שאלה:

פתח שבין בית לחצר ויש לחצר פתח לרה"ר ועיקר השימוש בפתח מהבית לחצר הוא ליציאה אל החצר ואילו הכניסה אל הבית נעשית בדרך כלל דרך הכניסה הראשית של הבית היכן ישים את המזוזה האם בימין היוצא מהבית לחצר אל מימין הנכנס מהחצר אל הבית?

תשובה:

♦ אם הצירים נמצאים בתוך הבית (לפי המציאות הרווחת באופן זה הדלת נפתחת כלפי פנים) יש לשים את המזוזה מצד ימין של הנכנס אל הבית ואין להתחשב בשיקול אם הדלת משמשת יותר ליציאה או לכניסה.
♦ אם הצירים נמצאים בצד החיצוני של הדלת היינו בצד החצר (ולפי המציאות היינו שהדלת נפתחת כלפי חוץ) יש לשים את המזוזה בצד ימין של הנכנס אל החצר מתוך הבית כי כך נאמר בפירוש בבית יוסף. (ומצטרף לזה השיקול שרוב המעבר דרך דלת כזו הוא יציאה ולא כניסה).
♦ אם אין צירים כגון שמדובר בדלת הזזה, יש לשים את המזוזה מצד ימין של הנכנס אל הבית כי באופן זה יש שני שיקולים להכריע שפתח זה הוא כניסה של הבית – א. דעות הסוברים שהחצר אינה חייבת מצד עצמה אלא רק מצד שפתוחה אל הבית וממילא החצר נחשבת ככניסה אל הבית ב. גם אם החצר חייבת מצד עצמה הבית חשוב ממנה (אע"פ שרוב התחלות הכניסות הם מהבית לחצר כאשר מדובר בדלת אחורית מ"מ יש הסוברים שקובע חשיבות השימוש ולא אופן המעבר כמבואר בהערה).

תשובה מורחבת

בשו"ת מהרי"ל (סימן צד) כתב "ופתח שבין בית לחצר, אם יש לחצר פתח א' לרשות הרבים, אז אית לן למיזל בתר היכר ציר" ומוכח מדבריו שדנים פתח זה כפי שדנים בפתח שבין שני חדרים שכל אחד מהם פתוח לרה"ר שעליו אמרו בגמרא מנחות לג. שכדי לקבוע כניסה ויציאה הולכים אחר "היכר ציר" – היינו במקום שבו נמצא היכר ציר נחשב כ"בית" והצד השני נחשב כ"מבחוץ" ולכן שמים את המזוזה בימין הבא מהחדר שאין בו את הציר כשבא אל החדר שיש בו את היכר הציר.

יוצא לשיטת המהרי"ל שבנידון השאלה יש ללכת אחר היכר ציר. היינו אם הציר נמצא בתוך הבית שמים את המזוזה בימין הבא מן החצר אל הבית ואם הציר נמצא בחצר שמים את המזוזה בימין הבא מן הבית אל החצר. דברי המהרי"ל הובאו בבית יוסף סי' רפט ללא חולק. וגם הט"ז רפט,ד הביאם.

אכן כל הנזכר לעיל הוא בהנחה שחצר חייבת מצד עצמה אע"פ שאינה מקורה כמו שיובא לקמן , אבל יש הסוברים כפי שיובא לקמן שחצר אינה חייבת מצד עצמה כיון שאין לה תקרה וכל חיובה הוא רק מחמת שבאים דרכה אל הבית. לפי דעות אלו אין דמיון כלל בין בית וחצר לנידון הגמרא לעיל בשני חדרים שלכל אחד פתח לרשות הרבים ויש פתח בין החדרים כי בנידון הגמרא שני החדרים שניהם בני חיוב באותה מידה ורק הספק הוא מה נקרא כניסה ומה יציאה , אבל בנידון של בית וחצר אין אפשרות לומר לדעות אלו שהכניסה היא מהבית אל החצר כי החצר מצד עצמה אינה חייבת כלל במזוזה וממילא אין שייכות לדון על  "כניסה אל החצר" שהרי כל חיובה בא לה מחמת הבית וא"כ ברור שהחיוב שייך רק בכיוון שמהחצר אל הבית.

