שאלה:

מה בעצם הבעייתיות בהליכה לקולנוע, אם זה סרט שאין בעיות ב"גוף הסרט" עצמו?
והאם מותר ללכת לשם לדייט?

תשובה:

אין בעיה הלכתית ללכת לראות סרט צנוע בבית קולנוע, אבל עדיף מאד ללא ללכת לבקולנוע לראות סרט למרות שהסרט כשר מכיון שהמקום גורם. וכוונתי שהאווירה שמשרה הבית קולנוע על האדם ממשיכה אותו לדברים מעיין אלו ויכול שמתוך הרגל יתכן ויצרוך בעתיד תכנים פחות טובים וכן מרגיל את משפחתו לילך למקום שכפי שנראה לרוב תכניו אינם טובים. בנוסף לשיקול של קידוש ה' שרואים אדם שומר תורה ומצוות הולך למקומות אלו ויכול להמשיך רבים אחריו.
וחשוב להדגיש שאמנם נראה שגדר האיסור פה הוא ברמה החינוכית ולא הילכתית נטו, ואין לזלזל בתשובות מעיין אלו שהעיקרון הראשי בהם הוא ברמה החינוכית כי לפעמים היא חשובה כגזרות חשובות של חזל שמחזיקות את יראת השמים הבסיסית לכל אדם. וגם כלפי השואל ששואל לגבי הליכה בזמן דייט זה פוגם ביסוד בניית הבית.
ובמיוחד בסוג כזה של צריכת תרבות ההרגל מושך מאד כמאמר חזל בגמ' (בע"ז יח:) "דרש רבי שמעון בן פזי מאי דכתיב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב וכי מאחר שלא הלך היכן עמד ומאחר שלא עמד היכן ישב ומאחר שלא ישב היכן לץ [אלא] לומר לך שאם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו לישב ואם ישב סופו ללוץ ואם לץ עליו הכתוב אומר (משלי ט, יב) אם חכמת חכמת לך ואם לצת לבדך תשא".

ולכן לפי זה החילוק היוצא הוא שהאיסור הוא בבית קולנוע המיוחד לכך שכל התפאורה מסביב מכניסה את האדם לאווירה, אך לצפות בזה בברקו במקום אחר כמו בבית אין בעיה כלל.

ובהרחבה:

אם הנחת היסוד שלנו שהסרט כשר לגמרי, נותר לדון לגבי כניסה למקום כזה שבדרך כלל מראה גם דברים אסורים. ונראה שזה קשור לאיסור לישב ב"מושב ליצים" ואכן צריך לדון בגדר של מושב ליצים.

ומקורו בפסוק בתהילים:
"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים.. ובמושב ליצים לא ישב.."

בגמרא עבודה זרה (יח:) מובא שתי בעיות במושב ליצים א. ביטול תורה ב. עבודה זרה. ונראה שלגבי הטעם הראשון לא נתייחס כי מדובר על אדם שרוצה לעשות הפוגה וממילא אין שוני בין בילוי זה או אחר גלפי עצם ביטול התורה, כי בכל אופן הוא לא מתכנן כעת ללמוד.

האיסור הבא זה המושב ליצים כמובא במקורינו מביא להבנה פשוטה שהאיסור הוא בדברים חמורים כעבודה זרה מה שהיה בימהם וממילא כל עוד אין ע"ז אין איסור של מושב ליצים.

אך אנו רואים שבהמשך יש שהרחיבו את האיסור ואף רמזו בדבריהם שזה הרחבה ולא עצם האיסור.

המחמיר ביותר שהרחיב ביותר את האיסור זה ר' חנינא בן תרדיון שאומר: באבות (ג, ב):
"רבי חנינא בן תרדיון אומר שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה הרי זה מושב לצים שנאמר ובמושב לצים לא ישב. אבל שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה ביניהם שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו..."
רבי חנינא סובר שכל עוד חברים נפגשים ואין שם צד של לימוד תורה זה מושב ליצים. וזה כאמור להרחבה גדולה יותר מהגמרא.

עוד מוצאים אנו הרחבה במסכת שבת (קטז:) לגבי שטרי הדיוטות תוס' כותב שר"י לא ידע מי התיר לקרא גם בחול ש"הו"ל כמושב ליצים" [אם נדקדק בפשטות במכוון כתב ר"י את כ' הדמיון מכיון שהוא יודע שזה לא הגדר המדויק של מושב ליצים אלא תופעה של מושב ליצים. וההשלכות שיש במושב ליצים יכול להיות ההשלכות פה.

