שאלה:

שלום וברכה!
רציתי לשאול בבקשה האם מברכים על מיני מזונות שמביאים בתוך הסעודה (כמנה אחרונה)?

תשובה:

יש לחלק בין סוגי הפת: יש מיני מזונות שלא מוגדרים כפהב"כ ועליהם לכו"ע יש לברך מזונות בסעודה. אולם בפת המוגדרת כפהב"כ אם היא באה כחלק מהסעודה אז אין טעונים ברכה באכילתה, אולם כשבאה לתענוג וקינוח אז לכתחילה יש לאוכלה אחר ברכת המזון כדי לא להיכנס לספק ברכות, ובדיעבד האוכלם בתוך הסעודה אין לו לברך עליהם.

וישנן כמה פיתרונות לאדם היודע שיביאו לו עוגה בסעודה או בסיומה:

א. יברך קודם הסעודה ברכת מזונות על איזה פהב"כ, ויכון לפטור המזונות שיביאו לפניו בסעודה.

ב. יכון בשעה שמברך המוציא לפטור בברכתו כל סוגי המזונות שיביאו לו לאחר מכן.

ג. יאכל דבר מזונות שמברכים עליו בסעודה (כמו ביסלי, וופל וכדו').

ד. יכון בברכת המוציא שלא להוציא את אותם עוגות.

ה. יברך על דבר אחר שהכל ויכון לפטור בברכתו את המזונות.

תשובה בהרחבה:

יסודות ברכת פת הבאה בכסנין-

הגמ' בברכות (מב.) אומרת שעל פת הבאה בכיסנין מברכים המוציא רק כשקובע סעודתו עליהן. נשאלת השאלה, האם פת הבאה בכסנין היא לחם, וכיוון שאין רגילים לקבוע עליה סעודה, אין מברכים המוציא, או שפת הבאה בכסנין אינה לחם, וקביעות סעודה מחייבת ברכת המוציא, אף בדבר שאינו לחם?

יש להבין מה מיוחד בפהב"כ שיש לברך עליה מזונות ולא המוציא הרי גם לחם וגם פהב"כ נקראים פת וגם מבחינת מהותם שניהם ממזינים ומשביעים, אז מה הופך את פהב"כ למזונות.

הגמ' בדף {מא:} אומרת "איתמר הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה, אמר רב הונא טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם, וכן אמר רב נחמן טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם, ורב ששת אמר טעונים ברכה בין לפניהן ובין לאחריהם, שאין לך דבר שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו, אלא פת הבאה בכיסנין בלבד".

מסביר רש"י מה כוונת פהב"כ? "לאחר אכילה וברהמ"ז היו רגילים להביא כיסנין, והם קליות לפי שיפין ללב, ומביאין עמהם פת שנילושה עם תבלין כעין אובליא"ש (ופלים) שלנו, ואוכלים מהם דבר מועט, ומתוך שנותנים בה תבלין הרבה ואגוזים ושקדים ומאכלה מועט ..."

מבואר ברש"י שהוא מסביר שפהב"כ היא פת שנילושה עם הרבה תבלין, אגוזים, ושקדים ועם פת זו אוכלים קליות שיפים ללב.

פירוש רש"י עולה בקנה אחד עם דברי הרמב"ם (ברכות פ"ג ה"ט) "עִסָּה שֶׁלָּשָׁהּ בִּדְבַשׁ אוֹ בְּשֶׁמֶן אוֹ בְּחָלָב אוֹ שֶׁעֵרֵב בָּהּ מִינֵי תַּבְלִין וַאֲפָאָהּ וְהִיא הַנִּקְרֵאת פַּת הַבָּאָה בְּכִסְנִין [ז] אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פַּת מְבָרֵךְ עָלֶיהָ בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת".

הנימוקי יוסף מביא פירוש נוסף להבנת המושג פהב"כ והיא פת שעושין מן העיסה כמו כיס ומכניסים בפנים שקדים ודבש ומיני מתיקה  וכ"כ הר"ח ומחדד את דברי הכס"ח למה אין דרך בנ"א לאכול פת זו לקביעות, לפי שהיא פת הנאכלת לתענוג וקינוח משא"כ אכילת פת שעיקר אכילתה הוא לשובע.

