שאלה:

שלום לרבנים ! כיצד עלי להתנהל לגבי בדיקת חמץ כאשר אני נוסע להוריי לכל חג הפסח לפני ליל יד'?

תשובה:

חובת הבדיקה היא רק על מי שנמצא בביתו בליל יד אבל מי שאינו נמצא בביתו אין עליו חובת בדיקה. אכן אם יצא מביתו בתוך שלושים יום לפסח היה צריך לבדוק בליל יום יציאתו ואם יצא מביתו קודם לשלושים יום ולא יחזור לביתו עד אחר הפסח אינו צריך לבדוק כלל ולא חל עליו חובת הבדיקה.

תשובה מורחבת:

דברים אלו יוצאים מתוך הדין של היוצא בשיירה שהובא בתוספתא (פ"א ה"ד) ובגמרא פסחים (ו.) ז"ל התוספתא - "היוצאין בשיארה והמפרשין בספינה לפני שלשים יום אין צריך לבדוק בתוך שלשים יום בודק ומשכים והולך לדרכו".
וכתבו כמה ראשונים (המאירי ומהר"ם חלוואה תוס' רי"ד טור סי' תלו) על הדין של היוצא לפני שלושים יום שמ"מ צריך לבטל במקום שנמצא שם ולא הזכירו שבודק במקום שנמצא בו. וביותר כתב המאירי מחלוקת אם צריך לברך על הביטול כאשר אינו יכול לבער "וכל אותם שאין יכולים לבדוק בשעת הבעור וצריכים לבטל במקומם יש אומרים שמברכין על הבטול ואף גדולי המפרשים כתבוה בהדיא ואין הדברים נראין". ומוכח מזה שאינו מקיים בדיקה כלל וממילא אינו יכול לברך כלל.

וכן מוכח מדינו של הראבי"ה במי שיוצא מבית גוי לפני פסח ששם חילק בין נכנס לבית אחר לבין אם אינו נכנס לבית אחר (ונפסק בשו"ע תלו,ג) ומוכח מדבריו שכאשר אינו נכנס לבית אחר ויצא מבית הגוי קודם לשלושים יום אינו מקיים מצות בדיקה בשום מקום. (וכך הסביר שם המ"ב ס"ק כז שכאשר אינו נכנס לבית אחר לא יקיים מצות בדיקה במקום אחר).

בחק יעקב (תלו,יז) כתב שאע"פ "דהכיסים ובתי ידים של הבגדים שנותנים בהם לפעמים חמץ צריכין לבדוק, א"כ אף יוצא בשיירא ומפרש ג"כ אפשר לו לקיים מצות ביעור ובדיקה. ואפשר לומר כיון דכתיב [שמות יב, טו] "תשביתו שאור מבתיכם, עיקר המצוה לבדוק ולבער החמץ מהבית ממש". וכ"כ החיי אדם (קיט,יח) ומגן האלף (תלו,ט) הביאם כף החיים (תלו,מה ותלג,צא).

ומכל הנ"ל יוצא שמי שאינו בביתו לא יכול לברך על בדיקת חמץ. ובפסקי תשובות (תלג,ז) הוסיף שגם לא יברך על בדיקת מכונית. ואף אם אם מתארח אצל אנשים אחרים מ"מ אין עליו חובת בדיקה בפני עצמו אלא הוא נספח אל בעל הבית – כך הוא בפסקי תשובות (תלו,ב) שדייק כן מהמשנה ברורה (תלו,כח) שמשמע שם שאם יש בעל הבית שבודק נחשב בעל הבית כשלוחו שבודק אפילו חמצו שלו{1}. אולם האור לציון (ח"ג פ"ז הערה ט) כתב שמי שבודק רק את רכבו מברך על בדיקה זו.

{1}אמנם יש לעיין אם ברשותו חמץ גמור והוא צריך לבערו קודם שש אם יברך על ביעורו. והרי בפשטות עיקר הברכה היא על ביעור החמץ ולא על הבדיקה, שהרי הבדיקה היא רק מכשיר ונספח לביעור חמץ. ועוד שהרי כתבו פוסקים שמי שמוצא חמץ בפסח צריך לברך על ביעורו (מגן אברהם חוק יעקב מקור חיים והגר"ז כפי שהזכיר בשער הציון (תלה,יב) ואמנם המ"ב (תלה,ה) הכריע שלא לברך ע"פ כמה אחרונים (אליה רבה פמ"ג מגן האלף), אבל זהו כי "כיון שכבר בדק וביטל כדינו וקיים תקנת חכמים אפשר דברכה ראשונה שבירך אז קאי על כל מה שימצא אף בתוך הפסח וספק ברכות להקל" וזה שייך רק במי שברך בבדיקה שאז שייך לומר שבברכתו כלל הכל , אבל מי שלא בירך בשעת הבדיקה כי לא היה לו מה לבדוק לכאורה פשיטא שצריך לברך בשעה שמבער שהרי עושה אז את עיקר המצווה. וגם בחידושי חתם סופר סי' תלה תירץ את הסתירה שיש בדברי המגן אברהם שבסי' תלה נשאר בספק ואילו בס' תמו כתב בפשיטות שצריך לברך ותירץ בחידושי חתם סופר (שם נכתב שתירוץ זה הוא של הכתב סופר) שבסי' תמו מדבר במי שאין לו בית שצריך בדיקה שכיון שלא קיים מצוות ביעור –יברך.
ולפ"ז מפורש בדבריו שבאופן המדובר כאן שאדם לא היה בביתו ומצא חמץ צריך לבער . ואולי יש מקום לחלק בין מוצא חמץ בפסח לבין מבער לפני פסח (וכעין זה חילק בשו"ע הרב תמו סע' ב שכל עוד שלא הגיע שעה שישית עדיין לא נגמרה מצוות הבדיקה היינו כל הביעור הוא בגדר בדיקה ולא בגדר ביעור חמץ ממש שהרי עדיין החמץ מותר מן התורה "וכל זמן שלא הגיעה שעה ששית אין צריך לבערו ונמצא שלא עשה כלל מצוה בבדיקתו ובביעורו" ולפ"ז כשם שמי שאינו בביתו אינו מקיים מצות בדיקה במה שבודק שלא בביתו כך אינו מקיים מצות בדיקה במה שמבער חמץ גמור כל שאינו בביתו ואולי מחמת כך לא הזכיר המאירי הנ"ל את האפשרות לברך על עצם הביעור בחמץ שיש ברשותו בכל מקום שהוא. וצ"ע. למעשה היה נראה לכאורה שצריך לברך אלא שיש לחשוש כיון שלא הוזכר דבר זה בפירוש וגם יש סברא מסויימת לחלק ולכן אין לברך.