שאלה:

שלום עליכם,
יש לי על החלון יונה שבנתה קן ואני הפקרתי את המקום הזה כבר משנה שעברה האם אני יכול לברך על מצוות שילוח הקן?
נכון שחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו אבל אני הפקרתי!

תשובה:

לענין ברכה בכל מקרה לא מברכים –
בברכי יוסף (רצב) הביא מתשובת הרשב"א (ח"א סי' יח) תשובת הרב רבינו יוסף בן פלט לראב"ד שלא מברכים, וכתב הטעם משום שיש בה עבירה. ובשיורי ברכה כתב כן גם בשם המאירי. ואמנם העיר שבתשובת הרשב"א (ח"ג סי' רפג) שדן בנוסח הברכה וסיכם שמ"מ לדינא פשוט שלא לברך כי כך יש כמה ראשונים. והשיג הברכ"י על סמא דחיי שכתב לברך. בפת"ש (רצב, ב) כתב בשם תורת נתנאל לא לברך מחשש לביצים מוזרות. אמנם ערוך השלחן (רצב, י) כתב לברך. ולמעשה בספרי הקיצורים (כמה ספרים בשם "שילוח הקן" וכן ספר "אם על הבנים") שלא לברך וכך נוהגים . (אמנם בספר שילוח הקן כהלכתו (עמ' יט) הביא בשם הגר"מ הלברשטאם שאם הוא בטוח שאינם מוזרות יכול לברך, אבל נראה שרוב הפוסקים לא סוברים כן.

לענין ההפקר של המקום-
בגמרא חולין (קמא:) ביחס לדין של יוני שובך ויוני עליה שקיננו ברשותו שאלו בגמרא שאם אכן "חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו" אם כן, "קרי כאן כי יקרא - פרט למזומן!" היינו שאחרי שזכה בחצירו שוב הקן הוא מזומן ואין בו מצוות שילוח הקן. ותירצו על זה שכיון "אסור לזכות בביצים שהאם רובצת עליהן, שנאמר שלח את האם והדר הבנים תקח לך", אם כן אפילו אם הקן נמצא בחצירו חצירו לא קנתה לו כיון ש"כל היכא דאיהו מצי זכי - חצרו נמי זכיא, וכל היכא דאיהו לא מצי זכי - חצרו נמי לא זכיא ליה" היינו שחצירו קונה לו רק מה שמותר לו לזכות בו וכיון שאסור לו לזכות בביצים לפני שמשלח את האם ממילא גם החצר אינה קונה לו.
אמנם העיר הר"ן שכל זה אם האם לא עזבה את הקן מאז שהטילה את הביצים אבל אם כבר עזבה את הקן כבר זכתה לו חצירו ושוב הקן נקרא מזומן וכך נפסק בשו"ע (רצב, ב).
"והוא שלא הוגבהה האם מעל הביצים כלל, משהטילם. אבל אם הוגבהה האם מעליהם אם המקומות הללו שלו, זכתה לו חצירו והוה ליה מזומן, ופטור".
לפי המתואר בספרים ביונה האם מטילה את הביצים בתחילת הלילה ואח"כ יושבת עליהם כל הלילה, בבוקר הזכר יושב עליהם כל היום, ולפי זה כבר אחרי הלילה הראשונה עזבה האם את הקן וזכתה לו חצירו.

אמנם באחרוני זמנינו מצאנו שתי אפשרויות לזכות במצוה גם באופן שהאם עזבה –
א. באג"מ (ח"ד סי' מה) שאם טוען שאין זו זכות עבורו לזכות ולא רצה לזכות נאמן למפרע ולא קנה. ובספר שלח תשלח (עמ' סו-סז) הביא בשם הרבה גדולים עצה כנ"ל לכוון שאינו רוצה לזכות בביצים. אמנם במנחת שלמה (ק אות ו) פקפק בעצה זו שכיון שכל רגע יכול להחליט שרוצה לזכות שוב נקרא מזומן.
ב. עיצה נוספת היא להפקיר את הקן או את המקום – כך הובא בספר שילוח הקן כהלכתו עמ' 43 . ואולי עצה זו מועילה גם לפי הפקפוק לעיל שיכול לזכות בכל רגע כי כיון שהפקיר את המקום אינו יכול מיד לזכות בביצים.

יש לשים לב לכמה פרטים בשילוח – א. המצוה לשלח רק נקבה והיא יושבת רק בלילה אבל ביום יושב הזכר. ב. לפי הרמב"ם השילוח נעשה ע"י תפיסת היונה אבל לפי רש"י וכך משמע לכאורה גם בסיפור בגמרא (קמב.) שדי להקיש על הקן ולהפריח את הציפור . בשו"ע לא הובאה כלל דעת הרמב"ם ולכן למעשה די בהברחת הציפור. אמנם העירו כמה ספרי קיצורים שהיות ומצוות צריכות כוונה ועלולה לברוח מיד כשרואה את האדם ולכן צריך לכוון כבר כשמתקרב אל הקן שמתכון לעשות מצוה וגם אם תברח מיד יזכה במצוה.
{בברכה: הרב יעקב סבתו}