הגהות מיימוניות (אות ו) מביא פירוש נוסף לפהב"כ והיא וכן שיטת רב האי גאון הובאו דבריו בערוך ערך "כסן", דפת הבאה בכיסנין היא פת שעושין אותה כעבין יבשים, בין מתובלת ובין אינה מתובלת וכוססין אותה בבית המשתה ושלא בבית המשתה, ומנהג בנ"א שאוכלים ממנה קמעא.

נמצא, שלושה פירושים דהראשונים פליגי בביאור המילה "כיסנין" .

1) הרמב"ם ס"ל דפת הבאה בכיסנין היא עיסה שנילושה עם תבלין ונקראת "כיסנין" כיון שהיא באה בתורת כיסנין.

2) רב האי גאון פי' כיסנין מלשון "כוסס", שהדבר יבש ונכסס, ופת הבאה בכיסנין פירושה עיסה עבה של לחם העשויה מקמח ומים בלבד, דכיון שעשאה דקה ויבשה ברכתה במ"מ.

3) ר"ח פי' כיסנין "כיסין", דפת הבאה בכיסנין פירושו עיסה עבה של לחם העשויה מקמח ומים בלבד, שעשאה כמין כיס ומילא אותה במיני מתיקה, ולכן ברכתה במ"מ.

וכתב הב"י (קסח) ד"ה "ולעניין" הלכה כיון דספיקא במידי דרבנן הוא נקטינן כדברי כולם להקל, ובין כיסים שממולאים בדבש ושקדים כגון הנקראים רושקילאי"אש דיאלחש"ו, ובין עיסה שערבו בה מיני פירות או מיני תבלין, בין הנקראים בישקוגו"ש (לדעת רב האי גאון) כולם דין פת הבאה בכיסנין יש להם ואינו מברך עליהם המוציא וג' ברכות אא"כ קבע סעודתו עליו, או אכל שיעור שדרך בנ"א לקבוע עליו.

יש לציין שבד"כ שו"ע מכריע כאחת הדיעות, ואילו במקרא שלנו פסק כשלושתן! את ההסבר לכך הוא מביא בב"י הנ"ל בוא הוא מבאר בגלל שסב"ל, לכן פסק כדברי כולם. אך לכאורה דברים אלו תמוהים שהרי ברכהמ"ז היא מדאורייתא וא"כ זה ספק דאו' עוד הוסיף הב"ח להקשות שיתכן שיש כאן חשש של לא תשא כי אם הוא מברך ברכה לא נכונה הרי שזו ברכה לבטלה?

לאור זאת פוסק הב"ח וחולק על הב"י שאין לאכול פהב"כ של 'כיסים' או 'כוססים' אלא בתוך הסעודה. ורק אם נילושה ברוב דבש וכדו' נחשב הדבר לדעתו לכיסנים שמברך מזונות לכו"ע היתרון לדרכו של הב"ח הוא שבצק מתוק מהווה שינוי בגוף הבצק, וזהוא לכאורה השינוי הגדול ביותר.

אנו לא פוסקים כב"ח ואנו רגילים לאכול פהב"כ ולברך עליה מזונות וכיצד ניתן להקל כשלושת הדיעות?

הדרישה (סק"ב) כתב, דאפשר שברכת במ"מ היא ברכה כללית כברכת שהכל, לכן אפי' אם אותה פת כיסנין ברכתה המוציא לדעה אחת, מ"מ בדיעבד כשבירך במ"מ יצא, ולגבי ברכה אחרונה מקילים ומקצרים ומברכים מעין ג', אע"פ שברכת מעין ג' אינה פוטרת ברהמ"ז. והעיר על דבריו המאמר מרדכי (קסח ס"ז) ד"ה "ראיתי" דלדבריו מיושבת קושית הב"ח רק לגבי הברכה הראשונה, אלא שלגבי ברכה אחרונה, אם ברכת מעין ג' אינה פוטרת ברהמ"ז, מה תיקן לנו בזה, הרי אם אינה ברכתו הראויה נמצא מברך ברכה לבטלה ונהנה בלא ברכה אחרונה שהיא מדאורייתא.

