שאלה:

מה הם הפתרונות האפשריים במקרה ששכחו לכבות את הנורה של המקרר?

תשובה:

א. לקרוא לנכרי שיפתח את המקרר[1].
ב. אם אין נכרי שיפתח אפשר לומר לקטן שאינו יודע שידלק האור שיפתח את המקרר[2]. ויש אומרים שהיינו באופן שיש לו שם מאכלים עבורו[3].
ג. אפשרויות נוספות שיש מקום לדון בהם ראה בהערה[4].

הערות:

[1] מבוסס על כך שהדלקת הנורה במקרר מגודרת כדבר שאינו מתכוון אלא שהוא ודאי יקרה- פסיק רישא. וכלל הוא שדבר שאינו מתכוון אע"פ שהוא פס"ר מותר על נכרי כמובא ברמ"א סי' רנג,ה ע"פ התרומת הדשן- שם מובא שהנכרית מניחה סיר על תנור קודם שהאש דולקת בו ואח"כ הנכרית מדליקה את האש בשביל לחמם את הבית. היינו עיקר כוונתה בהדלקת האש היא מחמת הקור שבזה התירו אמירה לנכרי כי הכל חולין אצל צינה אלא שבדרך אגב גם מתבשל הסיר שמעל התנור והיות ולא הייתה עיקר כוונתה בשביל הסיר אלא בשביל הקור לכן נחשב כאינה מכוונת לבשל את הסיר. (יש להעיר שלפי הגרש"ז בשש"כ לא ברור שהדלקת הנורה נחשבת כדבר שאינו מתכוון מאחר והמקרר בנוי מראש באופן כזה שפתיחת הדלת תדליק נורה ולכן נחשב כאילו מתכוון, אבל פוסקים אחרים לא ראו זאת כך).
[2] יסוד הדברים הוא שפס"ר לגבי קטן קל יותר כיון שאין לו שום כוונה ואין כאן מעשה איסור במהות ולכן אינו נחשב כנותן לו איסור בידים ובפרט כאשר אינו יודע שידלק האור שיש כאן רק מתעסק ואולי אפילו קל יותר ראה לקמן. ראה בפס"ת שמג אות ד ואור לציון ח"ב פ"מא אות ג ובשש"כ החדש פ"י אות מא
[3] אור לציון שם.
[4] אם אין נכרי שיפתח וגם לא קטן - אם יש אדם שלא יודע שלא ניתקו את הנורה במקרר והוא בא לפי תומו לפותחו בשבת, נראה שאין חובה למחות בידו ולהתריע בו שהנורה תדלק - דבר זה מבוסס על כך שפס"ר אסור רק כאשר יש ידיעה ברורה של העושה שע"י המעשה שעושה ייעשה מעשה נוסף. אבל אם אינו יודע מכך ואפילו אם רק יש לו ספק אם ייעשה מעשה של איסור בעקבות מעשה ההיתר אין בזה איסור פס"ר. כך יוצא לפי שיטת הט"ז שטז,ג שספק פס"ר מותר , ובביאור הלכה שם (ד"ה ולכן) סייע לו מדברי הרמב"ן (במלחמות פרק כירה) ומשמע שם שהביה"ל הסכים עם הט"ז שסיים ועל כרחך כדברי הט"ז. ובשש"כ פ"י סע' טו הסתמך על דין זה והתיר אם ספק לו אם ניתק את האור שיכול לפתוח.
נראה שדברי הט"ז מבוססים על דברי התוספות יומא (לה.) שכתבו שסברת החיוב בפס"ר היא "כיון שהוא נהנה אנן סהדי שהוא מתכוין לייפות" ולפ"ז פס"ר הופך את אינו מתכוון למכוון. הסתכלות כזו שייכת רק כאשר העושה יודע על התוצאה ואז ניתן לומר שהוא מכוון גם אליה , אבל אם העושה אינו יודע על התוצאה השניה ואפילו אם רק יש לו ספק אם התוצאה תקרה או לא , לא שייך לומר שהוא מכוון אליה. (יש להעיר שהשערי יושר ג,כו אות תרכד חולק בדבר וסובר שפס"ר הופך את שני המעשים למעשה אחד ואינו משום שנחשב כמכוון כי היות ובמציאות שתי הפעולות מתרחשות ע"י מעשה אחד ממילא הם נחשבות כמעשה אחד. ולפ"ז כל ספק פס"ר נידון כספק דאורייתא וכל פס"ר שהעושה אינו יודע ממנו נידון כמתעסק).
לפי האמור יוצא שיש להבדיל בין אי ידיעה של אדם העושה מעשה איסור גמור במתעסק כגון שבא להגביה צמח בחושבו שהוא תלוש שבזה מ"מ עושה מעשה איסור כפי שיוצא מדין כהן הישן בבית ויש שם טומאה שצריך להקיצו ולומר לו לצאת אע"פ שהוא ישן ואינו יודע מכלום (יו"ד שעב,א). וכך יוצא מדין הלבוש כלאים ואינו יודע שהוא לבוש בהם שצריך להפרישו ולפושטו מבגדו, ואם הוא כלאים דאורייתא אפילו על חשבון כבוד הבריות (יו"ד שג,א). וכ"כ רע"א סי' ח שמתעסק הוא בגדר איסור- לבין אדם שעוסק בדבר היתר אלא שמעשה האיסור יעשה בפס"ר מ"מ כל שאינו יודע שיקרה הוא בגדר מותר. וממילא לפ"ז ה"ה שיש חילוק ביניהם לגבי חובת ההפרשה של מי שרואה את האדם שבא לעשות דבר והרואה יודע שעל ידי המעשה ייעשה איסור – שאם העושה בגדר מתעסק צריך הרואה להפרישו ואם הוא בגדר פס"ר נראה שאין צריך להפרישו כי מצד העושה הוא אינו פס"ר שהרי אינו יודע שיקרה איסור. והיות ונתבאר שהדלקת הנורה היא בגדר פס"ר א"כ כאשר מי שפותח את דלת המקרר אינו יודע שהנורה עתידה לדלוק לכאורה אין הוא בגדר מתעסק אלא בגדר מותר מצידו כיון שאינו יודע את התוצאה (באור לציון כתב שהוא בגדר מתעסק וצ"ע) ואם הנורה במקרר אינה נורת להט כך שבהדלקתה אין כאן הבערה דאורייתא – והאיסור הוא בסגירת מעגל חשמלי שכידוע נחלקו בזה האחרונים אם יש בו איסור תורה או רק דרבנן וסוגיא דעלמא להחשיב זאת איסור רק מדרבנן, א"כ האיסור כאן הוא רק בגדר פס"ר בדרבנן וגם הוא פס"ר דלא ניחא ליה היינו לא אכפת ליה. (ואע"פ שכאן לכאורה נהנה מהאור מ"מ יש לדמותו למה שכתבו התוספות ביומא לד: לגבי מי שחותה בגחלים כדי להתחמם והובערו מאליהם שעיקר כוונתו למשוך הגחלים אצלו להתחמם ואינו צריך שיובערו יותר ממה שהם בוערים כבר, שהוא בגדר מלאכה שאינה צריכה לגופה כיון שאין לו צורך בתוספת ההבערה ו"אין נהנה כלל בהבערה זו שבלא תוספת הבערה יש כל כך גחלים שיוכל להתחמם בהן" וגם כאן יש לו די אור מהחדר ואין לו צורך ממשי באור המקרר). וכידוע פס"ר דלא ניחא ליה באיסור דרבנן הוא מחלוקת אחרונים ומחלוקת גם בדעת מרן השו"ע. וביביע אומר פוסק בזה בהרבה מקומות להקל בפס"ר דלא ניחא ליה בדרבנן וא"כ לכאורה היה מקום אפילו להתיר לפתוח לכתחילה את המקרר כאשר אין בו נורת להט, ועכ"פ ודאי ראוי להצטרף לכך שאין צורך להודיע למי שבא לפתוח ואינו יודע שלא נתקו את הנורה.

