שאלה:

אם יהודי שאני לא יודע מאיזה צד הוא יהודי (אבא/אמא/שני הצדדים. הוא אמריקאי) מעלה סרטון שלו ליוטיוב בשבת/יו״ט ולאו דווקא ליהודים אלא גם לגויים-האם מותר לצפות בו במוצאי שבת/יו״ט?

תשובה:

העלאה לרשת שנעשתה בשבת אע"פ שנעשתה עבירה מ"מ בדיעבד אפשר להקל ולהנות ממנה במוצאי שבת אפילו נעשתה ע"י יהודי וק"ו אם יש ספק אם נעשתה ע"י יהודי. טעם ההיתר בקיצור הוא שאין תועלת מיוחדת מכך שהדברים הועלו בשבת והיה ניתן להפיק את אותה תועלת גם אם הדברים היו מועלים ביום חול. ולכן אף שההעלאה נעשתה עבור אנשים אחרים מ"מ אין להם הנאה מעצם החילול שבת. במצב זה עיקר שייכות האיסור הוא כאשר מי שנהנה מסייע לעובר העבירה ובנידון ההעלאה לרשת נראה שאין שייך איסור זה. ויש להוסיף שעיקר האיסור בהעלאה לרשת הוא איסור דרבנן ולא איסור דאורייתא כי אין בהעלאה למחשב מלאכה ברורה.

קצת בהרחבה-

{1} בכתב סופר (סי' נ) כתב שלפעמים יש איסור מעשה שבת לעולם גם למי שנעשתה המלאכה עבורו מחשש שהוא יצוה את העבריין לחלל שבת בשבילו. והיינו כאשר העבריין הוא מומר לחלל שבת והוא מרויח מחילול השבת כגון שמוכר דברים שבישל בשבת וגם מי שנהנה מהעבירה יש לו תועלת מיוחדת מכך שנעשתה עבירה בשבת, כגון אנשים שמקפידים לאכול אוכל מבושל טרי בן יומו ואוכלים במוצאי שבת אוכל שבושל בשבת ע"י יהודי שהוא מומר לחלל שבת, שבזה יש להם תועלת מהבישול שנעשה בשבת. וכך כתב "למי שנתבשל בשבילו בידיעתו ולרצונו כבנדון שלנו דשייך שיצוה לו בפ"א דחל עליו קנס חכמים" אלא שמוכח שהחשש הוא רק כאשר האיסור נעשה לרצונו כמו בנידון שם שיש לו ענין להנות מחילול שבת כי כך יהיה לו אוכל טרי במוצאי שבת.  
היינו כאשר יש לו אינטרס ותועלת מחילול השבת של המומר אז יש חשש שיתרגל לענין ויבוא לומר להדיא למומר שיחלל שבת עבורו. אבל מוכח שם בהמשך התשובה שאם נעשה שלא לרצונו של הנהנה, בזה אין חשש שיאמר לו לחלל שבת, אלא הבעיה היא אם ישתף איתו פעולה ויקנה ממנו את מה שמכין בשבת שאז הוא בגדר מסייע לדבר עבירה כי למחלל שבת אסור למכור את מה שעשה, ומי שקונה ממנו מסייע לו בעבירה זו.

ויוצא שאם אין שום תועלת בזה שהעבירה נעשתה בשבת כגון שאותו דבר היה יכול להתבצע גם ביום חול אין שייך כאן שנעשה לרצונו. ולפי זה בנידון כאן שאין שום הנאה מזה שהדבר הועלה דוקא בשבת וגם אין כאן שום סיוע לעבירה אין כאן טעם לאסור.

אמנם לגבי תוכניות ששודרו בשבת יש לומר שאם היה כאן דבר שלא היה יכול למצוא כמותו ביום חול כגון שהדבר שצולם או הוקלט בשבת הוא דבר חד פעמי, וגם יתכן ולא הזדמן לעשות תוכנית כזו אלא רק בשבת כגון שהמשתתפים בתוכנית הם פנויים רק בשבת וכיוצא בזה, באופנים אלו אכן יש לומר שיש תועלת דוקא מתוך החילול שבת ושייך באופן עקרוני החשש שעלול לאמר למומר לחלל שבת או שיחזק אותו לעשות כן כי על ידי חילולו מרויח דברים שלא היה יכול להשיגם ביום חול, וממילא באופנים אלו יש לאסור. אבל אם רק התוכנית עלתה לשידור בשבת וכבר הוכנה לפני כן, בזה אין משמעות של הנאה מהחילול שבת ולא מרויח ממנו. ולכן יכול לשומעה מאוחר יותר. 