אם כן לאור הנ"ל יש לדון כיצד נפסקה ההלכה וזה משליך גם על הברכה של הרוצה לאכול פהב"כ בסעודה.

השו"ע [סי' קסח סע' ו-ז] פוסק כרוב הראשונים, שמברכים על פת הבאה בכסנין "בורא מיני מזונות " וברכה מעין שלוש, וכשקובע סעודתו מברך "המוציא" וברכת המזון.

השו"ע פוסק שקביעות סעודה תלויה רק בשיעור שאחרים קובעים עליו סעודה. המשנה ברורה [סקכ"ד] מביא מחלוקת אחרונים מהו השיעור שאחרים קובעים עליו סעודה. יש סוברים, ששיעור קביעות סעודה הוא ג' או ד' ביצים, שכן מצאנו בהלכות תחומין, שזה שיעור סעודה. יש סוברים, ששיעור קביעות סעודה הוא גדול יותר, כשיעור סעודה שלמה שאדם אוכל בבקר ובערב.

המשנה ברורה [סקכ"ד] פוסק בשם המגן אברהם [סקי"ג] ושאר האחרונים, שאין צריך לשער בפת עצמו, אלא גם בבשר ושאר דברים שמלפתים איתו את הפת, שאף הם מצטרפים לשיעור קביעות סעודה.

בהגדרת פת הבאה בכסנין מביא השו"ע את שלוש הדעות של הראשונים:

א. פת העשויה כמין כיסים שממלאים אותם דבש, סוכר, אגוזים, שקדים ותבלין.

ב. עיסה שלש אותה בדבש או בשמן או בחלב, וכן עיסה שמערבב אותה עם מיני תבלין.

ג. פת שעושים אותה כעכים יבשים וכוססין אותה.

השו"ע פוסק שהלכה ככל השיטות להקל, שעל כולם מברכים בורא מיני מזונות, אם לא קבע עליהם סעודה .

השו"ע והרמ"א נחלקו מה כמות השמן והדבש, שצריכים להוסיף לעיסה, כדי שהיא תחשב פת הבאה בכסנין. השו"ע פוסק, שאם טעם התבלין והמי פירות ניכר בעיסה, הפת מוגדרת כפת הבאה בכסנין, ומברכים עליה בורא מיני מזונות. הרמ"א חולק. לדעתו, "זה נקרא פת גמור אלא אם יש בהם הרבה תבלין או דבש כמיני מתיקה שקורין "לעקיך" שכמעט הדבש והתבלין הם עיקר". המשנה ברורה [סקל"ג] מסביר, שלדעת הרמ"א פת הבאה בכסנין היא רק כשטעם התבלין ניכר יותר מטעם הקמח, או שכמות הדבש, השמן והחלב גדולה יותר מכמות המים.

פת הבאה בכסנין בתוך הסעודה-

מעתה נבוא לדון על אכילת פהב"כ בסעודה. מהגמרא לעיל משמע שעל פת הבאה בכסנין האוכלה בתורת קינוח בתוך הסעודה יש לו לברך עליה "שאין לך דבר שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו, אלא פת הבאה בכיסנין בלבד".

המגן אברהם [סקכ"ב] פוסק שדין זה אמור לגבי כל המינים שהשו"ע הגדירם כפת הבאה בכסנין. הביאור הלכה [ד"ה] טעונים מביא שיש אחרונים החולקים על פסק המגן אברהם. לדעתם, כיוון שיש ספק מהו פת הבאה בכסנין, והשו"ע פסק לקולא שכולם מוגדרים כפת הבאה בכסנין, כאן שיש ספק אם ברכת "המוציא" שבתחילת הסעודה פוטרת אותם, ספק ברכה לקולא ואין לברך. מובן שאם אוכל פת שגם נילושה במי פירות וגם ממולאת באגוזים ושקדים וגם יבשה עליהם כלל וכוססים אותה, מברך "בורא מיני מזונות" אפילו בתוך הסעודה. הביאור הלכה מכריע שעל פת הנילושת בדבש ומי ביצים לא יברך, אך על פת הממולאת במיני פירות ניתן לברך, שהרי רוב הפוסקים מודים שזו פת הבאה בכסנין.

