שאלה:

אם גבאי מבקש ממישהו שיעלה לתורה יגביה או יפתח את ההיכל, האם מותר לסרב? בנוסף האם על הגבאי להימנע לבקש מאנשים שאולי לא יסכימו?

תשובה:

לענין עליה לתורה נראה שהגבאי יפנה רק למי שלא יסרב כדי שחלילה לא יגרום לו לסכנה. ולגבי מצוות אחרות כגון הגבהה או פתיחת ההיכל אם חושש שהאיש יסרב מחמת כבוד לא יפנה אליו כדי שלא להכשילו אבל אם אינו יודע ואולי יסרב מחמת סיבות אחרות יכול להציע לו.

תשובה מורחבת:
בגמרא בברכות (נה עמוד א)
"ואמר רב יהודה, שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם: מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא, כוס של ברכה לברך ואינו מברך...".
ושם הטעם בגמרא "ספר תורה לקרות ואינו קורא - דכתיב כי הוא חייך וארך ימיך. כוס של ברכה לברך ואינו מברך - דכתיב ואברכה מברכיך".
ונפסק להלכה בשו"ע (סי' רא, ג) לענין כוס של ברכה. ולענין ס"ת הובא באחרונים (מ"ב קלט, א) ועוד. .
אכן גם לענין ס"ת יש מקרים שיוכל לסרב, כמבואר במ"ב (שם) כגון שלא התכונן לקריאה במקום שהוא קורא בתורה, או מקרים אחרים כמובא בשו"ת צ"א (יד,לד, ויח,כט) ע"פ שו"ת תורה לשמה (צה ותכח) כגון במקום בושה אבל "אם אינו רוצה לעלות בשביל איזה כעס שיש לו עם החזן או עם גבאי בית הכנסת או אם מסרב בשביל הקריאה שלא ערב לו הענין שהוא קורא בו או אם מסרב בשביל קמצנות שצריך להתנדב והוא יש לו ואינו רוצה, וכן כיוצא בזה זה ודאי בכלל הדברים הנז' שאמרו מקצרין" (שו"ת תורה לשמה סימן תכח).
ובצ"א הנ"ל הביא משו"ת לב חיים (קעד) שצריך לכפות על המסרב לעלות לתורה מחמת שיש בזה סכנה.
והנה לא הובא דבר זה לענין שאר מצוות, ויותר מזה מתוך הטעמים שניתנו בגמרא משמע שיש בשני דברים אלו טעם מיוחד.
ויותר מזה מצאנו שלענין ש"צ יש ענין לסרב בפעם הראשונה, כאמור בברייתא ברכות (לד.) שאם אינו מסרב דומה לתבשיל שאין בו מלח. ונפסק בשו"ע (נג,טז). ואמנם הטעם שם לסרב הוא מטעם ענווה כאילו אומר איני כדאי לכך.
אכן נראה מסברא שהיסוד בכל זה הוא שיש לבחון מהי סיבת הסירוב.
נראה שאם מסרב כי מזלזל במצוה ולא מחשיב אותה וק"ו אם חושב שאינה לפי כבודו כגון שכיבדוהו בהגבהה ובד"כ מכבדים נערים במצוה זו והוא מסרב כי חושב שאינה לפי כבודו, בזה נראה ודאי שיש כאן איסור, ואע"פ שבגמרא הנ"ל הוזכר רק ס"ת וברכה, יש לומר שזה לענין העונש שמקצרים ימיו אבל לענין האיסור מסברא נראה שכל שהוא מסרב מחמת זלזול במצוה יש בזה איסור. ודומה קצת לפסחים (נז.) שהעזרה צווחה "צא מכאן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד את עצמו ומחלל קדשי שמים, דהוה כריך ידיה בשיראי ועביד עבודה". היינו שהיה מכבד את עצמו ומזלזל במצוה.
אמנם אם מסרב מחמת שיש לו קושי מסויים או שממהר או סיבות אחרות נראה שרשאי לסרב, ואפילו כאשר אין זו סיבה מספיקה עבור מניעה מלעלות לס"ת מ"מ לשאר מצוות שאין בהם את העונש האמור נראה שיכול להקל בסיבה כל שהיא כל שאינו מזלזל במצווה.