ולענין מה שהועלה בשאלה שלא ברור שהוא יהודי אילו היה מדובר בספק גמור כגון שלא ידוע כלל אם הוא יהודי או גוי, היה אפשר להקל במעשה שבת שהוא איסור דרבנן וכבר מצאנו שהקל הפמ"ג והמ"ב (שיח,ב) במקום שיש מחלוקת כי הוא ספק דרבנן (ואמנם יש דעות שצריך מחלוקת שקולה ולא בכל מחלוקת ויש בזה קצת סתירות לכאורה במ"ב ראה גם פס"ת אות ז) ונראה שגם ספק ישראל או גוי הוא ספק שנראה שמתיר מעשה שבת. אבל בנידון השאלה מדובר שהאדם הוא יהודי אלא שמועלה ספק שאולי קורא לעצמו יהודי רק מחמת אביו, ודבר זה אינו בגדר ספק אלא בגדר השערה. ולכן נראה שמצד זה אין כאן סמך מספיק כדי להקל במעשה שבת וכל שהוא מצהיר על עצמו כיהודי צריך לחשוש למעשה שבת. 

{1}
הקדמה לדין מעשה שבת עבור אחרים –
בדין מעשה שבת באיסור דאורייתא נחלקו ר' מאיר ור' יהודה. לדעת ר' מאיר אם אדם עשה איסור בשוגג מותר לו להנות מזה בשבת ואם עשה במזיד אסור לו להנות מזה עד מוצ"ש ואילו לדעת ר' יהודה אם עשה בשוגג אסור לכל העולם להנות מזה עד מוצאי שבת, ואם עשה במזיד אסור לו להנות מזה לעולם אבל אחרים יכולים להנות מזה במוצ"ש. (כך מתבאר בחולין טו ובתוספות שם).

נחלקו הראשונים כמי לפסוק. ולהלכה השו"ע (שיח,א) פסק כר' יהודה אבל הגר"א שם פסק כר' מאיר.

האחרונים דנו האם במוצ"ש ההיתר לאחרים להנות מן האיסור הוא גם כאשר האיסור נעשה עבור אותם אחרים. המ"א העיר שלגבי הקנס של ביטול איסור לכתחילה  כתב השו"ע (יו"ד צט,ה) שאסור גם למי שנתבטל עבורו ולא רק למבטל עצמו ולכן לכאורה גם כאן צריך להיות כך, אבל מסיק המ"א שהסברות שנאמרו שם לאסור למי שנעשה עבורו אינם שייכות כאן. שם חששו שאם נתיר לו לאכול מהביטול יבוא פעם אחרת לומר לגוי לעשות עבורו אבל כאן אין לחשוש לזה כי אין לו תועלת לומר לגוי שהרי ממילא אסור לו להנות ממעשה הגוי עד בכדי שיעשו. וגם אין לחשוש שיבוא לומר לישראל שהרי אין אדם חוטא ולא לא ולכן הישראל לא יקשיב לו.

עוד יש להעיר שגם לגבי ביטול איסור כתב הרש"ל (הביאו הט"ז) שלמי שנעשה עבורו אסור רק אם היה נוח לו מהמעשה והוא ידע שהעושה מבטל איסור אבל אם לא ידע שנעשה ביטול איסור מותר לו לאכול מזה. אבל רע"א העיר שמוכח מדברי הריב"ש שחולק על הרש"ל. כי הריב"ש אסר לקנות מדבר שנעשה בו ביטול איסור כי נעשה עבור כל מי שירצה לקנות וכל מי שקונה נחשב שנעשה עבורו א"כ מוכח שאף שלא ידע שמבטלים איסור מ"מ אסור לו. (ואמנם היה מקום לחלק שכאשר נעשה בשביל מכירה יתכן שיש תועלת מיוחדת בביטול האיסור שהקונה נהנה ממנה כגון שנותן צבע או מרקם יותר טוב וכיוצא בזה ואולי הרש"ל מודה באופן זה כי נוח לקונה בביטול).
המשנה ברורה שיח,ה כתב כפי מסקנת המגן אברהם שמותר למי שנתבשל עבורו.
בתשובת הכתב סופר סי' נ הסביר שדברי המגן אברהם מתייחסים למציאות שאכן אין חשש שיבוא לומר לישראל שיעשה איסור אבל יש מצבים בהם חשש כזה קיים כפי שמובא בתוך הדברים.

(בברכה הרב יעקב סבתו)