אציין חידוש גדול שראיתי במאמרו של הרב יוסף צבי רימון (אסיף א תשעד) שנראה שעל רוב העוגות שבזמננו יש לברך "בורא מיני מזונות" אפילו בתוך הסעודה. עוגות אלו עשויות מבלילה רכה, וכמות הקמח שלה מועט ביחס לחומרים האחרים, ולכן היא אינה גרועה מטרוקנין שמברכים עליו ללא קביעות סעודה "בורא מיני מזונות". עוגות "שטרודל" עשוייות מבצק עלים, ולכן הן גם נלושות שמן וגם ממולאות בשקדים ואגוזים, וממילא ברכתן "בורא מיני מזונות" כמעט לכולי עלמא. גם על עוגות שמרים נראה שצריך לברך, שהרי הביאור הלכה פסק שהמברך על מאפה הממולא בפירות לא הפסיד, וגם הבצק שלהן נילוש עם סוכר וחומרי טעם. נוספים, כך שדינם גם כנילוש.

דברים שאינם פת הבאה בכסנין שבאו בתוך הסעודה-

לחם רגיל מאופיין בארבעה דברים, שלושה מאפיינים פיזיים, ומאפיין רביעי תפקודי : א. עשוי מחמשת מיני דגן. ב. בלילה עבה - הבצק של לחם הוא בצק סמיך שאינו ניתן למזיגה. ג. אפיה בתנור. ד. מזון בסיסי, אינו נאכל לבדו, ומשמש כעיקר הסעודה, ושאר המאכלים מלפתים אותו. המאפיין הראשון הוא מאפיין הכרחי. מה הדין לגבי שלושת המאפיינים האחרים, האם הם הכרחיים, או שניתן להסתפק רק בחלקם?

הגמרא בברכות (לז:) אומרת "טרוקנין חייבין בחלה, וכי אתא רבין אמר ר' יוחנן טרוקנין פטורין מן החלה. מאי טרוקנין אמר אביי כובא דארעא. ואמר אביי טריתא פטורה מן החלה, מאי טריתא איכא דאמרי גביל מרתח ואיכא דאמרי נהמא דהנדקא, ואיכא דאמרי לחם העשוי לכותח..."

הראשונים תולים את הגדרת הלחם שבהפרשת חלה לחיוב ברכת המוציא ואכמ"ל.

אציין בקיצור את שיטות הראשונים: לפי רוב הראשונים סוג העיסה אינו משמעותי להגדרת לחם, וגם בלילה עבה וגם בלילה רכה מוגדרות כלחם. לשיטת הרמב"ן בלילה רכה אינה מוגדרת כלחם. לפי רוב הראשונים רק דבר אפוי מוגדר כלחם, וכמבשלים עיסה במשקה פוקע ממנה שם לחם. רבינו תם סובר שלבלילה עבה שם לחם, אפילו כשמבשלים אותה במשקה [בדוגמת סופגניות].

נחלקו הראשונים אם תואר לחם וייעוד הלחם משמעותיים להגדרת לחם, ומשמעותיים לברכה. הרא"ש סובר שלמאפה דק מבלילה רכה אין תואר לחם, ופטור מחלה ומברכים עליו "בורא מיני מזונות" אפילו כשקובע עליו סעודה. תלמידי רבינו יונה סוברים שיש למאפה דק שם לחם, ויוצאים בו ידי חובת מצה, אך פטור מחלה ומברכים עליו "המוציא" בקביעות סעודה בלבד. הרא"ה אינו מתייחס לדין זה, אך משמע מסתימת דבריו שהוא חייב בחלה ומברכים עליו "המוציא".

מאפה עבה מבלילה רכה שאינו מיועד לעיקר הסעודה מוגדר לפי כל הראשונים כלחם, אך לדעת הרא"ש ותלמידי רבינו יונה לפי גרסה אחת בגמ', מברכים עליו "המוציא" בקביעות סעודה בלבד. תלמידי רבינו יונה סוברים שלפי גרסה זו, המאפה פטור מחלה.

