שאלה:

האם מותר לתת משלוח מנות לחיילים כאשר אני יודע שהם לא יברכו?

תשובה:

בשו"ע (קסט,ב) כתב "לא יתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך".

מקור הדברים ברבינו יונה (ברכות מב.), שם דייק מהברייתא בחולין קז: שאסרה ליתן לשמש אם לא נטל ידיו ש"יש למדין מכאן שאין ראוי לתת לאכול אלא למי שיודע בו שיברך"

טעם האיסור הוא משום לפני עיור לא תתן מכשול כמו שכתב שם רבינו יונה (בד"ה אוכל).

אכן רבינו יונה הוסיף וכתב "ונראה שכיון שמתכוין לעשות מצוה שנותן בתורת צדקה מותר", ויוצא מדבריו שכאשר כוונת האדם היא לשם מצוה מותר ואינו צריך לחשוש לאיסור לפני עיור . אמנם דבר זה צריך בירור כיצד כוונת המצוה מפקיעה את האיסור, ואכן הבית יוסף דחה את דבריו וכתב "דהא ליתן לשמש נמי מצוה הוא ואפילו הכי לא יתן לו אלא אם כן יודע שנטל ידיו" ומשום כך מרן השמיט זאת מהשו"ע . אבל הרמ"א הביא את דעת רבינו יונה וכתב שיש מקילין אם נותן בתורת צדקה.

האחרונים נחלקו בביאור דעת רבינו יונה – הב"ח סובר שאפילו אם ודאי לא יברך מ"מ יתן לו עבור צדקה ומשמע שטעמו כי לגבי ברכה בשעה שנותן לו מקיים את המצוה ועדיין לא נמצא המכשול (לעומת דין נט"י שאם נותן לידו כאשר לא נטל ידיו כבר יש כאן מכשול שידיו לא נטולות) ואולי טעמו גם כי מצות צדקה היא דאורייתא ואילו ברכה היא רק דרבנן (כך משמע קצת מפמ"ג) אבל הט"ז ומ"א (בס' קסט שם) העמידו שכוונת רבינו יונה היא רק במקרה של ספק אם יברך אבל אם ודאי לא יברך אין בכח המצוה להפקיע את האיסור. וכן פסק המ"ב שם.

לפי זה יוצא לכאורה לענין משלוח מנות שלדעת השו"ע אסור לתת למי שאינו מברך אפילו שיש בו צד מצוה ולשיטת הט"ז ומ"א מותר רק אם ספק שלא יברך, ואילו לדעת הב"ח יהיה מותר אפילו בודאי לא יברך. ואמנם יש לומר שמשלוח מנות חמור יותר ממצוות צדקה כי יכול לקיים את המשלוח מנות באדם אחר שמברך. ואע"פ שגם צדקה אינו חייב לתת דוקא לעני זה , אבל שם מ"מ אם מבקש ממנו צריך לתת לו וגם סו"ס העני צריך את האוכל הזה ואילו במשלוח מנות אין שום הכרח לתת לאיש זה דוקא. ולכן נראה שלפי כל השיטות אין היתר לתת משלוח מנות למי שאינו מברך.

אמנם כל זה באופן שאם לא יתן למי שאינו מברך, לא יגרם מכך חילול השם ולא תרעומת או כעס מצד מי שלא נתנו לו, וכך בפשטות המציאות, שהרי מי שלא נתנו לו לא יודע שלא נתנו מחמת זאת ויכול להיות סיבות רבות מדוע פלוני לא נתן משלוח מנות לפלוני אחר. אבל אם יש מציאות שבה אי נתינת משלוח מנות לאדם מסויים תגרום לכעס או תרעומת או עלבון לאותו אדם כי הרגיש שלא נתנו לו משלוח מנות רק מחמת סיבה זו , במקרים כאלו יש להתיר לתת משלוח מנות. בדומה למה שכתבו הפוסקים (אגרות משה ה,יג מנחת שלמה א,לה שבט הלוי ד,יז ועוד הביאם בפסקי תשובות קסט,ג) לתת אוכל לאורח אע"פ שאינו מברך אם אי הנתינה יגרום לבושה או כעס , ובפרט אם יכול לקרב אותו לעבודת ה' ע"י נתינה זו. וטעם ההיתר הוא מאחר וכל החשש הוא מכשול א"כ אם אי הנתינה יגרום מכשול יותר גדול שיש לו השלכות גם לעתיד, שהרי אם יגרם לו עלבון או בושה מחמת ההקפדה על ההלכה דבר זה עלול לגרום לו רק להתרחק יותר, הרי שעדיף מכשול קטן ממכשול גדול.

לסיכום – יש לתת משלוח מנות למי שיודעים בו שיברך. אם לא יודעים שיברך וק"ו אם יודעים שלא יברך – הרי שאם לא תגרם שום בושה או אי נעימות – אין לתת לו משלוח מנות. אבל אם הדבר יגרום לבושה או כעס או התמרמרות על בני הישיבות שאינם חברותיים וכיוצ"ב , אפשר לתת משלוח מנות גם למי שאינו מברך. וישתדל לקרבו למצוות ולדבר על ליבו דברים על חשיבות המצוה ועבודת ה'.
{בברכה הרב יעקב סבתו}