שאלה:

אם אני באמצע נסיעה והגיע זמן צאת הכוכבים, יש ענין שאני אקרא ק"ש ללא ברכותיה בזמנה משום זריזים מקדימים למצוות ורק אחר כך אקראנה (כקורא בתורה) עם ברכותיה בערבית או שעדיף לקוראה רק בערבית?

תשובה:

הב"י (סו"ס מ"ו) מביא מחלוקת ראשונים בהגדרת ברכות ק"ש האם הם ברכת המצוות וצריך להקפיד שהברכות יהיו ק"ש או שהם ברכות השבח  ואז לא חייבים שיהיו ביחד, (הרא"ה ורמב"ן – ברכת המצוות, ואילו הרשב"א – ברכת השבח) אך נראה שגם למי שסובר שאלו ברכות השבח לכתחילה עדיף לעשות אותה בשלימות הברכות וק"ש בזמנה.

בפניני הלכה הרב מלמד בהלכות ק"ש מגדיר את הברכות כברכות השבח, וכן בפסקי תשובות (נ"ט, א) כותב שרוב הראשונים סוברים שהם ברכות השבח.

שו"ע (רלה,ג) - לכתחלה צריך לקרות קריאת שמע מיד בצאת הכוכבים וזמנה עד חצי הלילה ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר יצא ידי חובתו:

במסכת ברכות (דף ב.) במשנה נחלקו התנאים בסוף זמן ק"ש של ערבית, ר"א סובר עד שליש הלילה, חכמים סוברים עד חצות ור"ג סובר עד שיעלה עמוד השחר, ובגמרא (דף ט.) כתוב שאף חכמים סוברים שאפשר לקרוא כל הלילה אלא שהם עשו סיג לדברים, ובגמרא (בדף ח:) - אמר שמואל הלכה כר"ג.
נחלקו הראשונים בדבריהם [הובא בב"י] –
רבנו יונה פסק כר"ג, אלא שהוא סובר שאף לדעתו צריך לקרוא מיד בצה"כ וחכמים סוברים שאחרי חצות לא יקרא.
רמב"ם וסמ"ג סוברים שגם לחכמים מותר לקרוא אחרי חצות אלא שנחשב כעובר על דברי חכמים ולר"ג מותר לכתחילה לקרוא אחר חצות והם פסקו כחכמים, ומסבירים את דברי הגמרא שאמר שמואל שהלכה כר"ג, היינו שמהתורה מותר כל הלילה אך גם שמואל מודה כחכמים שמדרבנן יש לקרוא עד חצות.
רא"ש ורשב"א פסקו כר"ג שמותר לכתחילה לאחר חצות.

שו"ע פסק כרמב"ם.

משנ"ב  הסביר את דברי השו"ע - מיד בצאת הכוכבים – משום דזריזין מקדימין למצות:

באנצקלופדיה תלמודית הביא מחלוקת בהבנת החיוב של זריזין מקדימין למצוות -
י"א שזה לא חיוב אלא הדרכה ללכת בדרכי האבות וי"א שעניינה כדי להראות שלא מזלזל במצווה וי"א שזה חיוב גמור וי"א שזה חיוב מדרבנן.   
לפ"ז קשה לדעת איך מתייחס המ"ב לדברי השו"ע שצריך לקרותה מיד בצה"כ, שאם זה חיוב גמור, אז ודאי צריך לקרוא כשאתה בנסיעה והגיע הזמן, מאידך אם זה כדי לא להראות זלזול, אז אם לומד תורה או יש מנין קבוע שמתפלל בו וזה לא מיד בצה"כ, אז לא צריך לקרוא מיד, כי לא נראה כמזלזל.

הרמ"א בסימן (מו, ט בסופו) - וטוב לומר בשחרית אחר שמע ישראל וגו' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי לפעמים שוהין עם קריאת שמע לקרותה שלא בזמנה ויוצא בזה (טור):

ונחלקו בזה האחרונים האם כשוודאי לך שלא יעבור זמן ק"ש, האם בכל זאת לומר בשכמל"ו כשאומר פסוק שמע ישראל בקורבנות של תחילת התפילה, שבזה מראה שיוצא י"ח קריאת שמע ואז יוצא שק"ש שקורא עם הברכות, זה כקורא בתורה.

הב"ח ומג"א סוברים שאם וודאי לך שלא יעבור הזמן, אז יש לכוון בק"ש של הקורבנות לא לצאת י"ח, הב"ח אף כתב לא לומר בשכמל"ו, אך המג"א כתב שאפשר לומר, שהרי מכוון לא לצאת י"ח, וכן הסכים המשנ"ב.

פסקי תשובות (רלה,ט) – פסק שאם לומד תורה, לא צריך להפסיק, וכן כשמחכה למנין של ברוב עם, אך בסתמא צריך לזרז עצמו.  בהערה שם כתב שלא מצאנו שחייבו לחזר אחר מנין בצאת הכוכבים או לקרוא בזמנו. 
נראה שמסביר כוונת מצוות זריזין, שלא מראה שמזלזל במצווה או כמצוה מן המובחר.

מ"מ בהלכה ברורה הסביר שמצוות זריזין, זה לא רק מצוה מן המובחר, אלא הוא חיוב מן הדין, שלכתחילה יקדים לקרוא ק"ש בתחילת הלילה, ולכן אם הגיע הזמן ואין לו מנין קבוע ולא נמצא באמצע לימוד תורה או סעודה שהתחיל בהיתר, יקרא ק"ש ולאחר מכן יחזור לקרוא בציבור עם ברכותיה. וביאר בהערה שכן בבריתא (דף ד:) הסבירו למה חשוב לקרוא בזמנה –  חכמים עשו סייג לדבריהם כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואח"כ אקרא ק"ש ואתפלל וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה... וביאר זאת בפסק הרמב"ם שפסק כחכמים ושכמותו פסק השו"ע, שיש לקרוא מיד שמא ישכח מחמת שמתעכב ויתבטל מקראתה וכן הביא שסוברים עוד ראשונים וחולק על המסבירים את השו"ע משום זריזין שזה רק מצוה מן המובחר, ואף את המ"ב אפשר להסביר שמצוות זריזין, זה חיוב.

מסקנה: פסקי תשובות כתב שנהגו העולם לא לקרוא ק"ש כשהגיע זמנה ביחיד, אלא לקוראה כשמתפלל עם הציבור ורק כשחושש שיעבור זמנה, יש לקרוא ק"ש בלי הברכות.
אך נראה שאם אתה בנסיעה ואתה לא יודע באיזה מנין תתפלל, אז כדאי לקרוא ק"ש, שמא תשכח, אך אם אתה בנסיעה שממנה אתה נוסע להתפלל, אז נראה שלפסקי תשובות אין חובה לקרוא ק"ש מיד בצה"כ וכן מג"א ןמשנ"ב שעדיף לקוראה כתקונה הברכות וק"ש שבה יוצא י"ח וכך נראה מנהג העולם, אך להלכה ברורה צריך לקרוא בזמנה.   

{בברכה: הרב יהורם לוי}