אפשרות נוספת- ע"י קטן בשינוי -
אם יש בבית ילדים קטנים ואם לא ימצא פתרון יחסר לילדים אוכל בשבת וגם הנורה במקרר היא אינה נורת להט יש מקום לסמוך על כך שהילד הקטן יפתח את המקרר בשינוי בשביל להוציא משם אוכל עבורו ואחרי שפתח את המקרר ניתן להוציא משם כל מה שצריך לשבת.
יש בזה שני צירופים – א. פס"ר דלא ניחא ליה באיסור דרבנן כאמור לעיל (וכאן הוא דרבנן משני צדדים – שינוי , מעגל חשמלי שאין בו נורת להט) ב. הקטן עושה איסור דרבנן עבור עצמו- הרשב"א והר"ן (הובאו בביאור הלכה שמג) הקילו שקטן יעשה איסור דרבנן עבור עצמו ואמנם כתב הביה"ל שמרן סתם לאסור כדעת החולקים. ג. אבל מ"מ ניתן לצרף שהקטן עושה רק שבות דשבות במקום צורך גדול בפס"ר דלא ניחא ליה – שבות של שינוי ושבות של מעגל חשמלי וכל זה עבור צורך שבת. - וזהו ע"פ הפוסקים ששבות דשבות הותר גם ע"י ישראל. ואמנם היה אפשר לכאורה לסמוך על כך גם בגדול אלא שמאחר ואין זה מוסכם שחשמל הוא רק בגדר דרבנן וגם אין זה מוסכם שמותר שבות דשבות ע"י ישראל לכן נראה להתיר לכל הפחות ע"י קטן שעושה לצורכו. (גם באור לציון הנ"ל צירף את דעת הרשב"א לסברא של פס"ר דלא ניחא ליה אבל משמע בפנים הספר שלא התיר אלא רק כאשר הקטן אינו יודע – אכן בהערות יש קצת משמעות להקל אף ביודע).