שאלה:

שלום לרבנים! מה הענין של מכירת חמץ? הרי אם מוכרים את החמץ למה שלא נשאיר אותו בבית במקום סגור?

תשובה:

חכמים ציוו לבער את החמץ אע"פ שמן התורה היה די בביטול – (ראה מ"ב תלא, ס"ק ב שמביא דין זה.)
והטעם שחכמים גזרו זאת מפני שאדם אינו רגיל להיות בדל מן החמץ ולכן יש חשש משמעותי שישכח ויבא לאכול מן החמץ אילו היה משאיר את החמץ בביתו וסומך רק על הביטול.
אכן מותר למכור חמץ לגוי, אבל עדיין החשש של שמא יאכל קיים. יתרה מזאת אפילו בחמץ שמעולם לא היה שלו אלא רק הופקד אצלו מאת גוי וגם היהודי לא קיבל עליו אחריות על החמץ מ"מ צריך לעשות היכר והבדלה מחמץ זה כדי שלא יכשל באכילה. כך מבואר (סי' תמ סעי' ב) שצריך לעשות מחיצה של עשרה טפחים בפני החמץ "כדי שלא ישכח ויאכלנו" וממילא ק"ו בחמץ שביסודו היה שייך לישראל אלא שמוכרו שודאי שהחשש של האכילה במקומו עומד שהרי מבחינת הישראל אין לו היכר שחמץ זה אינו שלו. ואכן המשנה ברורה (סי' תמח ס"ק יב) הביא כמה אחרונים שכתבו שבחמץ שהיה של ישראל ומכרו לגוי אינו מועיל רק מחיצה "כיון דעיקר החמץ יודע העכו"ם שהוא של ישראל ולא יגע בו אף על פי שקנהו מחזי כחמצו של ישראל אם היה בביתו וגם איכא למיחש שמא יבא לאכלו דכיון דדידיה הוי מעיקרא לא בדיל מינה" ולכן הצריכו אותם אחרונים שיוציא את החמץ מרשותו. אמנם נתנו עוד עצה והיא למכור את החדר שבו נמצא החמץ.
בקיצור שלחן ערוך (סי' קיד) נמצא פתרון נוסף והוא להשכיר את החלק שבו נמצא החמץ "אם אינו יכול להשכיר לו כל החדר, מפני שהוא צריך גם כן להשתמש בו, יעשה מחיצה לפני החמץ, וישכיר לו את המקום שעד המחיצה, ויכתוב כן בתוך השטר, גם יכתוב שיש להקונה דריסת הרגל ללכת כרצונו אל המקום ההוא", ונראה שהיום סומכים על ענין זה שסוגרים את הארון ומשכירים את הארון. (ויש לעיין אם אכן ידוע לציבור שמשכירים את הארון וכיצד מועיל לבטל את חשש האכילה) ובשו"ת משנה הלכות (ח,קפט) דן במקרה שהארון הוא קטן מעשרה טפחים ומעלה שם שני צדדים להקל - א. שהארון צמוד לקיר ב. שלא משאירים במכירה חמץ ממש.

היוצא מתוך האמור הוא שאכן צריך להיות שיש היכר ברור שהאדם לא יבוא להכשל , והעיקר בזה הוא המחיצה של עשרה טפחים ושהארון יהיה סגור באופן שלא יבוא לפותחו. ולכן ראוי מאוד שלא להשאיר חמץ גמור בבית שהרי החשש מכשול הוא בולט שהרי סו"ס כל השנה החמץ היה של הישראל, והוא לכאורה קרוב להפקעת כל גזרת חכמים שהצריכו דוקא בדיקה כדי שלא יכשל. (ואינו דומה למכירה של החברות השונות ששם החמץ נעול בתוך מקום שלא מגיעים אליו כל הפסח. ואמנם בחנויות משאירים חמץ גמור על המדפים אלא ששמים מחיצה של ניילון ואמנם כבר קרו תקלות למיניהם שהמחיצה נפלה או שלא הגיעה עד סוף המדף כך שבטעות קרה שקונים גם לקחו דברים של חמץ)
ונראה שהיום רוב ככל הציבור אינו משאיר חמץ גמור בבית אלא משתמשים במכירה עבור דברים שהם ספק חמץ או חשש תערובת חמץ כמו קמח או תרופות שיש להם טעם טוב ויש בהם חשש תערובת חמץ או מוצרים אחרים שלא ברור מה הם מכילים. או תבלינים שיש בהם חשש לתערובת קמח וכיוצא בזה. וכך ראוי לעשות ולא להשאיר חמץ גמור.