וגם השטרות שהגמרא בשבת שדברה על כתבים שאסורים בקריאה הם עם זיקה לע"ז. שהגמ' מפרטת בדף (קמט.) שהאיסור לקרוא בשבת כתב שתחת דיוקנות ושם רשי מפרש: שזה דיוקנאות של בני אדם או מעשים כמו מלחמת דוד וגולית וכותבים תחתיה זו צורת חיית פלונית וזה דיוקנית וכו'.
זה ציורים שמבטעים סיפורי תנך וסיפורי עם על אלים שונים.

וכך פסק שוע' (אוח' שז, טז) עם ההקשר לע"ז:
"מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק, כגון ספר עמנואל, וכן ספרי מלחמות, אסור לקרות בהם בשבת; ואף בחול אסור משום מושב לצים (תהילים א, א), ועובר משום 'אל תפנו אל האלילים' (ויקרא יט, ד) לא תפנו אל מדעתכם; ובדברי חשק, איכא תו משום מגרה יצר הרע; ומי שחיברן ומי שהעתיקן, וא"צ לומר המדפיסן, מחטיאים את הרבים".

וגם פה רואים שיש אחרונים המרחיבים את האיסור לתופעות שהיו בדורם שיכולים לעשות את אותה השפעה של מושב ליצים וכך בדברי המשנ"ב שם:
"וכל שכן ההולך לטרטיאות וקרקסיאות [והם מיני שחוק כדאיתא בעבודת כוכבים דף י"ח] ושאר מיני תחבולות. וגם בפורים אין מותר רק השחוק שעושים זכר לאחשורוש. ובעוונותינו הרבים, כיום נעשה דבר זה כהפקר אצל איזה אנשים לילך לבית טרטיאות והכתוב צוח ואומר אל תשמח ישראל אל גיל וכו'. וגם איכא בזה משום מגרי יצה"ר בנפשם, ואחז"ל כל המתלוצץ נופל בגיהנם שנאמר וגו' ויסורין באין עליו שנאמר ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם" (ס"ק נט).

וכעת להשלכה לבתי קולנוע של ימינו וודאי אין קשר לאיסור המקורי שהוא איסור ע"ז, והאפשרות להחמיר ולאמר שאסור זה רק מדין ההרחבה שנוצרה לאיסור
ונראה לי שהגדרת מושב ליצים זה לא המקום אלא כינוס האנשים הליצנים, כלומר כשיש כינופיא של ליצנים יש איסור אך אם אינם נמצאים אותם ליצנים אין איסור למקום. אין באפשרות הליצנים לאסור מקום כמו ע"ז שאוסרת את המקום.

ולכן לפי הגדרה זו בתי קולנוע אינם מושב ליצים אלא מקום שפעמים ניתן להגדירם כמושב ליצים (בהרחבתו כמקום שיכול לגרום לך לעבור על רצון ה' אמנם לא בע"ז אבל כן במשקע הנפשי שההצגה יוצרת אצליך כגון יצירת השקפת עולם שהנורמה של החיים זה עבירה על רצון ה') אבל אכן, כאשר הסרט הוא סרט כשר אין בזה איסור מושב ליצים כלל גם בהגדרתו המקורית(ע"ז) וגם כל פי ההרחבות(ביטול תורה, התלוצצות וליצנות המגרה את היצר הרע).

ויש לראות את האיסור המפורש שראינו לפני בתור איסור שמדי פעם מתוך מניע של הגנות פנימיות והישרדות לאומית חזל בכל דוק נדרשו ליצר סייג וחומה להרחיק את הדור מנטיה למקום אסור והרחיב בזה רב הרצוג בספר יהדות חוק ומוסר.

ולכן אני חושב שהתשובה לשאלה לעייל היא שמותר מעיקר הדין ללכת ובאם התוכן כשר אין בזה כמושב ליצים אבל עדיף מאד מאד להתרחק מלהכנס למקומות כאלו שמרגילות האדם להיות במקום שבו יש בלבול ולפעמים אדם יכול לרדת מדרגתו בלי מישים. ובנוסף יש את ההשלכות החינוכיות שלו ושל משפחתו וכן ההשפעה על הרואים את הצופה שמצויין כירא ה' יכול להוריד להם מחסומים מסויימים כלפי צריכת תרבות כשרה וטובה. וכל שכן בדייט שבתקופה זו הזוג בונה את עצמו חבל שהיסודות יבנו בצורה לא ראויה ועם גבולות לא ברורים.