שאלה:

אני משתמש במלחיה גם לצורך הוספת מלח בסירים רותחים בשריים שמעלים אדים.
האם זה הופך את המלח שבמלחייה לבשרי?

תשובה:

אם נחיל את האמור לעיל לגבי מלחיה נראה שאכן לכתחילה יש להזהר שלא לשים את פי המלחיה במקום שהיד סולדת ברוטב הבשרי או החלבי העולה מן התבשיל אבל לענין דיעבד יש כמה צדדים להקל אפילו אם ודאי הייתה היד סולדת בזיעה - א. יש לסמוך על לשון התרומת הדשן שרק אם הדבר העליון נעשה יד סולדת הוא נאסר והרי במלחיה אינה נעשית רותחת.  ב. היות והמלחיה מוחזקת בידי האדם וידיו אינם מרגישות שהזיעה היא רותחת אם כן המלחיה אינה מוקפת כולה בזיעה וממילא אין כח בזיעה לאסור מלבד המקום שהיה ממש מוקף בזיעה כפי שהובא לעיל בשם החוות דעת, וא"כ יתכן ורק מספר קטן של גרגירים נעשו בלועים בחלב או בשר ואח"כ גרגירים אלו מתערבים בשאר הגרגירים שהיו מחוץ למקום הזיעה והם מתבטלים ברוב.

תשובה מורחבת:

הרא"ש בתשובה (כלל כ סי' כו) כתב לגבי מחבת שיש בה חלב רותח הנמצאת מתחת לסיר שיש בו בשר – שהבשר אסור כי הזיעה העולה מן החלב הרותח נחשבת כמו חלב כמו שמוכח במסכת מכשירין שזיעה היוצאת מן הדבר חשובה כאותו דבר, וכאשר נוגעת בתחתית הסיר של הבשר נבלעת בתוכו ואוסרת את הבשר כמו טיפת חלב שנפלה על הקדרה מבחוץ.

ונפסק דין זה בשו"ע (סי' צב סעיף ח).

ומזה יש ללמוד לכל דבר הנמצא מעל סיר שיש בו זיעה שכאשר נוגע בזיעה נחשב כאילו נגע בדבר עצמו אפילו אם הדבר העליון עומד במקום פתוח שכך משמע  בתרומת הדשן (ח"ב סי' קג) שדיבר גם על בשר התלוי מעל הכירה, כפי שהעיר בשו"ת הב"ח (סי' כד). (אע"פ שהב"ח עצמו נטה לומר שבמקום פתוח לא יהיה איסור מ"מ חשש לתרומת הדשן)

ובתרומת הדשן שם כתב שרק אם הדבר העליון מגיע ליד סולדת מחמת הזיעה אז הזיעה אוסרת אבל אם אינו מגיע ליד סולדת אין איסור ומשמע שם שאפילו לכתחילה מותר ואפילו יהיה שם כמה שעות. הב"ח בתשובה הנ"ל כתב שאם יש ספק אם יש יד סולדת בזיעה אפשר להקל אם מדובר במקום פתוח. והובא ברע"א על השו"ע.

בלשון הפוסקים יש לשונות מתחלפים האם כדי לאסור די שהזיעה היא יד סולדת או שצריך שגם הדבר העליון עצמו יגיע לחום של היד סולדת. בלשון התרומת הדשן עצמו משמע שצריך שהזיעה תרתיח את הדבר העליון שכך כתב "נראה השיעור שאם אין היד סולדת בו בקדירה של בשר מחמת הזיעה" וכך משמע מלשון הלבוש (צב,ח), ובערך לחם, ובערוך השלחן (צב,נד).

אבל מלשון הרמ"א בשולחן ערוך ובתורת חטאת משמע שדי שיד סולדת בזיעה עצמה שכתב "וגם מיירי שהוא בקרוב כל כך שהיד סולדת בזיעה במקום שנוגע בקדירה" וכן משמע בפרי מגדים משבצות כט "ובצוננת (הקדרה העליונה) בעינן יד סולדת בה בזיעה תרומת הדשן סימן ק"ג בפסקיו".

בערוך השלחן צב,נה צמצם את האיסור של זיעה וכתב שזיעה אוסרת רק במקום מוקף שאינו גלוי ולכן במקום גלוי אינו אוסר ועוד מיקל שאם הדבר העליון הוא חם אין בו דין זיעה כפי שמשמע במשנה מכשירין ה,י שאם מערה מחם לחם אין הזיעה של התחתון אוסרת. ולכאורה שני דינים אלו נסתרים מדברי התרומת הדשן. לגבי דבר גלוי כבר העיר הב"ח בתשובה שמוכח בתרומת הדשן לאסור . ולגבי עליון רותח מפורש בתרומת הדשן שאדרבה זה חמור יותר כי אז אין צריך שהיד סולדת בזיעה בכל מקרה אוסר. (וצריך לומר שיש חילוק בין עירוי מחם לחם ששם הזיעה של העליון דוחה את הזיעה של התחתון לבין זיעה שנוגעת בתחתית של קדרה חמה ששם אין מה שידחה את הזיעה).

החוות דעת (צב,כו) הקשה כיצד אוסרת הזיעה הרותחת את כל הסיר ולמה לא תאסור רק כדי קליפה ואמנם הזיעה היא באה מלמטה ושייך בה דין תתאה גבר אבל טוען שלגבי כלי כאשר הוא מונח על רוטב רותח לא אומרים שהרוטב התחתון מתפשט בכל הכלי כפי שמוכח מדין תחיבת כף שמשערים רק כנגד מה שנכנס לרוטב ותירץ שכאן מדובר שהזיעה מסבבת כל הקדרה והזיעה רותחת ולכן נחשב כאילו הקדרה מונחת בתוך הרוטב.

לסיכום - אם נחיל את האמור לעיל לגבי מלחיה נראה שאכן לכתחילה יש להזהר שלא לשים את פי המלחיה במקום שהיד סולדת ברוטב הבשרי או החלבי העולה מן התבשיל אבל לענין דיעבד יש כמה צדדים להקל אפילו אם ודאי הייתה היד סולדת בזיעה - א. יש לסמוך על לשון התרומת הדשן שרק אם הדבר העליון נעשה יד סולדת הוא נאסר והרי במלחיה אינה נעשית רותחת.  ב. היות והמלחיה מוחזקת בידי האדם וידיו אינם מרגישות שהזיעה היא רותחת אם כן המלחיה אינה מוקפת כולה בזיעה וממילא אין כח בזיעה לאסור מלבד המקום שהיה ממש מוקף בזיעה כפי שהובא לעיל בשם החוות דעת, וא"כ יתכן ורק מספר קטן של גרגירים נעשו בלועים בחלב או בשר ואח"כ גרגירים אלו מתערבים בשאר הגרגירים שהיו מחוץ למקום הזיעה והם מתבטלים ברוב.