גויים ואכן הריטב"א לא ציין בהביאו גירסא זו שמדובר לאחר שהתיישבו בה יהודים.

לפי פירוש הרשב"א (והריטבא לגירסא זו)  המסקנה היא אכן שבכרך של גויים יש לקרוא בטו וכן לקרוא בטו מחוץ לכרך.

הדיון באחרונים -

בשו"ת משאת משה ח"ב ס' ג דן בכרך שאין בו יהודים האם קוראים בסמוך לו ומסיק שאין לקרוא בסמוך משום סברא והביא ראיה מזה שלגבי טבריה לא דנו מצד קירבתה לחמת כי חמת לא היה יהודים.

הברכי יוסף העיר שדין זה תלוי בירושלמי והביא בשם השדה יהושע שפירש שמסקנת הירושלמי היא כמו שהסיק המשאת משה שאין לקרוא בסמוך לכרך כאשר הכרך חרב או של גויים. כי השדה יהושע פירש שמסקנת הירושלמי היא שכשם שאין קוראין בו שהרי יש בו גויים ה"ה שאין קוראין מחוץ לו כי אחרת הוא תימה שבחוץ יקראו ובו לא יקראו.

ואח"כ הביא הברכ"י את גירסת ופירוש הרמב"ן לירושלמי כפי שהוא מובא בר"ן וסבר הברכ"י שכוונת הרמב"ן היא שהירושלמי מוכיח מדין חוץ לארץ שקוראים גם בעיר של גויים גם בהיותה עיר של גויים וטען שלפ"ז אפשר ללמוד שגם בסמוך לה קוראים אע"פ שהיא של גויים. אלא שאח"כ הביא שהר"ן כתב שהגירסא בירושלמי אינה ברורה , ופירש הברכ"י שכוונת הר"ן היא שיש לגרוס חוצה לה ולא חוץ לארץ וטען הברכ"י שגם הרמב"ן עצמו חזר בו מגירסתו כי לפי פירוש הרמב"ן יוצא שאפילו כאשר היא של גויים קוראים בתוכה והלא הרמב"ן סובר שאפילו אם אין עשרה בטלנים לא קוראים בתוכה וק"ו כשאין בה יהודים כלל ולכן טען הברכ"י שמסקנת הרמב"ן היא כמו הגירסא לפנינו וממילא יוצא שדינו של המשאת משה נכון.

הביאור הלכה הביא את דברי הברכי יוסף אלא שהביא מסקנות ביינים בדברי הברכ"י שלכאורה לפי מהלך הברכי יוסף הם שיטות מנוגדות. בתחילה הביא הביאור הלכה את שיטת המשאת משה

"כפר הסמוך לכרך שהיו קורין בט"ו ונהיה הכרך שמם יקראו בי"ד [דבר משה]" – נראה דהוא ט"ס וצ"ל משאת משה – ומלשונו כרך שמם ניתן היה לחשוב שמדובר דוקא שהוא שומם אבל במשאת משה עצמו מוכח שדיבר במקום שאין בו יהודים שכך כתב "כיון דמתא גופא אין רבים מבני ישראל בוקעין בה ולא דיירין בגוה" ועכ"פ סובר שסמוך לכרך אין לקרוא בטו כאשר אין בו יהודים,

ואח"כ הביא בשם הברכ"י – "כרך של עכו"ם שאין בו ישראל כלל ישראל הנכנס לכרך זה בפורים קורא בט"ו". והרואה יראה בברכי יוסף שכתב כן לפי גירסת הרמב"ן ופירוש הברכ"י ברמב"ן ,וכתב בפירוש שלפי פירוש זה יוצא שגם בסמוך לכרך יש לקרוא אפילו שהכרך הוא של גויים.

ולכן דברי הביאור הלכה לכאורה צריכים עיון וכבר הקשה כן בשו"ת הר צבי ח"ב סי' קלא . ושם תירץ שהביאור הלכה מחלק בין מקום שמם לגמרי לבין מקום שיש בו גויים. (ולכאורה במשאת משה א"א לומר כן והרי מקור הביאור הלכה הוא המשאת משה) ואולי אפשר עוד לומר  שהביאור הלכה מדנפשיה מחלק בין נכנס לכרך שחייב ובין הסמוך לה שפטור.

החזון איש סי' קנד העיר שפירוש הברכי יוסף בדעת הרמב"ן אינו מתאים עם דברי הרמב"ן בחידושים, (כי הברכ"י ראה אותם רק דרך הר"ן) ושם עולה שהרמב"ן פירש את הירושלמי במקרה שחזרו והתיישבו שם יהודים אבל אכן כל עוד יש שם רק גויים ודאי שאין לקרוא בטו שהלא לפי הרמב"ן אפילו אם אין עשרה בטלנים קוראים ביד. וכפי שאכן התקשה בדבר הברכ"י ,וממילא אין צורך לומר שהרמב"ן חזר בו. וכן העיר ההר צבי והוכיח כן אף מדברי הר"ן עצמו שהביא את הרמב"ן.  אמנם עדיין יש מקום לפירושו של הברכי יוסף לפי הריטב"א כי הריטב"א מסיק שגירסת הרמב"ן יותר מסתברת והיות והריטב"א עצמו (ג:) סובר שאין צורך בעשרה בטלנים בכרך ממילא כך תתפרש גירסת הרמב"ן לפי שיטת הריטב"א.

עוד העיר החזו"א שהריטב"א גרס כמו הגירסא לפנינו שהירושלמי מדבר על חוצה לה אלא שהריטבא פירש שמסקנת הירושלמי לפי גירסא זו היא אדרבא שכן קוראים חוצה לה ואמנם יש להעיר שריטב"א עצמו כתב שגירסא זו דחוקה היא ושגירסת הרמב"ן עדיפא מבחינת הסברא לדמות עיר של גויים לחו"ל.

יש להעיר שמקור הריטב"א הם דברי הרשב"א שפירש כך את הירושלמי. והרשב"א לא פקפק על גירסא זו.

הגר"א סי' תפרח כתב שני פירושים לירושלמי הנ"ל – א. כמו הפירוש של הרשב"א והריטב"א שאכן קוראים בין בו ובין בחוצה לו ב. שמסקנת הירושלמי היא שיש כאן דבר יוצא דופן שבחוץ קוראים כיון שיש יהודים ובו אין קוראים כיון שאין בו יהודים.

למעשה בשו"ת הר צבי סמך על פירוש הגר"א הראשון וצירף לזה שהריטב"א פירש כך את הירושלמי לפי גירסא זו ובזה הצדיק את מה שנהגו בין תשח לתשכ"ז שקראו בירושלים בטו אע"פ שירושלמים הייתה מיושבת אז רק בגויים. וכן הסיק לדינא החזו"א (סו"ס קנד).

מסקנה – הנמצא בעיר של גויים המוקפת חומה מימות יהושע בן נון צריך להחמיר ולקרוא בטו, ושכך יוצא לפי מסקנת הביאור הלכה, שו"ת הר צבי וחזו"א על פי שיטת הרשב"א הריטב"א והגר"א.

אמנם כל זה בעיר שהיא ודאי מוקפת חומה מימות  יהושע אבל אם היא ספק מוקפת חומה אין חובה לקרוא בטו כי ספק זה מצטרף לדעות שאר הפוסקים הסוברים שאין צריך לקרוא בעיר של גויים אף אם היא מוקפת חומה, ומ"מ יש ענין למי שרוצה להחמיר על עצמו לעשות כן.

{בברכה: הרב יעקב סבתו}