שו"ע (סי' קסח, יג) פסק כרמב"ן שרק לחם הנאפה בתנור ברכתו המוציא אע"פ שהתחייב בחלה כגון שהבלילה הייתה עבה מ"מ אם טיגנה ברכתו מזונות, ואין לה דין של קביעות סעודה כיון שהיא לא מוגדרת כפת אלא כתבשיל {כגון סופגנייה, פסטה}

ומביא כי"א את שיטת ר"ת המחבר בין חיוב חלה לברכת המוציא לכן אם העיסה התחייבה בחלה תהה ברכתה המוציא ולכן על סופגניות יש לברך המוציא כיון שהעיסה התחייבה בשעת הגלגול.

ומסיים שו"ע שירא שמים יאכל אותם בתוך הסעודה כדי לא להיכנס לספק.

והרמ"א הקל כדעה הראשונה לאכלם אף שלא בתוך הסעודה.

וכן השו"ע (קסח, סע' ח) פוסק שהאוכל בסעודה לקינוח פת שברכתה "בורא מיני מזונות", מברך עליה ברכה ראשונה, מפני שברכת "המוציא" אינה פוטרתה, ואינו מברך ברכה אחרונה מפני שברכת המזון פוטרתה.

אם כן נמצאנו למדים מכל הנ"ל שמאכל העשוי מחמשת מיני דגן אם אין לו צורת לחם, וכן לא נאפה בתנור, או שבלילתו רכה מאוד שאעפ"י שברכתו מזונות לעולם יברכו עליו בסעודה, לפי שהוא לא מוגדת כ"פת", משא"כ פת הבאה בכסנין יש עליה שם של פת ולכן רק בה אומרים את הספק של הברכה.

האחרנים הציעו כמה פתרונות לאדם היודע שיביאו לו עוגה בסעודה או בסיומה:

א. יברך קודם הסעודה ברכת מזונות על איזה פהב"כ, ויכון לפטור המזונות שיביאו לפניו בסעודה. (אור לציון ח"ב קב בביאורים, הלכה ברורה עמ' תמד).

ב. יכון בשעה שמברך המוציא לפטור בברכתו כל סוגי המזונות שיביאו לו לאחר מכן. (כה"ח סי' קסח אות עא, ברכת ה' ח"ג עמ'' שעא, הלכה ברורה אוצרות יוסף סוף סי' יב).

ג. יאכל דבר מזונות שמברכים עליו בסעודה (כמו ביסלי, וופל וכדו') ויכון לפטור בהם את העוגות.

ד. יכון בברכת המוציא שלא להוציא את אותם עוגות. (אור לציון ח"ב קב בביאורים).

ה. יברך על דבר אחר שהכל ויכון לפטור בברכתו את המזונות. (אור לציון שם, בא"ח פנחס כב).

ולכן למעשה: יש לחלק בין סוגי הפת: יש מיני מזונות שלא מוגדרים כפהב"כ ועליהם לכו"ע יש לברך מזונות בסעודה. אולם בפת המוגדרת כפהב"כ אם היא באה כחלק מהסעודה אז אין טעונים ברכה באכילתה, אולם כשבאה לתענוג וקינוח אז לכתחילה יש לאוכלה אחר ברכת המזון כדי לא להיכנס לספק ברכות, ובדיעבד האוכלם בתוך הסעודה אין לו לברך עליהם.

וישנן כמה פתרונות לאדם היודע שיביאו לו עוגה בסעודה או בסיומה:

א. יברך קודם הסעודה ברכת מזונות על איזה פהב"כ, ויכון לפטור המזונות שיביאו לפניו בסעודה.

ב. יכון בשעה שמברך המוציא לפטור בברכתו כל סוגי המזונות שיביאו לו לאחר מכן.

ג. יאכל דבר מזונות שמברכים עליו בסעודה (כמו ביסלי, וופל וכדו').

ד. יכון בברכת המוציא שלא להוציא את אותם עוגות.

ה. יברך על דבר אחר שהכל ויכון לפטור בברכתו את המזונות.

{בברכה: המערכת}