טעם חיוב החצר הוא (כפי שהובא ביבי"א יו"ד ד,כג ובחזו"א קסח ס"ק ה ד"ה ואפשר) מחלוקת בין הרא"ש לבין רבינו מנוח בדעת הרמב"ם. הרא"ש כתב שאע"פ שבית שאינו מקורה פטור ממזוזה מ"מ חצר שגם אינה מקורה חייבת במזוזה כי "חצר דרכו להיות כך ומשמש לדירת הבתים" ומשמע מלשון הרא"ש שחצר חייבת מצד עצמה, וממילא אפילו אם אינה פתוחה לבית או שאין רגילים לבוא דרכה אל הבית מ"מ חייבת. אבל רבינו מנוח (הובא בב"י סי' רפו)  כתב "ואף על גב דשערי חצרות חייבים התם שבתים מקורה פתוחים לחצרות". ומשמע מלשונו שחצר חייבת מחמת שהיא פתוחה אל הבית ואין לה חיוב מצד עצמה (בדומה למה שכתבו הרי"ף והרמב"ם לגבי בית שער אכסדרה ומרפסת וגינה שרק אם בתים פתוחים לתוכם הם חייבים). וכן משמע מלשון הרמב"ם (מזוזה ו,ח) "לפיכך אחד שערי חצרות ...הכל חייבים במזוזה שהרי הבתים החייבין במזוזה פתוחין לתוכן" וביב"א הנ"ל הביא עוד ראשונים הסוברים כן – הראב"ד המאירי ושכן משמע בירושלמי. אמנם הביא שהר"ן סוכה ח: סובר כרא"ש כי סובר שבית שער של חצר חייב במזוזה (היינו אפילו חצר ללא בית).

המהרי"ל שהובא לעיל הסובר שהולכים אחר היכר ציר ודאי סובר כשיטת הרא"ש ושלכן יש אפשרות להניח את המזוזה מצד ימין של הבא מהבית אל החצר אם ההיכר ציר הוא בחצר שהרי אז דנים שהחצר היא החייבת במזוזה ונכנסים אליה מתוך הבית. וכך הסביר הבית מאיר בדעת המהרי"ל אלא שעדיין כתב לפקפק מצד היחס של החשיבות בין הבית לחצר כפי שיובא בהערה לקמן.

ולענין ההכרעה בנידון המהרי"ל כתב החזו"א שם שמאחר ואין כן דעת הרמב"ם והראב"ד והריא"ז וה"ר מנוח נקטינן כרבים וסובר שבית הפתוח לחצר בין שהחצר סתומה ובין שיש לה פתח לרה"ר לעולם קובעים המזוזה לימין כניסת הבית.

אבל ביבי"א הנ"ל דן לענין חיוב מרפסת סגורה במזוזה (ושם דן באריכות על עצם החיוב במרפסת כזו), לענין מיקום המזוזה  כתב "ולכאורה היה נלע"ד להכריע שמכיון שמרן הב"י סי' רפט העתיק דברי המהרי"ל להלכה, וכן דעת רוב האחרו', הכי נקטינן.... ולכן יש לקבוע המזוזה מימין הכניסה מהבית לחצר הסתומה מכל צד ואין לה פתח לרה"ר".

ולכאורה לפי הטענה שמאחר והבית יוסף העתיק את המהרי"ל יש לפסוק כך אם כן ה"ה לגבי מרפסת פתוחה לרה"ר יש לפסוק כך שהרי המהרי"ל דיבר גם על מרפסת פתוחה.

אמנם מסברא יש לחלק, כי לגבי חצר סגורה יש לומר שלפי החולקים על המהרי"ל החצר פטורה לגמרי וגם פתח הבית בצד הפונה אל חצר זו פטור כי פתח זה אינו משמש כלל לכניסה וכפי שהביא ביבי"א הנ"ל משם חסד לאברהם (תאומים) שאין חיוב אלא בפתח שהוא דרך ביאה ולא דרך יציאה. לכן אם שמים את המזוזה מצד ימין הנכנס לחצר אין כאן חשש ביטול מצוות עשה כי לחולקים החצר פטורה לגמרי ולפי המחמירים אכן צריך לשים את המזוזה בצד ימין הנכנס אל החצר . אבל לענין חצר פתוחה נראה שהמחלוקת לגבי חיוב חצר יוצרת שתי דעות הפוכות היינו למהרי"ל צריך לשים בימין הנכנס אל החצר אם ההיכר ציר הוא בחצר ואילו לרבינו מנוח ודעמיה צריך לשים בימין הנכנס אל הבית שהרי יש כאן כניסה אל הבית. ויש כמה וכמה פוסקים הסוברים כך ובכללם הרי"ף והרמב"ם וכפי שצידד לומר כן ביבי"א הנ"ל סוף אות ב.  ולכן נראה שביבי"א הנ"ל דיבר בפירוש על מרפסת סגורה ולא על מרפסת פתוחה שבזה לא הכריע את דינה בפירוש. ויש להוסיף שאם המחלוקת לגבי חצר דומה למחלוקת לגבי בית שער אכסדרה ומרפסת הרי שבזה כבר הכריע השו"ע בסי' רפו,ז בדעה הסתמית שהם חייבים רק מחמת שפתוחים לבתים.

ולמעשה, ודאי שאם ההיכר ציר הוא בתוך הבית, יש לשים את המזוזה מצד ימין הנכנס אל הבית ואין להתחשב בכללים אחרים של תדירות או שימוש[1], שהרי כל הסברא לפסוק כמהרי"ל היא מאחר והביאו הבית יוסף בשתיקה והרי המהרי"ל כתב בפירוש ללכת אחר היכר ציר וממילא לא שייך ללכת אחר שום כלל אחר שהרי כל הסמיכה לפסוק כשיטה זו ולא לחשוש לדעות הסוברות שהחצר אינה חייבת מצד עצמה הוא רק מחמת שדעה זו הובאה בבית יוסף, ואם כן  אם לא הולכים אחר היכר ציר אלא אחרי כללים אחרים הרי לא עושים כפי הנאמר בבית יוסף וממילא חוזרת הטענה שיש לפסוק כפי הדעות שהחצר חייבת מחמת הבית ולא מחמת עצמה.

ואם היכר הציר בתוך החצר בזה נראה לכאורה שיש לפסוק כמהרי"ל היינו לשים את המזוזה בצד ימין של הנכנס אל החצר מתוך הבית אחרי שסוף סוף כך הביא הבית יוסף ואין הוכחה מספיקה לדחות את הדברים.

ואם אין כלל היכר ציר שבזה היה צריך ללכת אחרי השיקולים של אופן השימוש או התדירות (ראה בהערה) ראוי לפסוק לשים את המזוזה מימין הכניסה אל הבית, כי מאחר והמהרי"ל לא אמר היכן לשים במקרה זה ממילא יש להתחשב בטענות אחרות – א. לחשוש לדעות שהבית הוא תמיד העיקר כי כל חיוב החצר תלוי בו כפי שהובא לעיל ב. גם לסוברים שהחצר חייבת מצד עצמה נראה שהבית הוא עקרי יותר ממנה מחמת אופי השימוש בו  כפי שטען הבית מאיר (ואף שיש הסוברים ללכת אחר רוב התחלת הכניסות כאן מצטרפות הדעות שהחצר אינה חייבת מצד עצמה).

[1] במרדכי (סי' תתקסא- הובא בב"י שם) בשם ר"י כתב שכל דין "היכר ציר" שייך רק כאשר שני המקומות שמשני צידי הפתח הם "שניהם עיקר" היינו שא"א להכריע על כניסה ויציאה מצד אופי השימוש בהם וצריך ללכת בהם אחר היכר ציר. אבל כל שיש הפרש בחשיבות השימוש או בתדירות השימוש בזה אין הולכים אחר היכר ציר אלא המקום היותר עיקרי נחשב כבית והחדר הפחות עיקרי נחשב כחוץ. וכן כתב הלבוש רפט,ט הביאו הש"ך לגבי בית ובית החורף (שלשניהם יש פתח החוצה ויש פתח ביניהם) "שעושין המזוזה בימין הכניסה שנכנסין מן הבית לבית החורף, שעיקר תשמיש שלנו הוא בבתי החורף שלנו ולא משגיחין בהן בהיכר ציר כלל".

אמנם לכאורה לדעת המהרי"ל נראה שהיכר ציר גובר על חשיבות שהרי בית וחצר אינם באותה דרגת חשיבות וכן כתב בדעת המהרי"ל בקונטרס מזוזות ביתך לגר"ח קנייבסקי (סי' רפט שער הציון לט). – וזו היא השגת הבית מאיר על המהרי"ל מדוע לא הלך אחר החשיבות.

אמנם גם אם נפסוק כמהרי"ל שיש ללכת אחרי היכר ציר אפילו כנגד חשיבות מ"מ יש לדון כאשר אין היכר ציר שבזה לכאורה מוכרחים ללכת אחר המקום שהוא "העיקר", מה נחשב כעיקר לענין בית וחצר. והנה  נחלקו אחרונים לפי שיטת המרדכי שהולכים אחר הבית שהוא "העיקר" - מה מחשיב דבר כעיקר. היינו אפשר לומר שיש שני סוגים של שימוש שיחשיבו מקום לעיקר – א. אופי וחשיבות השימוש היינו המקום שבו משתמש יותר נחשב כבית. ב. מהיכן רגיל להתחיל התנועה ממקום למקום והמקום שממנו רגיל להתחיל את הכניסה הוא נחשב כטפל אל המקום שאליו נכנס.  דעת הדעת קדושים ס"ק יא שעקריות השימוש במקום גובר על העקרון של רוב התחלות כניסות. ואילו תלמידו בגידולי הקדש ס"ק ז כתב שהקובע הוא רוב התחלות הכניסה.  ומחלוקת זו יש לה השפעה ישירה על הדיון האם החצר עיקרית יותר או לא.

לשיטה הסוברת שהולכים אחר המקום היותר עקרי בשימוש ודאי הבית יותר עקרי מהחצר וממילא צריך לשים את המזוזה מימין לבא מהחצר אל הבית (וכך סובר הבית מאיר אלא שהוא סובר שזה גובר אפילו על השיקול של היכר ציר ואילו לפי המהרי"ל שהולכים אחר היכר ציר נראה שיש להתחשב בשיקול זה רק כשאין היכר ציר) .ואילו לפי השיטה שהולכים אחר רוב התחלות הכניסה הרי בדרך כלל דלת אחורית עיקר הפתח משמש למעבר מהבית אל החצר ולא לכניסה אל הבית ולפי שיטה זו יש לשים את המזוזה בצד ימין של הבא אל החצר.